תחשבי.
את עושה את זה, אין לך דרך לחזור.
יש לך משפחה. שאמורה לאהוב אותך.
יש לך אותה ואותה. את באמת חשובה להם (נראלי)
את מסוגלת לא לעשות את זה.
תתמודדי.
אל תברחי.
זה פיתרון קבוע לבעיה זמנית.
את יכולה. רק תאמיני שאת יכולה, והשמיים הם הגבול.
נכון. את רוצה חיבוק. הוא יגיע.
את תראי אותה בחמישי והיא תבוא לאולפנא.
את יכולה ואת מסוגלת להתמודד כרגע.
הבכי עוד יגיע. ואיתו אולי יהיה לך טוב יותר ככה.
רק תחכי
על הכל כזה.
יום אחד צריך לעשות את זה.
יש לי דברים חשובים לומר לך.
ואת מותק.
תודנ. גם את.
דיבור עם אנשים שאני לא מכירה זה מביך.
פוסעת(אולי פשוט נדסקס באישי? ואז לא תראי כמה אני מסמיקה)
יכולה להביא לך תמספר שלי
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר