מה עושים איתה?!Cornflakes
תקשיבו אני בהריון וגם ככה זה מצב הפכפך של מצבי רוח...
אבל היא , חמותי טיפוס כזה שדיי מתערב ואני יודעת שזה מאובר דאגה.. היא פשוט נוראית בקטע הזה ואני מרחמת עליה סתם לחץ מיותר...
אבל
עם כל זה מפריע לי כי היא טיפוס שלא הכי מכבד... והכוונה שאנחנו באים שבת הם כמובן לא ידליקו טלוויזיה וכל זה.. אבל נגיד בגלל שהכל דרך בעלי כל הערה או משהו כזה הוא זה שמדבר איתה ואומר לה כי אני מעדיפה לסתום תפה וכמובן שזה בא מהבן שלה זה יותר נסלח... אז נוצר מצב שהוא הולך לבית כנסת היא אומרת ״ תסלחי לי חיכיתי שהוא ילך כדי לעשות את זה״ ומדליקה תאור כי יודעת שאני יסתום תפה וסתכלס שתעשה מה שבא לה בית שלה אבל לא מתאים לי בגלל הילד... כל פעם מדברת על איך שהיא רוצה שהבן שלה( כלומר בעלי) יוריד יתלבש כמו פעם וכו וכו.. וסבבה פעם פעמיים אבל החפירה הזאת... דייי
ככה גם עם הדרך שלנו ... בכל דבר הדרך שלנו אשמה איכשהו... זה סוגר אותנו וזה עושה לנו לא טוב וזה מה שעושה בעיות בגוף וכוכ וכו.. בקיצןר היא אנטי ומחפשת איך להראות לנו שהדרך שלנו קיצונית .....
הילד כבר גדל וכל פעם בעלי קצת מטפטף שלא ידברו דברים מסוימים לידו וכאלה ולא יזכירו דברים שאנחנו לא מרשים לו...
לדוגמא לא מרשים לו נגיד מתוק אז במטבח פתאום אני קולטת שנתנו לו.. כאילו דיי זה חינוך שלנו אנחנו נחליט מתי לתת ומתי לא....
עם הפרנסה כל פעם מחדש... ואנחנו לא מבקשים עזרה כספית מאף אחד ואם נקלע למצב קשה בעלי יעזוב תכולל וילך לעבוד ....
אני מבינה את הלחץ אבל זה כבר חונק כאילו שבעלי חולה היא יכולה להתקשר כל שעה ( ובאמת כל שעה לא בציניות)לדעת מה קורה.. מה הוא ימות?! הבנאדם בן שלושים ..
אם לא עונים סתם ביום יום היא מנסה להתקשר לשנינו ושחוזרים אליה ״ מה את והוא לא עונים לי/ שניכם לא עניתם לי״ מה אנחנו 24/7 צריכים להיהות זמינים בשבילך?! ". אהה התקשרתי בבוקר לא ענית...״
..
אחרי לידה היא התקשרה כל יום לראות שבטעות אני לא יהיה במצב רוח רע כנראה פחדה שיהיה לי דכאון אחרי לידה או משו....אם יש חיידק/ דלקת מבקשת שנשלח לה לראות מה השם של זה ואיזה אנטיביוטיקה נתנו לנו ...וחופרת וחופרת ... מנסים להגיד לה משהו והיא בלהט הדברים לא נותת לדבר ואז שאני נכנסת לה פעם אחת לדברים אז ״ רגע תתני לי לסיים... אני רוצה להסביר לך״
ואני לא ילאה אתכן אבל זה ממש מעיק עלי כבר במיוחד בהריון היא פשוט מסוגלת לשבת על הוריד וזה סגנון שיורד ממך רק אחרי שאתה מרים תקול ורק לתקופה קצרה וחוזר חלילה...
