חודש אלול כ'עיר מקלט'
בפרשתנו מובא ענין ערי מקלט "שלש ערים תבדיל לך גו' והי' לנוס שמה כל רוצח" (יט, ב-ג). ומובא בכתבי האריז"ל (לקו"ת ושער הפסוקים לאריז"ל פ' משפטים. פרע"ח שער ר"ה פ"א) ש'אלול' הוא ראשי תיבות "אנה לידו ושמתי לך" האמור גבי ערי מקלט: "ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" (משפטים כא, יג). והרמז בזה – "כי הקב"ה בחסדו אנה וזמן חודש אלול לכל מי שחטא בתוך השנה שישוב אז בתשובה ויקבלוהו כו'".
ביאור הדברים:
מבואר בספרי חסידות (ראה לקוטי תורה במדבר יג, ג) על הפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (נח, ט, ו) שבעת שנכשל האדם בחטא ח"ו, הרי בכל עבירה שעושה הרי הוא 'רוצח נפש', כביכול, כי החוטא "שופך דם האדם" – נוטל ומוציא חיות ('דם') של קדושה ומן הנפש האלוקית שבו - 'אדם דקדושה', ומנצל חיות זו לעבירה על רצון השי"ת, ובמילא הרי הוא מוסר ונותן 'דם' זה "באדם" – אדם בליעל הוא היצר הרע. ובזה הוא 'רוצח' את הנפש האלוקית – בנטילת החיות ממנה ונתינתה בידי ה'קליפה'.
ל'רוצח' זה, קבעה תורה 'עיר מקלט' – עבודת חשבון הנפש והתשובה של חודש אלול.
ואופן העבודה בזה צריך להיות באופן של 'גלות'. כלומר: על האדם לנתק עצמו מהרגילות וההנהגות הלא טובות שנהג ו'לגלות' אל "עבודת התשובה" באופן של "ונס שמה" (מסעי לה, יא), אשר "שם תהא דירתו" (מכות יא, ב), כלומר, להחליט "להתיישב שם", ולסדר ימי חייו בסדר של חשבון הנפש ותשובה. ואזי – "גלות מכפרת" (ברכות נו, סע"א), ואפשר לתקן כל מה שלא הי' כמו שצריך עד עתה, ובמילא יהי' למקלט מגואל הדם, מכל הקטרוגים, ולזכות להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים לשנה טובה ומתוקה.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 623 ואילך)
בפרשתנו מובא ענין ערי מקלט "שלש ערים תבדיל לך גו' והי' לנוס שמה כל רוצח" (יט, ב-ג). ומובא בכתבי האריז"ל (לקו"ת ושער הפסוקים לאריז"ל פ' משפטים. פרע"ח שער ר"ה פ"א) ש'אלול' הוא ראשי תיבות "אנה לידו ושמתי לך" האמור גבי ערי מקלט: "ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" (משפטים כא, יג). והרמז בזה – "כי הקב"ה בחסדו אנה וזמן חודש אלול לכל מי שחטא בתוך השנה שישוב אז בתשובה ויקבלוהו כו'".
ביאור הדברים:
מבואר בספרי חסידות (ראה לקוטי תורה במדבר יג, ג) על הפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (נח, ט, ו) שבעת שנכשל האדם בחטא ח"ו, הרי בכל עבירה שעושה הרי הוא 'רוצח נפש', כביכול, כי החוטא "שופך דם האדם" – נוטל ומוציא חיות ('דם') של קדושה ומן הנפש האלוקית שבו - 'אדם דקדושה', ומנצל חיות זו לעבירה על רצון השי"ת, ובמילא הרי הוא מוסר ונותן 'דם' זה "באדם" – אדם בליעל הוא היצר הרע. ובזה הוא 'רוצח' את הנפש האלוקית – בנטילת החיות ממנה ונתינתה בידי ה'קליפה'.
ל'רוצח' זה, קבעה תורה 'עיר מקלט' – עבודת חשבון הנפש והתשובה של חודש אלול.
ואופן העבודה בזה צריך להיות באופן של 'גלות'. כלומר: על האדם לנתק עצמו מהרגילות וההנהגות הלא טובות שנהג ו'לגלות' אל "עבודת התשובה" באופן של "ונס שמה" (מסעי לה, יא), אשר "שם תהא דירתו" (מכות יא, ב), כלומר, להחליט "להתיישב שם", ולסדר ימי חייו בסדר של חשבון הנפש ותשובה. ואזי – "גלות מכפרת" (ברכות נו, סע"א), ואפשר לתקן כל מה שלא הי' כמו שצריך עד עתה, ובמילא יהי' למקלט מגואל הדם, מכל הקטרוגים, ולזכות להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים לשנה טובה ומתוקה.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 623 ואילך)
