אבל היא , חמותי טיפוס כזה שדיי מתערב ואני יודעת שזה מאובר דאגה.. היא פשוט נוראית בקטע הזה ואני מרחמת עליה סתם לחץ מיותר...
אבל
עם כל זה מפריע לי כי היא טיפוס שלא הכי מכבד... והכוונה שאנחנו באים שבת הם כמובן לא ידליקו טלוויזיה וכל זה.. אבל נגיד בגלל שהכל דרך בעלי כל הערה או משהו כזה הוא זה שמדבר איתה ואומר לה כי אני מעדיפה לסתום תפה וכמובן שזה בא מהבן שלה זה יותר נסלח... אז נוצר מצב שהוא הולך לבית כנסת היא אומרת ״ תסלחי לי חיכיתי שהוא ילך כדי לעשות את זה״ ומדליקה תאור כי יודעת שאני יסתום תפה וסתכלס שתעשה מה שבא לה בית שלה אבל לא מתאים לי בגלל הילד... כל פעם מדברת על איך שהיא רוצה שהבן שלה( כלומר בעלי) יוריד יתלבש כמו פעם וכו וכו.. וסבבה פעם פעמיים אבל החפירה הזאת... דייי
ככה גם עם הדרך שלנו ... בכל דבר הדרך שלנו אשמה איכשהו... זה סוגר אותנו וזה עושה לנו לא טוב וזה מה שעושה בעיות בגוף וכוכ וכו.. בקיצןר היא אנטי ומחפשת איך להראות לנו שהדרך שלנו קיצונית .....
הילד כבר גדל וכל פעם בעלי קצת מטפטף שלא ידברו דברים מסוימים לידו וכאלה ולא יזכירו דברים שאנחנו לא מרשים לו...
לדוגמא לא מרשים לו נגיד מתוק אז במטבח פתאום אני קולטת שנתנו לו.. כאילו דיי זה חינוך שלנו אנחנו נחליט מתי לתת ומתי לא....
עם הפרנסה כל פעם מחדש... ואנחנו לא מבקשים עזרה כספית מאף אחד ואם נקלע למצב קשה בעלי יעזוב תכולל וילך לעבוד ....
אני מבינה את הלחץ אבל זה כבר חונק כאילו שבעלי חולה היא יכולה להתקשר כל שעה ( ובאמת כל שעה לא בציניות)לדעת מה קורה.. מה הוא ימות?! הבנאדם בן שלושים ..
אם לא עונים סתם ביום יום היא מנסה להתקשר לשנינו ושחוזרים אליה ״ מה את והוא לא עונים לי/ שניכם לא עניתם לי״ מה אנחנו 24/7 צריכים להיהות זמינים בשבילך?! ". אהה התקשרתי בבוקר לא ענית...״
..
אחרי לידה היא התקשרה כל יום לראות שבטעות אני לא יהיה במצב רוח רע כנראה פחדה שיהיה לי דכאון אחרי לידה או משו....אם יש חיידק/ דלקת מבקשת שנשלח לה לראות מה השם של זה ואיזה אנטיביוטיקה נתנו לנו ...וחופרת וחופרת ... מנסים להגיד לה משהו והיא בלהט הדברים לא נותת לדבר ואז שאני נכנסת לה פעם אחת לדברים אז ״ רגע תתני לי לסיים... אני רוצה להסביר לך״
ואני לא ילאה אתכן אבל זה ממש מעיק עלי כבר במיוחד בהריון היא פשוט מסוגלת לשבת על הוריד וזה סגנון שיורד ממך רק אחרי שאתה מרים תקול ורק לתקופה קצרה וחוזר חלילה...
ונסינו ומנסים בעלי כל פעם מעיר ואומר שצריך ובאמת זה פוחת ואז שוב חוזר... הקטע שהיא מפעילה גם את המשפחה מתקשרת להורים שלי גם לגבי הדרך שלנו ואומרת לאחיות של בעלי להפעיל לחץ... כאילו דיי כבר הגזמת. עם כל ההבנה וההכלה כבר קשה לי וגם לבעלי כבר אין לו כוחות להתמודד עם זה... עד כדי כך שהוא אומר לי אני מעדיף לא ללכת אליהם כבר נלך רק להורים שלך....היא מערבת את כולם במלחמות שלה כלפינו...
מה עושים איתה יש לכם טיפים / רעיונות ?
להבין אותה אני מבינה אבל כבר זה מוגזם מה שקורה פה... יש לה הרבה דברים טובים והיא לא אישה רעה אבל הקטע הזה ממש חונק אותנו...וגם עם הילד זה כבר לא מתאים מה שהם עושים ומדברים לידו ... אנחנו לא משאירים אותו אף פעם לבד איתם...
מה ההצעות אולי יש למישהי משהו שיכול לעזור לנו...

