והרשעים ההפך. והוא פירש את זה ככה

דווקא חשבתי שבמוסדות הדתל"ים אין את ההובי של המגזר השחור לבן לאילוף ע"י שוט מתנופף. 

כמה שיותר לספר לו סיפורים על איך ד' נותן חיים לכל בעל חיים ואדם שהוא רואה ברחוב. 

צבעים של פרחים, רוח נעימה הכל הכל מהקב"ה, זה שאבא ואמא התחתנו ואוהבים אתכם

זה גם חלק (לעצמנו נזכיר: קטן מאד) מהאהבה של ד' אלינו. 

איך דאג לנו במדבר, איזה ניסים עשה לנו במלחמות בעבר והיום. 

היינו לפני 100 שנה מפוזרים בחו"ל ומסכנים כמו האיש שישב על המדרכה היום וביקש כסף

 ועכשיו אנחנו פורחים ונהנים ונגאלים. 

רק טוב. עולם ורוד. ד' הוא טוב. הטוב הוא ד'.

זה שהוא יחווה תפילה ויצא לו דיבור עם ד' לפני השינה זה המטרה. 

וזה מה שיביא אותו להיות יהודי מאמין כי הוא יגלה שאפשר להגיע לקשר עם ד'.

וזה כבר מאליו יצור לו מערכת פנימית של רצון להיות טוב וזיהוי ודחיה אוטומטית של רע. 

לא שישים ציצית כי הנה עוד שניה נוחת עליך לא-יודע-מה.

לנתק כל מקור של עניין שכר ועונש. 

אפילו לא להגיד "אתה יודע שבמצרים התנהגנו לא יפה ולמרות זאת נגאלנו". 

פשוט דיאטה חריפה מהדבר המזיק הזה. 

יש כאן בטח ת"ח ומורות ומנוסים ממני באיזה גיל נכון להכניס את ענין השכר ועונש בצורה מינורית

אולי מגיל 9 כי אז מתחיל להכנס היצר הרע. 

ותשלחי את המורים ל"רב" המהולל עם סיפורי הגהנום עד שגם להם יעבור החשק מהשטות הזאת. 

הכי קל להפחיד. קיבלת ילד מאולף. אבל מה? קשר לקב"ה אין לו.

אז יופי הכנסת עוד בורג צייתן למערכת המשומנת והכל דופק כמו שעון. 

עד שהוא מגלה שהאוטו נוסע על ריק ואין שום קשר לבורא.

אז קודם כל צריך לשלול אותה.

להגיד לו שהוא לא הבין נכון מה שהרב אמר וגם לא הבין נכון מה ה' רוצה. וה' עשה את הכל, כל הדברים הטובים שיש לנו זה ממנו והוא רוצה לעשות לנו טוב, ביחוד לעם ישראל שהם כמו הבנים שלו.

אחר כך, יש מקום לנסות לבנות מחדש, בנחת, בנעימות; כולל את מושגי הימים האלה.

[אם את רוצה, אשלח לך קישור לתכנית לימוד שאפשר לקחת ממנה כבר לימים האלה. אולי יוכל לעזור]

שכחתי להחזיר ספר) ואז תיקנתי את זה (החזרתי את הספר לספריה) 

בעל: את יודעת מה זה אומר

אישה: לא

בעל: שעכשיו מבחינת ד' את צדיקה ויהיו לך חיים ארוכים וטובים והמון סוכריות כל הזמן. 

אישה: אה הבנתי כל מה שצריך לעשות זה פשוט לחשוב איך אנחנו יכולים להיות יותר טובים 

וזה מה שד' רוצה. וגם אם עכשיו אנחנו לא מצליחים אבל רק רוצים זה מה שד' רוצה.

העיקר - לעשות מה שד' רוצה וככה אנחנו זוכים לחיים נפלאים. 

ומה אם מי שלא רוצה? גם לו ד' מחכה שנה ועוד שנה עד שיהיה לו כח לרצות ויהיה לו כח להחזיר את הספר.

(זה לא משוייף עד הסוף אבל זה הכיוון. אפשר גם לספר את זה כדו שיח בין חברים כסיפור לפני השינה)

לכן הרבה מבוגרים לא אוהבים את חודש אלול ומנסים להדחיק או להתחמק ממנו. 

לדעתי בכלל צריך להסביר לילדים וגם לעצמנו בצורה שונה לגמרי. יותר בכיוון של "המלך בשדה"- חודש של קרבה לה' והתחזקות במעשים שמקרבים אותנו אליו. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות