נשמע שאין תקנה ://///

אף פעם לא שמעתי על קשר בין אצבע בפה לתולעים.

ולפי הבנתי הדלה לא אמור להיות שום קשר ביניהם.

תולעים מתפתחים במעיים כתוצאה ישירה מתזונה ובעיקר מסוכרים....

מה שאומר שכדאי מאוד להוריד כמות של מאכלים מתוקים.

מעבר לזה, הטיפול הכי יעיל שאני מכירה הוא בעזרת שיני שום.

כאצלי סובלים מתולעים אני חותכת שן שום למקל דק (בעובי של גפרור) 

מצפה בווזלין טוב טוב מכל הכיוונים (אפשר גם בשמן זית) ומכניסה לפי הטבעת.

(אם לא מצפים טוב זה עלול לשרוף מאוד)

שניה אחת לא נעימה ורגע אח"כ כבר יש שקט. זה פשוט הורג את כל התולעים.

אצלי פעם אחת כזו מספיקה לתקופה ארוכה מאוד.

שמעתי מכלי ראשון שאפשר גם להושיב בתוך אמבטיה מלאה בסוכר ואז כל התולעים יוצאות החוצה.

אף פעם לא ניסיתי, נראה לי שזה מחזה לא הכי מרנין...

מוסיפה, שהרפואה הקונבנציונלית מטפלת בזה בעזרת תרופה כימיקלית בשם וורמוקס.

למי שקצת מבין בכימיה, זה אחד התכשירים הנוראיים שיש, ממש לא כדאי להכניס אותו לגוף...

בהצלחה!!

דבר מאוד חשוב הוא להחליף את כל המצעים, ולכבס בהרתחה את כל הבגדים והמצעים. 

הורמוקס הורג תולעים - אבל לא ביצים והן בוקעות רק לאחר כשבועיים (אם אני זוכר נכון) מרגע הטלתן. אם הגיעו ביצים למצעים, אז הן פשוט יבקעו ויחזרו שוב. 

כיבוס בהרתחה הורג גם את הביצים. 

כלומר, אם התולעים הטילו ביצים והורמוקס הרג אותן, הביצים יבקעו כמה ימים לאחר מכן וחזרתן לנקודת ההתחלה. 

ילד שמסבירים לו לשטוף ידיים עם סבון ולשמור על היגיינה, לא ידבק בכל פעם מחדש. (למרות שעבור ילד שמוצץ אצבע, והידיים שלו כל הזמן באות במגע עם הפה, זה יכול להיות יותר מאתגר להיפטר מתולעים). 

שצריך לחזק את המערכת החיסונית במצבים כאלה.

ההבדל בין מי שנוטה להידבק לבין מי שלא, הוא מערכת חיסונית חזקה.

שום ידוע כיעיל בזה. גם הסרה של כל המתוק מהתפריט.

לעומת זאת, הוורמוקס מטפל באופן נקודתי בתולעים הקיימות בלבד, ולטווח הרחוק, מחליש את המערכת החיסונית.

הבנתי גם שאי אפשר לתת אותו באופן בלתי מוגבל.

ורמוקס לא מחליש את המערכת החיסונית ובאופן כללי, מי שפיו בא במגע עם תולעים, יידבק בלי קשר למה שהוא אוכל ולמערכת החיסונית שלו. 

אחרי שהוא נדבק, הסימפטומים והקצב שבו גדלה המושבה, כבר כן תלויה במזון. 

כמו כל דבר בעולם, גם לורמוקס יש מינון. 

אני מדבר מבחינה מדעית.  

אני גם מוכן לארגן ניסוי שבו ניתן לאדם שאוכל את האוכל הכי בריא בעולם (לפי דעתו של מי שטוען שהניסוי ייכשל) לשתות מים שנגועים בתולעים ולראות אם הוא יידבק בהן או לא ולפרסם כאן את המסקנות כפי שהן. 

ובעיקר לילדים - זה עלול לפגוע בכבד בעיקר. (כמו אקמול, איבופרון (- אדויל, אדג'ס, נורופן), תרופות נגד פטריות וכו'). 

לכן הרופאים נזהרים באופן כללי ועם ילדים במיוחד. 

אם המטופל בריא, אז לא אמורה להיות השפעה ארוכת טווח של התרופה. (יש תרופות במרשם שהרופא רושם אותם יחד עם בדיקות דם תקופתיות לבדיקת תפקודי כבד). 

ברמת העיקרון, יש תופעת לוואי מאוד נדירה שיכולה לגרום לפגיעה במספר כדוריות הדם הלבנות. 

זה לא משהו שכיח בכלל - וודאי שזה לא משהו שאפשר לומר באופן כללי ש"ורמוקס פוגעת במערכת החיסונית" כפי שנכתב כאן.

(כמו שישנם גם הרבה מזונות שנחשבים בריאים שאנשים רגישים או אלרגיים יפתחו בגלל בעיות - זה לא אומר שהמזונות הללו גורמים לבעיות בריאותיות קשות באופן כללי). 

באופן אישי, אני בודק יעילות לפי מחקרים שבוצעו ע"י אנשי מקצוע, אבל כל אחד רשאי להאמין בכל אשר ליבו חפץ.

בהצלחה. 

לרוב העדכונים לא דרמטיים במיוחד, אבל המלצות רפואיות משתנות לפעמים. 

אין תרופה שעובדת ב-100%. יש תרופות שהיעילות שלהם גבוה יותר ויש כאלה שפחות. 

אני לא יודע אילו טיפות נתנה הרופאה לילד שלך ומה היתה הבעיה שלו, כך שאין לי שום אפשרות להתבטא ספציפית לגבי זה. 

יש טיפולים שמועלים רק ב-50% מהמקרים ושווה לנסות אותם. יעבוד, מצוין, לא יעבוד - חבל. 

יש טיפולים שיעילים כמו פלצבו - ואז עדיף פשוט לשתות מים ולשבת בצל... 

כדי שמשהו ייחשב ליעיל, הוא צריך להיות יעיל יותר מפלצבו - זה לא אומר שהוא תמיד יעיל ותמיד יעבוד. 

מה שנקרא כיום "רפואה אלטרנטיבית" או "רפואה משלימה" מתחלקים ל-2: 

1. טיפולים שהוכחו כלא יעילים יותר מפלצבו (הומאופתיה, למשל). 

2. טיפולים שלא הוכחה ולא הופרכה יעילותם (אורן זריף, למשל). 

עלייה בתפקודי כבד

כדוריות הדם הלבנות מיוצרות במח העצם ולא בכבד. 

כמובן שיש קשר בין כל האיברים הפנימיים שלנו ולכל אחד יש תפקיד משלו, אבל אין "קשר הדוק" במיוחד בין המערכת החיסונית לכבד. 

בכל מקרה, במינון המקובל שרושם הרופא, לאדם\ילד בריא, מאוד לא סביר שייגרם נזק לכבד. 

הכבד מייצר חלבונים שיש להם תפקיד מרכזי במערכת החיסון. 

ולהכל יש קשר להכל. בלי אינסולין הגוף לא יוכל לפרק סוכר ובסופו של דבר, גם המערכת החיסונית תיפגע. 

בלי סינון רעלים באמצעות הכליות, המערכת החיסונית תיפגע. 

הכל קשור להכל, אבל אין קשר מיוחד דווקא בין הכבד למערכת החיסונית ובכל מקרה, כפי שכבר כתבתי, במינון שהרופא רושם, לאדם בריא לא תהיה פגיעה משמעותית בכבד אם בכלל. 

לא לחינם זה מופיע בחלק של ה"סיבוכים" יחד עם עוד מצבים מאוד מאוד קיצוניים. 

אז די עם ההפחדות. 

תודה רבה. 

מיועד למי שמעוניין לשמור על הכבד ועל המערכת החיסונית לטווח הארוך.

אז אני מניח שהתכוונת שזה "מיועד לפתיים שמאמינים לשטויות שאנשים חסרי כל הכשרה או השכלה רלבנטיים כותבים". 

רק אצטט את מה שכתבת בזמנו:

 
"האמת היא שהן כלל לא נכנסות, ובעצם גם לא נדבקים בהם.

תולעים נוצרות במעיים כאשר התנאים לכך מאפשרים להן לשגשג.

במשפחה אחת יכולים להיות בני משפחה שנוטים לסבול מהתופעה ואחרים שלעולם לא נדבקים.

אותו דבר נכון גם למקום העבודה.

נכון שצריך להקפיד על הגיינה סבירה ובכלל זה גם על השריה בסבון של ירקות ופירות לפני אכילתם.

אבל מעבר לזה, מי שנוטה לתופעה הזו צריך להקפיד על תזונה נכונה. (כמו שכתבתי בתגובה לעיל).

הדברים אמורים לגבי התולעים הנפוצות (נקראות תולעי וו).

ישנם כמובן טפילים אחרים אגרסיביים יותר (אופייניים למדינות אחרות - עולם שלישי) שדרך ההידבקות בהם היא על ידי מזון ושתיה מזוהמים לא  עלינו".

אז המון בהצלחה למי שמקבל ממך עצות בנושאי בריאות. 

(בפעם הבאה, ותרי על הטון המתנשא ואני אהיה יותר נחמד). 

ממש רב חסד.

נחמד קשה להאמין.

לא בגלל מה שתגיב או איך תגיב, נפסיק לכתוב כאן עצות מועילות.

תולעי מעיים - הורות

ופעם הבאה וותר על הטון המתנשא, לא מוציא אותך טוב.

מי שעד לא מזמן ניהלה ויכוח ארוך וטענה שתולעי מעיים נוצרות מעצמן - היא כנראה לא הכתובת לעצות בנושאי בריאות. (אני חושב שזה משהו שלומדים בשיעור "טבע" בכיתה ד' בערך. באמת). 

ואם כבר החלטת לחלק עצות בתחום שבו אין לך שום מושג, לפחות ותרי על ההתנשאות. 

אגב, את גם זו שטענה בלהט שהויטמינים בביצה נמצאים בחלבון ולא בחלמון, נכון? 

כך שאת גם לא הכתובת בנושאי תזונה. 

ואני לא מבין למה הבאת את הקישור הזה. 

אני עדיין עומד מאחורי כל מילה שכתבתי שם. 

אני לא פונה אלייך. 

את מפספסת את המטרה. 

המטרה שלי היא למנוע נזקים מאנשים אחרים.

אני נותן להם את האפשרות לדעת שיש אנשים חסרי כל ידע והכשרה בתחומים בהם הם מתיימרים להבין ושנותנים עצות בביטחון כ"כ גמור, שאותם אנשים ששאלו פשוט מאמינים להם מבלי לבדוק. 

כשמישהו כותב משהו שהוא עובדתית לא נכון, יכול להיגרם למישהו נזק אמיתי וכשאני רואה דבר כזה, זה מבחינתי "לא תעמוד על דם רעיך" בצורה הפשוטה והמילולית ביותר. 

מבחינתי, העצה הראשונה והבסיסית ביותר היא: "לכו לרופא".  

אני לא אשכנע את הנוכל\ת שעושה כסף מרמיה - אבל אולי אצליח לגרום למישהו שנמצא במצוקה לחשוב פעמיים לפני שהוא פונה אל אותו נוכל (או נוכלת). 

לא את הכתובת להודעות שלי.  

ואולי אני מתנשא, אבל בניגוד אלייך, אני יודע על מה אני מדבר, אז זה קצת פחות נורא לדעתי... 

והיא אמרה לי באופן ודאי- אי אפשר לתלות מציאות של תולעים במציצת אצבע!!!

יכול להיות שפעם אחת זה הגיע מלכלוך שהצטבר שם וגם אז זה עובר דרך הקיבה ורוב הסיכויים שהביצים לא ישרדו את חומציות הקיבה.

אז אפשר וצריך להקפיד על נקיון אבל ילד לא צריך להרגיש אשם שהוא סובל מתולעים בגלל האצבע בפה...

גם לגבי הוורמוקס, לא התכוונתי להפחיד ואני לא מאלו שלא נוגעים בתרופות.. רק כן כדאי לדעת שהיא תרופה מאוד לא ידידותית לגוף...

או לפחות לדעת מה ההכשרה שלה מעבר להיות "מומחית לביולוגיה"? 

כי אני יודע בודאות שאחת הדרכים השכיחות ביותר - אם לא השכיחה שבהן - להידבק בטפילים, כולל תולעי מעיים - היא דרך מזון נגוע או מים נגועים דרך מערכת העיכול. 

זה אומר שביצי טפילים - כולל תולעים - שורדות את החומציות של הקיבה. 

למשל, באתר הכללית נכתב: 
"כיצד מגיעות התולעים למעי?

ההדבקה היא מאדם לאדם - בדרך כלל מילד לילד בגיל הגן. היא מתרחשת לרוב בשלב הביצה. ביצי התולעים נמצאות על משטחים שונים: מצעים, מגבות אך גם על הידיים ומתחת לציפורניים של אצבעות כפות הידיים".

ובאתר של טיפת חלב הם מציינים: 
"כדי להדגים את פעולת ההידבקות, נעקוב למשל אחרי פעוט במעון שסובל מתולעים. הפעוט יוצא מהשירותים בלי לשטוף ידיים, חוזר לענייניו, מתיישב ליד פעוט אחר ושניהם משחקים יחדיו. הפעוט הראשון נוגע בכיסאו של הפעוט השני, ותוך כדי משחקים ונגיעות נוגע גם הפעוט השני בכיסא ונדבק בביצי תולעים. מיד לאחר מכן הוא גם טורח להכניס את היד עם ביצי התולעים לפיו, והרי לנו הדבקה". 

אם לא דרך הפה, אז איך אותה מומחית חושבת שילדים נדבקים בתולעים? 

מקבלת את הנאמר,

קצת קשה לי תחושת הזלזול.

אין לי עניין להתנצח ולכן אבדוק את הנאמר עבורי אך כאן אסיים להגיב בלנ"ד.

טוענת ולהבין למה זה הפוך לחלוטין מכל מה שאומרים הרופאים ואנשי המחקר. 

נראה לי די בסיסי לציין לכל הפחות את המומחיות שלה בתחום ומהיכן היא מגיעה. 

זה הכל. 

אני מניחה שהיא התכוונה לכך שילד שמוצץ אצבע לא ירגיש אשם בכך שיש לו תולעים.

לא עצם המציצה היא זו שמדבקת אלא מגע של אצבעות עם ביצים בפה. וזה יכול להיות גם לילד שלא מוצץ אצבע אלא סתם מכניס ידיים לפה. 

ויכול להיות שהיא כן אמרה בדיוק את זה, אבל היא לא מומחית. 

בדיוק בגלל זה רציתי ליצור איתה קשר ולשאול למה בדיוק היא התכוונה או לפחות לדעת מהיכן נובעת המומחיות שלה. 

בכלל לא מעלה את זה בפניה. אבל בודאי שיש הגיון שבגלל מציצת האצבעות זה קורה וחוזר שוב ושוב

כדאי לגזור ציפרניים קצר קצר, כך קל לשטוף מתחתיהן.

ואולי לברר בגן, אולי יש ילד שלא מטופל ומדביק כל הזמן את כולם.

כי אם הגננות לא שומרות על הגיינה הן בקלות מעבירות מאחד לשני. באוכל, בהחלפה.

שגורם להן לחזור. (מרשמלו למשל...)

שיני שום

הרתחת מצעים

צמצום צריכת סוכר

והיגיינה תמיד טובה להמון המון צרות.

אז שיהיה בהצלחה רבה ופתרון מהיר בקרוב!

יש לחברת פוראוור גם כמוסות קטנות של שום וקורנית שטובות לזה.

אם את מכירה משווקת שלהם - שווה לנסות.

ואני לא זוכרת איזה מרצה דיבר על זה, אז לא יכולה ללכת לבדוק לך..

אבל בעיקרון התולעים יוצאות החוצה בלילה, בערך ב1-2 בלילה, ואז הילד מתחיל להתגרד..

לשבת ליד הילד כמה ימים, וברגע שהוא מתחיל להתגרד להוציא בעצמך את התולעים שיצאו החוצה.

צריך לעשות את זה כמה ימים כי התולעים מתרבים וכו',

אז לוקח זמן למגר אותם..

בהצלחה

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם