אין איסור שבן ידבר עם בת.
יש חובה להתרחק מן העריות. כיום כל הפנויות נידות וצריך להתרחק מכולם.
מה זה אומר להתרחק? שני דברים, אחד, נראה, נורמות חברתיות.
השני- כתוב מפורש בשו"ע אבן העזר סימן כ"א. אנא, כל מי שאומר שאין איסור ובלה בלה בלה. שיקרא קודם את הסימן הזה.
בחלק שכתוב בשו"ע- אסור קלות ראש עם אישה.
מי שיש לו/ה חבר/ה בקלות הם מגיעים לקלות ראש וקירוב דעת, זה דבר שאסור בהחלט. (דאורייתא, נלמד מהפסוק "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה")
עצם זה שהם חבר/ה זה כבר הגדרה של קירוב ׁ, ואני מזכיר- צריך ריחוק!
אז נכון, יש גבולות. אבל אין "דעות" בנושא, צריך להתרחק מבנות. או מצד אשת איש או מצד נידה. אסור קלות ראש עם אישה שאינה אשתי. אסור. אין "דעות" בנושא.
משום מה עולם הערכים של הרבה מהנוער מתערער.
היהדות למעשה נקראת "הלכה" ודוקא בנושא הזה מי שמגדיר את עצמו "דתי" (שזה בגדול שומר על הדת, יהדות, שזה נעשה ע"י שמירת הלכה, מי שחושב שזה לא נעשה ע"י שמירת הלכה- זו שיטה רפורמית או קונסרבטיבית.) - אותו אחד שלא מדליק אור בשבת ולא כותב בפורומים בשבת (שזה דבר שלהרבה פוסקים הוא רק דרבנן)- פתאום בזה הוא כן מסתחבק עם בנות...
אז היהדות היא לא תמנע מדברים פרקטיים בלבד. הקב"ה גם מצוה בתורה "והלכת בדרכיו" "ואהבת לרעך כמוך" "ובו תדבק" "כבד את אביך ואת אימך" אלו מצוות שהם גם ובעיקר על המצב הנפשי של האדם. וגם בדברים עם פרקטיקה.
הקטע הוא שבאיסור קירוב עם עריות זה דבר שהוא לא בדיוק להדליק או לא להדליק אור בשבת אלא מצב מעשי-נפשי. אל תהיה בסחבק עם בנות.
עולם הערכים שלי זה מה שרצון ה' זה עולם הערכים שלי.
...
גם ביהדות אוהבים להכניס פוסטמודרניזם אף רחד לא יכול לכפות על אף אחד, יש בטח עוד רבנים.
אז זהו. שכל הרבנים אומרים שאסור להדליק אש בשבת, אסור לאכול חזיר ואסור להיות בסחבק עם בנות, מי שהז קשה לו- שיעבוד על זה.
אין מה לעשות.
אז נכון כשזה מגיע להתמודדות פרטית למעשה, זה קשה וזו מלחמה תמיד, כל דבר שה' אומר משהו אחד ואני חפץ במשהו אחר- זו מלחמת היצר. וזו עבודה. ועם רוצים לעזור למישהו אז צריך לדעת להוכיח (כמ"ש "לא תשא עליו חטא")
אבל בפן המחשבתי- את זה אנו אמורים לדעת.
.
אני שונא שקר. יש בעיה? אני שונא שקר.
כתוב בתהלים "אהבת צדק, ותשנא רֶשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך"
וכן כתוב "אוהבי ה'- שנאו רע"
אז נכון, זו לא בהכרח שנאה לאדם עצמו (לאדם עצמו אמורה להיות שנאה שונה, כן שנאה, אבל לא משהו שהוא למעשה, עיינו פסחים קיג)
אבל לדבר.
זה שקר גס. להיות "דתי בלב"
כשאדם עושה משהו מוסרי- זה לא מה שהופך אותו לדתי. מה שהופך אותו לדתי זו ההתמסרות לעשות רצון ה'.
ולכן לשקר על עצמי שאני מדבר עם בנות בסחבק ואני סבבה מבחינה ערכית- זו רמאות.
יש מוסר בעולם. וביהדות הוא לא נמדד (רק) לפי נורמות חברתיות (ללחוץ יד- זה גם אסור. לא רק לחבק).
זה אולי כואב לאנשים שאומרים להם את האמת בפנים,
אבל זה מה שנכון, ואם לבן אדם שרואה שהוא באמת שוגה בדבר- אז אולי יעשה חשבון נפש?
