אהלן...
תקשיב אח שלי - זה קצת ארוך - אבל שווה!! ב-א-מ-ת שזה שווה!
תקרא , בעז"ה אחרי זה אתה תרגיש שינוי...

---------------------------------------------

"בוא להתפלל"
"לא רוצה"
"למה?"
"למה כן? לא מרגיש כלום חוץ מזה שאני מדבר ל - כלום...."
כך הולכים הדברים היום.

ת'כלס - אני מבין אותו! כך הוא אומר לעצמו -
שאני אקרא , אדבר בקולו , כל יום , ועוד.....מילא כל יום טקסט חדש , אבל תמיד אותם הדברים - מה אני משועמם?
אתה אומר לי שאני אתחבר אליו? אהנה ממנו? no way...

לשבת על ספר לקרוא אותו שאמור להיות "שיא היפה" אני משתעמם...
כל שכן שמזה , שאני לא מבין מה רוצים ממני אני משתעמם...

אוקי. עד כאן דבריו מובנים. אדם שיבוא מבחוץ , שלא מבין מה זה תפילה
 - יגיד לבחור הזה -"וואלה אחי , צודק. עזוב אותך להתפלל...בזבוז זמן..."

אז ככה - קודם כל בשבילנו - נבין מה זו "תפילה" -
למה היא חוברה? מה המטרה בה? מה רוצים ממנו? ו...אז , אחרי שנבין
מה זו התפילה נגש לענין של "איך מתחברים לתפילה" - כי לפני שרוצים
להתחתן - צריך להבין וללמוד מה זה אומר "להתחתן" ורק אז - אם האדם
מה זה "להתחתן" אפשר להמשיך לשלב הבא - להרגיש את החתונה , או במילים
פשוטות "להתחתן".

אז ככה - בוא נגיד כשמישו נותן לך מתנה , אתה תרגיש צורך להודות לו.
להודות לו על המתנה ש...הוא לא חייב לתת לך. כשזה היה כל יום - כל יום מישו
נותן לך מיליון דולר , אם לא חצי יום היית מודה לו - אז...רבע יום היית יושב לו על
המוח ואומר לו "תודה , אתה ממש עוזר לי" ומברך אותו בכל הברכות שבעולם.
ה' כל יום נותן לנו מתנה. מתנה מאוד גדולה. התפילה היא ה"עבודה שבלב" שלנו
לפני ה' - התפילה היא ה...הודאה לנו לה' שנותן לנו ה-כ-ל.
התפילה מחולקת לשלוש קטגוריות - שבח , בקשה , הודאה.
הודאה מובן למה - הוא נותן לנו אנחנו מודים לו.
שבח - משבחים אותו על זה שהוא נותן לנו. בדיוק כמו שהיינו עושים לבשר ודם
שהיה נותן לנו - היינו משבחים אותו שהוא "רחמן , נדבן" וכו' , כך גם לה' אנחנו משבחים
על המתנה שאנו מקבלים ממנו.
בקשה - עני , שאין לו כלום חוץ ממה שבעל הבית נותן לו - מבקש מהאדון - "תן לי" - בן שאין לו כלום חוץ ממה שאביו נותן לו , ואם לא יתן לו אביו - לא יהיה לבן - מבקש מהאב "תן לי".
כך אנחנו שבלעדי ה' אנחנו עפר - אפילו לא , אנחנו כלום...מבקשים מה' , תן לנו. אתה אבא שלנו. בלעדייך אנחנו כלום. אלו שלושת הדברים שיש בתפילה - ככה שעל פניו - זה נראה מאוד הגיוני להתפלל.

חוץ מדברים אלו יש עוד דבר חשוב ש....בלי התפילה אין לנו אותו.
והוא? ה"כיף" ה "הנאה" שלנו מהמתנה.
שאני מתפלל וזוכר ש - בלי הנתינה של ה' - אין לי כלום - ממילא אני יותר נהנה מהמתנה.
ככל שההכרה שלי במתנה שהיא נצרכת לי - ההנאה שלי ממנה יותר גדולה.
כשאני מכיר , מתבונן במתנה שנתן לי ה' - אני מכיר בזה שמה היה קורה אם
לא היה לי את המתנה... - ואיזה כיף שיש לי את המתנה. ההכרה הזו מביאה לי הנאה יותר גדולה מהמתנה. ממה ההיית יותר נהנת? מחולצה או ממשחק ילדים? ברור שמחולצה.
אבל...זה עלה אותו המחיר - אבל כאן אתה מבין שזה נצרך לך - החולצה , אני צריך אותה.
לעומת זאת - המשחק לא נחוץ לך. אתה מכיר בזה שהחולצה נצרכת לך וממילא , ההנאה
שלך ממנה יותר גדולה מאשר דבר שאתה לא מכיר בו שהוא נצרך לך. העצירה הזו ,
ההתבוננות הזו - עשתה לך הרגשה טובה.
עד לכאן - מובן ביותר שהתפילה זה דבר הגיוני. דבר שכל אדם שהיה מבין אותו -
היה עושה אותו.

מכאן נובע בעצם - מטרת התפילה שהיא - התבטלות לפני ה'. להרגיש שבלעדיו אני כלום.
כי....באמת כך המצב. אם הוא לא היה נותן לי את המתנה. לא הייתי כאן.
לכן - הואיל ואני תלוי בו , אני מתבטלת לפניו - מודה לו , משבח אותו , מכיר בטובות שהוא עושה כלפי , מבקש ממנו - כי אני נהנת מנתינתו.
זו היא מטרת התפילה - להרגיש - הוא מעלי - האדון שלי - ובלעדיו באמת אני כלום.

אוקי. הבנו מה מטרת התפילה ולמה בעצם להתפלל...
אבל...ת'כלס - לא. זה לא עובד. אני מבים את הקטע של מה זה "להתחתן"
הבנתי הכל. אבל...לא מצליח להרגיש שאני....מתחתן. לא. זה לא זז.
נכון. זו אחת הבעיות כיום ביהדות - עושים את דברי ה' , אבל לא מרגישים אותם.
במצות תפילה - יש שני מצוות - "חובת הגוף" ו - "חובת הלבבות".
את חובת הגוף - כל מי שיש לו שכל בריא בקודקודו מקיים אותו נפלא -
ממלמל בשפתיו , מוציא את המילים בפה , עומד בשמונה עשרה ו...מזיז את הגוף.
אבל כל זה נועד לנו בכדי לקיים , לעורר ולהרגיש את -
חובת הלבבות - שהתפילה תצא מהלב. שנרגיש ממש את התפילה.
נתבטל לפניו ממש ברגש , בשכל ו....ב"אני" העצמי שלי.
אבל....זה קשה. קשה להפעיל את הלב. יש מליון דברים שמשחים את הלב ,
וגם סתם ככה...מאוד קשה לקיים את "חובת הלבבות"...

נעצור רגע. אנחנו הרי כן רוצים להתפלל מהלב. כי...הבנו מה משמעות ה"תפילה".
הבנו את התפילה בשכל , הבעיה זה הרגש.
ננסה לפתור את הבעיה -
כשאני "נכנס" לטקסט , מאוד קשה לי להמשיך כי....קראתי את זה אתמול.
ולכן , זה נהיה מאוד משעמם והלב....אי שם ב...מה קרה היום בביצפר...
יש תמיד את אותו הנוסח. למה? בכדי שנוכל לבקש על מכלול הדברים שאנחנו צריכים
ובכדי שנוכל לכוון יותר.
דבר זה לא מונע מאיתנו לקיים , כעת - בשעת תפילת שמונה עשרה "שיחת נפש" עם ה'.
כן...ככה כפשוטו לפתוח איתו שיחה מענינת...כל יום שיחה חדשה , לברך אותו על הדברים
החדשים שקראו לנו היום...על הבעיות שלנו - לשפוך לפניו - קיצר - להרגיש אותו.
אנו , בתור בני אדם הרבה יותר מתחברים לשיחה פתוחה מאשר לטקסט סגור.
שאנחנו סתם כך ברחוב - חושבים על אבא ושואלים אותו - הא? למה ככה?
פתאום אנחנו מרגישים שזה כן יוצא לנו מהלב...אנל בתפילה , כלום. תקוע.
הפיתרון הוא לקחת את ה"תפילה" - את הטקסט ו....לפתח אותו לדיבור.
דיבור במחשבה , פתוח , שיחת נפש עם ה'.
כשאני אומר "ברוך אתה ה'" - אני לא אחשוב "כן , ה' אתה ברוך...יאלה...אפשר להמשיך"
אלא - ברוך אתה ה' - אתה ברוך - אתה נותן לי....כן , את ההצלחה בבחינה היום -
אתה ברוך על זה. זוכר שדודה שלי ניצלה מהניתוח - בעזרתך - עזרת לה. תודה ה' אתה 
רחמן...תודה לך.
ה' , תוכל בבקשה לחזק אותי. "השיבנו" - תראה , תראה איזה כאב יש לי על האלה שהתרחקו ממך - ה'...תשיב אותם. זוכר את ההוא שדיברתי איתו על התשובה - הוא מחכה לך.
"ראה נא..." - תראה ה' , רק היום נהרגו חיילים - למה? בבקשה , תשמור עליהם ,
תראה כמה הם שומרים על הארץ הקדושה שלנו שלך.
חבר שלי. ה' - מה איתה? תרפא אותה. תראה כמה היא סובלת...."רפאנו".
"ניסך ונפלאותיך שבכל עת ועת" - אני נושם עכשיו. תודה ה'...אני מודה לך.
כך התפילה נהיית ממש כמו שיחה ולא כמו "טקטס" סגור ומשעמם.
כך התפילה נהיית מענינת ולא משעממת. מהלב ולא רק מהגוף. כך מרגישים את ה'.

יש עוד דבר חשוב - כל שניה , להגיד אני אמשיך להסתכל בסידור עוד שניה...
עוד שניה....עוד שניה...ועוד אחת בלבד....זה נותן כח להמשיך. כח לדבר.

תרא אחי , בהתחלה , זה ממש יהיה קשה. ממש. כי...
הורגלנו כבר להתפלל רגיל , בלי הרבה כוונה.
לכן - קח עלייך בנתיים ברכה אחת. רק אחת , שבה אתה אומר לעצמך -
על הברכה הזו אני לא מוותר בחיים. בה אני חייב לשחנ"ש עם ה'.
שאר התפילה? אם תצליח - תצליח...
אבל בברכה הזו - אני ח-י-י-ב להתכוון. רק בה , רק באחת - היא שלי.
תבחר אחת , מה שבא לך - ותתחיל להתקדם.
לא מחר , לא מחרותיים - היום!! כבר מהתפילה הבאה שלך.
אם לא הצלחת - לא נורא. אל תישבר. תנס שוב , שוב ושוב.
ככה - לאט לאט , תשתדל , תתקדמ - ה' יעזור לך ו....
אתה ממש תהנה מהתפילה , הנשמה שלך תקבל את ה"אוכל" המגיע לה.
אתה ממש תרגיש את ה'. איזה כיף!!


מקוה שקצת עזרתי.
"הבא ליטהר - מסיעין בידו"
המון המון בהצלחה!!

חודש מלא שמחה בעז"ה!!

ויש לי משו להוסיף..

כשאדם לא מצליח ממש להבין את המושג "תפילה" אז הרבה יותר קשה..

התפילה מתחילה.

 אנחנו עומדים לפני ה' ומתפללים. על מה?

על המבחן במתמטיקה שיהיה מחר, על הטסט בשבוע הבא, על סבתא שלא מרגישה

טוב כ"כ בזמן האחרון...

'ה' שפתי תפתח'. רגע, מה הן הבקשות העתיקות האלה? 'תקע שופר', 'על הצדיקים',

'ולירושלים עירך'. איך זה קשור אליי?

לא מספיק רק לבנות בתוכי קשר וחיבור לה'. הבנייה הזאת נותנת לי רק

את הכיוון, אל מי להתפלל. אולם יש עוד משהו שצריך להיבנות בתוכנו: על מה אני מתפלל.

מה תוכן הבקשות שלי.

כדי שהתפילה לא תיהיה מהשפה ולחוץ עלינו להתאמץ, עלינו לעבוד על עצמינו

שאת הבקשות הללו אנחנו נזעק ונכאב מבפנים, מתוכינו. עלינו לבנות הזדהות

מוחלטת עם הערכים המרוממים של התפילה ולחיות אותם.

צריך להגיע למצב שבו אני והתפילה- אחד הם. שהתוכן של התפילה לא

יהיה לי זר ומנוכר. כשאני מתפלל על גאולת ישראל זה לא משהו מנותק

ממני שמדבר על איזו מציאות רחוקה. אנחנו צכים להבין מה זאת גאולה,

למה צריך גאולה ואיך מביאים אותה, וכך איך הגאולה הכללית נוגעת בי וגאולת גם אותי.

כשאנו מבקשים על על בניין ירושלים צריך להכאיב לנו. זה ששועלים מהלכים על הר הבית

זו מציאות שאסור לי להשאר בשלוות נפש מולה. ירושלים צריכה להיות חשובה לנו.

לכן צריך ללמוד כדי להבין את הבקשות והשאיפות בתפילה ולחיות אותן.

אומנם זו עבודה גדולה, אך אפילו הבנה קטנה גורמת שהתפילה תיעשה

באמת בעלת ערך בשבילי, מחיה מרוממת..

באמת כשיודעים יותר על מה מבקשים..

על מה מתפללים.. ככה הרבה יותר קל להתפלל..

רק משו מאוד חשוב אסור לנו להתנתק מהתפילה.. גם כשממש קשה להתרכז, להבין..

אסור להפסיק להתפלל.. אח"כ זה בה בהפוכה!!

רשף, ב"הצלחה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות