אבא קשה לי עם החרדה הזאת. בבקשה
קשה לי שאני גומרת שיחת טלפון עם חברה מזיעה
שהמחשבה שלי ריקה ולא זורמת
סך הכל חברה לדבר עם חברה. וזה קושי בשבילי
אני גם ככה מאוד בודדה
למה אני כותבת את זה פה?
זה אליך אבא
אבל כשזה נשאר בתוך עצמי. זה נשאר בתוך עצמי
לא משחרר
אולי אני לא מספיק מאמינה
מה עושים כשגם תפילה לא משחררת?
מי נשאר?
לא יודעת אם יש מישהו שיוכל להכיל אותי עם כל הכאב
חברה שתכיל
אני מפחדת תמיד. שיברחו. שיהיה להן כואב מידי, יותר מידי בשבילן
בכלל יש אנשים שלא יודעים להכיל כאב
ואז יש שתיקה מביכה
שאתה כ"כ מצטער שבכלל שיתפת