ב"ה
כיצד יתכן שפוסקים כנגד עדות ראיה (חלק כו)
כתוב בפרשתנו "ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה'", כלומר, צריך לחקוק על הציץ של הכהן גדול את המילים "קדש לה'". הגמרא מביאה מחלוקת באיזה צורה כתבו זאת: שיטת חכמים היא שכתבו זאת בשני שורות, ומנגד רבי אליעזר אומר: "אני ראיתי את הציץ בעיר רומי, וכתוב עליו קדש לה' בשיטה (שורה) אחת".
להלכה, פוסק הרמב"ם כחכמים לכתוב בשני שורות, ומוסיף "ואם כתבו בשורה אחת כשר, ופעמים כתבוהו בשורה אחת". המאירי מבאר הלכה זו כך, למרות עדותו של ר' אליעזר שהי' מ"גדולי החכמים" שראה אחרת, עכ"ז אצל חכמים הי' ידוע שהי' כתוב בשני שורות.
שואל הרבי: הלא ודאי ר' אליעזר לא הי' שקרן, מדוע א"כ לא מאמינים לו במה שראה? יתירה מכך, לשיטת הרמב"ם היו פעמים שהשתמשו עם 'ציץ בדיעבד'?!
נבין זאת, בהקדמת דבר דומה: על 'שער הנצחון' שבנו לכבוד טיטוס הרשע, חרתו את צורת המנורה, ואת קני-ה ציירו בצורת חצאי עיגול, לכן, ישנם האומרים שזוהי צורת המנורה שהי' בביהמ"ק. וידועה התמיה, הלא רש"י אומר (תרומה כה, לב) שהקנים נמשכו ב'אלכסון' ועד"ז בציור המנורה ע"י הרמב"ם (וכעדות בנו ר' אברהם שאביו ציירם בכוונה ב'יושר'), איך זה מתאים עם הציור שעל שער טיטוס, שהינו 'עדות ראיה'?
מוכרחים לומר, שציור המנורה בשער טיטוס, אינה מצוירת נכון כפי שהי' במקדש, וכפי שרואים בציור זה פרטים נוספים שלא מתאימים למנורת המקדש, עד כדי כך שהוסיפו על בסיס המנורה צורת דרקונים - סמלי ע"ז, אלא (אם לא נאמר שגם פרט זה במנורה שינו בוני השער, אז) הציור הוא ע"פ מנורה אחרת הדומה לה (היות ומסתבר שעשו מנורות בדוגמת מנורת המקדש מפני חשיבותה).
עד"ז נבין גם בנוגע לציץ, ראיית ר' אליעזר, אינה הוכחה ברורה, כי יתכן שראה ברומי ציץ שמישהו עשה כתכשיט (שדומה לציץ האמיתי) והובא לרומי יחד עם כלי המקדש. לכן, כיון שלחכמים הי' 'קבלה' (הי' "ידוע אצלם" – כלשון המאירי) שהי' כתוב קודש לה' בשני שורות, הי' ברור להם שכך הי' (יתירה מכך, ה'קבלה' מכריחה לומר שהציץ שראה ר' אליעזר ברומי לא הי' של הכהן גדול). ר' אליעזר לעומת זאת, לא הי' לו 'קבלה' זו, לכן, כשראה ציץ שכתוב בשורה אחת יכל להביא מכך ראיה.
אך א"כ צריך להבין למה פסק הרמב"ם שבדיעבד מותר, וכן שבביהמ"ק הי' פעם שהשתמשו עם 'ציץ בדיעבד'?!
אלא נראה, שהרמב"ם מוכרח לפרש שבדיעבד כשר ואף שכך הי' בפועל זמן קצר (עכ"פ) כיון שבפשטות הרומיים לא יציירו ציץ שלא הי' דוגמתו במקדש (בפרט שתיאור פרטי ביהמ"ק כתוב בספריהם). בפרט ע"פ מה שכתב האוה"ח שאף לחכמים אין זה מעכב בדיעבד (אם כתבו בשורה א').
