והרשעים ההפך. והוא פירש את זה ככה

דווקא חשבתי שבמוסדות הדתל"ים אין את ההובי של המגזר השחור לבן לאילוף ע"י שוט מתנופף. 

כמה שיותר לספר לו סיפורים על איך ד' נותן חיים לכל בעל חיים ואדם שהוא רואה ברחוב. 

צבעים של פרחים, רוח נעימה הכל הכל מהקב"ה, זה שאבא ואמא התחתנו ואוהבים אתכם

זה גם חלק (לעצמנו נזכיר: קטן מאד) מהאהבה של ד' אלינו. 

איך דאג לנו במדבר, איזה ניסים עשה לנו במלחמות בעבר והיום. 

היינו לפני 100 שנה מפוזרים בחו"ל ומסכנים כמו האיש שישב על המדרכה היום וביקש כסף

 ועכשיו אנחנו פורחים ונהנים ונגאלים. 

רק טוב. עולם ורוד. ד' הוא טוב. הטוב הוא ד'.

זה שהוא יחווה תפילה ויצא לו דיבור עם ד' לפני השינה זה המטרה. 

וזה מה שיביא אותו להיות יהודי מאמין כי הוא יגלה שאפשר להגיע לקשר עם ד'.

וזה כבר מאליו יצור לו מערכת פנימית של רצון להיות טוב וזיהוי ודחיה אוטומטית של רע. 

לא שישים ציצית כי הנה עוד שניה נוחת עליך לא-יודע-מה.

לנתק כל מקור של עניין שכר ועונש. 

אפילו לא להגיד "אתה יודע שבמצרים התנהגנו לא יפה ולמרות זאת נגאלנו". 

פשוט דיאטה חריפה מהדבר המזיק הזה. 

יש כאן בטח ת"ח ומורות ומנוסים ממני באיזה גיל נכון להכניס את ענין השכר ועונש בצורה מינורית

אולי מגיל 9 כי אז מתחיל להכנס היצר הרע. 

ותשלחי את המורים ל"רב" המהולל עם סיפורי הגהנום עד שגם להם יעבור החשק מהשטות הזאת. 

הכי קל להפחיד. קיבלת ילד מאולף. אבל מה? קשר לקב"ה אין לו.

אז יופי הכנסת עוד בורג צייתן למערכת המשומנת והכל דופק כמו שעון. 

עד שהוא מגלה שהאוטו נוסע על ריק ואין שום קשר לבורא.

אז קודם כל צריך לשלול אותה.

להגיד לו שהוא לא הבין נכון מה שהרב אמר וגם לא הבין נכון מה ה' רוצה. וה' עשה את הכל, כל הדברים הטובים שיש לנו זה ממנו והוא רוצה לעשות לנו טוב, ביחוד לעם ישראל שהם כמו הבנים שלו.

אחר כך, יש מקום לנסות לבנות מחדש, בנחת, בנעימות; כולל את מושגי הימים האלה.

[אם את רוצה, אשלח לך קישור לתכנית לימוד שאפשר לקחת ממנה כבר לימים האלה. אולי יוכל לעזור]

שכחתי להחזיר ספר) ואז תיקנתי את זה (החזרתי את הספר לספריה) 

בעל: את יודעת מה זה אומר

אישה: לא

בעל: שעכשיו מבחינת ד' את צדיקה ויהיו לך חיים ארוכים וטובים והמון סוכריות כל הזמן. 

אישה: אה הבנתי כל מה שצריך לעשות זה פשוט לחשוב איך אנחנו יכולים להיות יותר טובים 

וזה מה שד' רוצה. וגם אם עכשיו אנחנו לא מצליחים אבל רק רוצים זה מה שד' רוצה.

העיקר - לעשות מה שד' רוצה וככה אנחנו זוכים לחיים נפלאים. 

ומה אם מי שלא רוצה? גם לו ד' מחכה שנה ועוד שנה עד שיהיה לו כח לרצות ויהיה לו כח להחזיר את הספר.

(זה לא משוייף עד הסוף אבל זה הכיוון. אפשר גם לספר את זה כדו שיח בין חברים כסיפור לפני השינה)

לכן הרבה מבוגרים לא אוהבים את חודש אלול ומנסים להדחיק או להתחמק ממנו. 

לדעתי בכלל צריך להסביר לילדים וגם לעצמנו בצורה שונה לגמרי. יותר בכיוון של "המלך בשדה"- חודש של קרבה לה' והתחזקות במעשים שמקרבים אותנו אליו. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....