אבל תדעי שקראתי ואני ממש מבינה!

הלוואי שיהיה השנה טוב יותר!

בהצלחה!!!

לםםוןחלןחאויי אני לא יודעת על מה אתם מדברים??? אולי מישהי פו תסביר! לי! 

אני ממש מצטערת בשבילך...

יש לי חברה שמצאת במצב דומה, היא שונאת את הבית ספר, המורות, האווירה, אפילו את החברות לכיתה שלנו היא שונאת, כי הרבה בנות נחשבות ל"חננות", "דוסות", בשבילה, אני אישית חולה על האולפנה, היא פשוט מאוד לא דוסית ובכלל לא בקטע של שיחות, תפילות הרקדות וכאלו... אבל היא מקרה נדיר נעזוב את זה..

קודם כל אני חושבת שכדאי לפתוח דף חדש, לתת עוד הזדמנות למקום, אולי קצת לנסות לראות את הטוב, גם הרבה תפילות לה' שיעזור לך להצליח ולהתקדם.... אולי מי יודע מצבך ישתפר ותהני יותר..

ואם כל זה פחות עוזר לך, אולי תשכלי לעבור למוסד לימודים אחר, בשנה הבאה...

אני באמת מאחלת לך המון המון הצלחה בכל מה שתעשי, ושה' יעזור לך להתמודד ולהצליח

שמצפים יותר מידי, יש סיכוי יותר גדול להתאכזב...

אני אישית באתי לאולפנה בלי הרבה ציפיות, זרמתי, התחברתי...

אבל זה גם תלוי באופי, אני אישית יכולה להסתגל לכמעט כל מקום שאני אלך.

אבל הכי חשוב זה אופטימיות ועיין טובה!! תנסי כמה שאת יכולה שהשנה הזאת תהיה בשבילך משמעותית וכייפית... תעזרי לעצמך!

מחזיקה לך אצבעות!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....