ונסינו ומנסים בעלי כל פעם מעיר ואומר שצריך ובאמת זה פוחת ואז שוב חוזר... הקטע שהיא מפעילה גם את המשפחה מתקשרת להורים שלי גם לגבי הדרך שלנו ואומרת לאחיות של בעלי להפעיל לחץ... כאילו דיי כבר הגזמת. עם כל ההבנה וההכלה כבר קשה לי וגם לבעלי כבר אין לו כוחות להתמודד עם זה... עד כדי כך שהוא אומר לי אני מעדיף לא ללכת אליהם כבר נלך רק להורים שלך....היא מערבת את כולם במלחמות שלה כלפינו...
מה עושים איתה יש לכם טיפים / רעיונות ?
להבין אותה אני מבינה אבל כבר זה מוגזם מה שקורה פה... יש לה הרבה דברים טובים והיא לא אישה רעה אבל הקטע הזה ממש חונק אותנו...וגם עם הילד זה כבר לא מתאים מה שהם עושים ומדברים לידו ... אנחנו לא משאירים אותו אף פעם לבד איתם...
מה ההצעות אולי יש למישהי משהו שיכול לעזור לנו...
תתרחקו בעדינות עד שתשנה גישה.אני לי
היא חייבת לכבד אותכם ואת הדרך שלכם. ושתבין שגם לידך היא לא אמורה להדליק חשמל בשבת .לאט לאט ובזהירות תתנו לה לה להבין שהיא צריכה לשנות בשביל להיות איתכם. אל תתני לה ללהלחיץ ולמרמר אותך פשוט תתרחקי ותהיי חזקה גם בטלפון . תישמרי על עצמך .
תודה לשתיכןCornflakes
הלוואי שזה יעזור וישתפר!
תודה
עונהכבשה מתולתלת
גם אני מבית שלא שומרים בו שבת
אמא שלי לא מדליקה לידנו טלוויזיה
וגם אבא שלי לא. אחותי מדליקה בחדר שלה.
הילדה שלי יודעת שאנחנו דתיים ושהם לא , כבר דיי גדולה (6) ומבינה.
וכן ,הם מדליקים חופשי אורות , זה הבית שלהם וזה שאנחנו באים לא אומר שצריך לרדות בהם.
אם הם הדליקו זו לא עבירה שלי.
אני חושבת שאם מפריע לך האור אל תבואו לשם שבתות.
לגבי החפירות ,גם אמא שלי חופרת , גם חמותי חופרת ברמות שאין דברים כאלה. צריך ללמוד לדרוש את המרחב שלכם ותוך כדי לשמור על כיבוד הורים.
תדברי עם האיש שלך שיבקש ממנה קצת להתמתן. סך הכל היא נשמעת כן אדם טוב.
ולגבי האיזה תרופות רשמו לכם , באמת את יכולה להגיד לה בעדינות שהמידע הזה הוא אישי.
הייCornflakes
גם אצלנו הדרך לא לרדות בהם בתכלס בית שלהם.. אני לא יגיד להם מה לעשות בבית..
הבעיה שליד בעלי היא לא תעשה את זה ולידי כן =\ מה ההבדל? חח זה קצת מציק...
ועזבי נבליג על זה אבל לקחת תילד שלי מאחורי הגב ולתת לו דברים שאנחנו בפירוש נותנים באופן מוגבל או להגיד לו כל מיני דברים שאנחנו לא מסכימים זה קצת חוצפה! אולי אפילו קצת הרבה! כי כמו שאני לא יכפה עליה להדליק אור היא לא תתערב לי בחינוך! זה מה שהכי מעצבן אותי!! להשתמש בילד כדי להשיג מטרות זה מגעיל ביותר...!
וזהו שהיא ממש לא מתמתנת ועומדת על שלה אז אוטומטית אנחנו מתרחקים...ואם היא כן שותקת אז זה ממש לתקופה קצרה אולי זה עניין של זמן...
וכן החפירות לצערינו זה דבר ממש מצוי אצל כולם😞

ממש תודה!🙂
די ברור למה לידו לא ולידך כן..ה''ב
אמרת בעצמך: זה נראה שלו זה מפריע ולך זה לא מפריע. כי הוא העיר כמה פעמים, ביקש שלא יחללו שבת לידו, והיא מכבדת את הבקשה. ואת לא העזת לבקש. אז את צריכה לבחור:
או לקחת את חוסר הנעימות שבלבקש, ולהרוויח שלא יחללו לידך שבת,
או להימנע מלבקש, ולקחת את חוסר הנעימות של חילול שבת לידך...
שתי האופציות לא כזה קורצות, אבל אלה האפשרויות.

לגבי לתת דברים לילד: זה לא מתוך התערבות בחינוך. נראה לי לפחות. מבחינתה זה ממש לא ביג דיל שהילד יאכל מתוק. אם לכם כ''כ מפריע- אז היא תשתדל לא להבהיל אתכם ולתת לו לידכם, אבל זה לא נתפס כמשהו שמזיק לו (הרי מבחינתה כל ילד יכול לאכול מתוק וזה בסדר גמור) אלא כמשהו שמפריע לכם לראות. אז אם לא תדעו- לא נורא...


אני חושבת שאם משאירים דברים מתחת לפני השטח כי לא נעים לומר זה מצטבר וחוזר בהפוכה אח''כ. ממש כדאי כל דבר שמפריע- לומר. לשתף בהתלבטות.
להסביר שמצד אחד אתם רוצים לבקר ומצד שני אתם לא רוצים לפגוע בחופש שלהם לעשות מה שבא להם. אז מה דעתם, אם עדיף שלא תבואו או שתבואו והם יוותרו על דברים מסויימים במשך השבת.
להסביר שמצד אחד מבינים את הרצון להתעדכן בשלומכם ומצד שני מאוד מעיק עליכם שיש כ''כ הרבה שיחות, שאלות מוגזמות (להסביר מה מוגזם בשבילכם!) אז מה דעתה- להימנע מלשתף, או לשתף והיא תימנע מלהעיק.
וכו'...
הייCornflakes
כן מן הסתם זה בגלל שהוא מעיר לה אבל אם זה מפריע לו היא כנראה אמורה להבין שגם לי.. או שלא חח בתכלס את צודקת אבל מה אני יגיד לה? אל תדליקי לידי, מפריע לי?! כאילו שזה הבן שלה זה יותר נסלח שזה בא ממני זה יותר בעייתי..
ולגבי השיתוף צודקת פשוט לא צריך לשתף אותה יותר מידי .. האמת שגם ככה אנחנו לא כזה משתפים אבל כנראה גם במה שכן צריך להמעיט...
ובחינוך זה לא רק זה ברור לי שזה בא מזה שהיא חושבת ״ מה כל הילדים ככה״ ומתוק סבבה גם נעביר נגיד אבל שזה מגיע לדברים יותר בעייתים כמו להתלהב שהוא הדליק אור בשבת ולצחןק ולתת לו על זה פידבק זה קצת מגעיל ולא מכבד... ואני מכירה את האופי שלה.. כמו שרשמתי היא ככ נגד הדרך שלנו שמנסה לפעול אפילו דרך ההורים שלי או הבנות שלה ולהפעיל לחץ.. את לא חושבת שזה כבר נסיון של כפייה כלשהי? כאילו תשתחררי מאיתנו אנחנו ילדים גדולים...מה את מערבת את כל העולם... עד כדי כך שהיא רוצה להתקשר גם לרב שלנו .. מה תגיד לי שמפריע לה שאנחנו דתיים שנפסיק לשמןר בשביל המשפחה?! שנוןתר על הלכות.... את מבינה תעיוות..?! .
קשה...
לא מגיעים לשבתות וחגיםO.K
באים באמצע השבוע
מסבירים בצורה נעימה ששניכם! (את ובעלך. חשוב שישמעו את זה משניכם יחד.) נפגעים מחילול השבת
אפשר למצוא לכם דירה ולא להיות אצל ההורים עצמם בשבת?
או להגיע כמה פעמים לא. ערב באמצע השבוע, בנחת ובשמחה
או צהריים - יום שישי ארוך עדיין
ובשבת לא.
. אנחנו נוסעים אל ההורים פעם בכמה חודשים והיחסים איתם נהדרים והם דתיים והכל, פשוט לא קל לסע עם כמה ילדים באוטובוסים בדירות גבוהה
והם באים אלינו לארוחת ערב או לשבת מידי פעם

לגבי החינוך - להעמיד במקום כשזה קו אדום מבחינתך
אפשר בצורה עדינה ונעימה
אחיים שלי הרווקים יכולים לשים את הילדים שלי מול הטלווזיה כל היום מבחינתם, דברים נקיים והכל אבל אני מעדיפה שלא
אז אמרתי בצורה נעימה שאני מעדיפה שלא ואנחנו יוצאים לגן משחקים (שנמצא מול! ההורים) מי שרוצה בא ונמצא איתנו
או שאנחנו עוברים לחלק אחר של הבית ומשחקים שם
ואם הם רוצים להיותם איתם זה בלי מסכים- שימצאו להם תעסוקה אחרת או שייתנו לנו להעסיק אותם.



יש לי ילדים אלגריים לחלב ברמה שצריך בי"ח לפעמים

ואבא שלי תמיד שוכח את זה או חושב שלא נורא לתת להם מעדן טעים בבוקר.
אחרי פעם אחת שלהם היו שם בלעדינו והזעיקו אותנו לבי"ח בגלל כפית מעדן אני לא מאפשרת להורים שלי לשמור עליהם יותר לבד, וההורים רוצים ומבקשים
אבל אני יודעת שהם יציעו מעדנים ושוקולדים
והקטנים לא תמיד יודעים להגיד שאסור להם (שנה)
והגדולים אומרים אבל סבא עונה להם- כפית אחת זה לא נורא.
וזה כן.
ואני לא רוצה להעמיד אותם" נגד" סבא שלהם
כך שרק לאחורנה הגדולים נשארים לפעמים לבד ולא הקטנים.
ואייCornflakes
הקטע עם החלב איזה מבאס... =/
ובאמצע שבוע אין לנו כמעט אפשרות להגיע אליהם הם שניהם עובדים ובאים רק בערב... יום שישי אפילו שהוא ארוך זה בערך שעתיים נסיעה😞
למצוא לנו דירה אין ככ אפשרות כי זה אזור שלא רגיל למציאות הזאת...
ולבוא אלינו הם יבואו רק בזמנים שהם לא עובדים ואז זה לא משנה כי כבר אנחנו נוכל לבוא אליהם...
ממש מזדהה איתך עם הקטע שאי אפשר להשאיר ילדים איתם לבד...
אנחנו באים פעם בחודשיים ,חודשיים וחצי וכל ביקור שם מעיק על שנינו כי גם אם הם שומרים כמו שצריך היא מעיקה בחפירות וזה קשה....טיפוס כזה שמתערב וחוזר אלף פעם על אותו דבר... כאילו כמה שנסביר כמה שנהיה אפילו קצת תקיפים כל דרך ניסינו והיא פשוט נרגעת לתקופה קצרה ושוב מתחילה לקטר... ושמעי עם כל הסבלנות זה כבר מעיק כמה שנים נשואים ושומעים אותו דבר ...

לגבי החינוך שזה פס אדום אנחנו כן מעירים הבעיה שהם משום מה אוהבים לעבור הרבה פסים אדומים כאילו בכוונה( ואנחנו ממש לא מחמירים בפסים האדומים שלנו).... הם עוד עברו פסים אדומים לפני שהתחתנו! ..כמו ילד קטן שמנסה אותך כל הזמן....
מרגישים תקועים כבר אחרי תקופה אין לנו כוחות למלחמה הזאת...
הייתה לנו חצי שנה שלא הגענו להורים.O.K
ניסנו להסביר, להתעלם, להיות נחמדים
לא עזר כלום.
הצבתי עובדה- כל עוד אתם מביאים לילדים שלי מוצרי חלב אנחנו לא מגיעים
חצי שנה לא הגענו
דיברנו, הם באו לבקר
אבל לא היינו אצלם בבית

ואז הם הסיכמו לא לתת מוצרי חלב בכלל לילדים שלי.
לפעמים אין ברירה

אם הם יכולים להגיע אליכם שיגיעו אליכם ולא אתם אליהם.

לגבי חינוך - להמשיך לחזור על כך שוב ושוב
אני חוזרת על עניין הטלוויזיה כמעט 8 שנים. אין שינוי כמעט אבל יש הבנה כבר והבינו שאנחנו שונים מהם.
נשמע באמתCornflakesאחרונה
שרק זה יעזור שלא נגיע לשם והם יבואו אלינו עד שיסכימו לפחות להרגע עם הקטעים האלה...
8 שנים ואיי נשמע מה זה מייאש אנחנו הרבה פחות וזה ממש קשה כל הכבוד לך!
התמודדות לא פשוטה בכלל...חדשה ישנה
אשריכם על העדינות והסובלנות.. ממש לא מובן מאליו.
לעניות דעתי, יש פעמים שכן צריך גם להיות תקיפים. בלי להתחצף ח''ו, אבל מה שקורה אדום מבחינת, למשל זה שהם מדליקים אור בשבת , לא הייתי עושה עניין, זה הבית שלהם והחיים שלהם. אבל כל הקטע שמפעילים עליכם לחץ נגד הדרך שלכם... זה ממש לא בא בחשבון. לדבר באסרטיביות מאוד ברורה. אין מה לעשות , מי שרוצה להבין רק בדרך הקשה ככה יבין. עם כל הכבוד לזה שזו אמא, גם לכם יש דרך משלכם ויותר מזה, הדרך שלכם זו גם הדרך של הקב''ה, אז בכלל אין מקום לזלזול בכם.

בהצלחה רבה!!
תודה!Cornflakes
ולצערינו גם בתקיפות לא עבד.. זה מרגיע לכמה זמן ושוב חוזר ..
נמשיך לנסות אולי זה לפחות יתמעט...
מזעזע ושובר לב מה שקרה בחדשותשוקולד פרה.

הלב עם ההורים שבוודאי לא יודעים נחמה.

לא חושבת שזה קשור לכך שהמעון היה בלי רישיון. לצערנו, זה שהמעון עם רישיון זו לא תעודת ביטוח...

הלב כ"כ עם ההורים האבלים, אסור שזה יהפוך למשהו פוליטי/ מגזרי. לצערי כבר רואה תגובות מהסוג הזה, וזה לא יאומן.

אה, מזל שהזכרת ליבזרימה

שזה שהמטפלת של הבן שלי יותר מבולגנת ושומרת על פחות היגיינה מהבית שלנו (בפער) זה בגלל שאנחנו חרדים והיא דתית לאומית

שזה שזה מפריע לי בכלל, זה בכלל רק בגלל שהיא דתית לאומית ואנחנו חרדים. הרי אצלינו שומרים על יותר היגינה.

עכשיו את מזכירה לי שאני צריכה להפתיע אותה בשעות באמצע היום כדי לוודא שהילד שלי ח"ו לא ישן עם שמיכה על הפנים.


אמיתי אגב. היא ללבית וחמה ואני סומכת עליה בעיניים עצומות. אבל מזל שיש פה בפורום מישהי שפוקחת את העיניים שלי.


אני מאוד מקווה שהאנלוגיה ברורה.

קשה לי ממשמרים :)

נשואים שנתיים בערך, עכשיו בהריון אבל הנושא הזה מלווה אותנו כבר הרבה קודם.. בעלי מרגיש שאני לא רואה אותו- מפספסת כל הזמן דברים שהוא צריך ממני, גם כאלה שמבקש בפירוש לפעמים שוכחת או לא מספיקה לעשות.. בשבת היינו בשבת משפחתית וממש הרגיש שאני לא מתייחסת אליו שם.. וכל פעם כשהוא מעלה את זה, והפעם במיוחד, אני פשוט מרגישה שהוא צודק. אין לי מה לומר ולהסביר.. ברור שיש דברים שאני מאוד מנסה לעשות בשבילו, ומבחינתי הןא ככ חשוב לי ואני אוהבת אותו, אבל הוא לא מרגיש אהוב.. וזה שובר לי את הלב ממש ממש, ןככ הרבה תחושה של אשמה.. זה לא מגיע לו.. הוא באמת ככ משקיע בי ודואג, ולא מבינה למה זה לא בא לי ככה גם בטבעי?

אני בנאדם ככ רגיש שתמיד רואה את כולם, איך אותו אני מפספסת שוב ושוב?

אגיד כאן שאין שום קשר להפרעת קשב, כי יודעת שמהפתיחה זה יכול להישמע.. גם לא מדובר רק בדברים שקשורים למטלות והכל, אלא באמת לתחושה שלו שמפספסת אותו גם במה שקשור לזמן משותף, יחס..

ספציפית לעניין המטלות והמחוות חשבתי שאולי זה בגלל איזו תקופה שהייתה, אולי אפילו לפני החתונה, שהרגשתי שחייבת להצליח לעשות מה שחשוב לו כדי שלא יתבאס עלי/ייפגע ויהיה מרחק וכו. ואז אולי התבנית הולכת איתי גם היום ומרוב המתח ש)אולי?( יש לי סביב לא לאכזב אותו אני לא מצליחה להיות שם מהלב ולהנות מהנתינה אליו כמו שהוא מתאר שנהנה לתת לי..

בכל אופן ממש בלב שבור עכשיו, המון תחושת אשמה שבאמת הוא צודק ואני לא מצליחה לראות אותו מהלב

מה עושים?

חושבת על טיפול, להבין למה אני חסומה אליו ככה, לא יודעת, הוא ככ חשוב לי...

אשמח לכל מחשבה וחיבוק שלכן, ולהמלצות על מטפלות מוסמכות באיזור ירושלים

לא ממש כתבת מה הוא מצפה שאת לא עומדת בורקלתשוהנ

לגבי ההשערה שלך על התקופה לפני החתונה, חוץ מבמשפט הזה לא תיארת שום מתח או מאבק סביב מה שהוא רוצה ממך

את מתארת יותר שכחה, חוסר תשומת לב, אז זה לא נשמע ממש קשור...לא?

 

אולי אם תפרטי מה הדברים שהוא מצפה לקבל ממך, האם זה דברים שלאנשים אחרים את מסוגלת לתת, אולי זה דברים שנראים לך מקטינים/עושים אותו לא גבר או אותך לא אישה...אבל קשה לנסות להבין בלי שתפרטי קצת, אם תירצי כמובן

 

אני בטוחה שתמצאי את הדרך, ממש מורגש איך כל הלב שלך רוצה למצוא אותה.

קצת דוגמאותמרים :)

נראה לי שכל דבר בנםרד לא נשמע דרמטי כי זה גם באמת לא דרמטי, גם מבחינתו, יותר קורה בשבועות ספציפיים שמצטברים דברים כאלו.. אבל גם דברים כמו צרכים סביב מטלות הבית, נגיד מעיל של העבןדה שביקש שאכבס לו ולא עשיתי את זה, היה צריך להסתובב בעבודה בלי מעיל )סוג של מדים(.. וברור שכואב לי הלב על זה, אבל בסוף פישלתי שם, אין סיכוי שהוא היה נותן שיקרה לי ההפך.. אז גם דברים סביב זה, שבתקופות שעמוס מאוד סביב לימודיפ ועבודה נשארות לו מטלות של הבית שהן של שנינו כזה ואני לא מצליחה לקלוט מספיק בזמן שזה שאני לא עושה אומר שהוא יעשה וזה ממש על חשבון הזמן למידה שלו )שלגמרי חשוב לשנינו(.. להקדיש זמן לביחד שלנו כשחוזר ממילואים..

ובאמת מדי פעם סביב זמנים שאנחנו עם אחרים- נניח שבת משפחתית עם הצד שלי או זמן עם כמה זוגות של חברות שלי עם הבעלים.. שאני לא רואה אותו ומתייחסת אליו שם.

סובב סביב כל מיני ענייניפ וחוזר לתחושה שלו שאני לא רואה אותו, כשבאמת חשוב לי להגיד שברוב המקרים אני לגמרי מסכימה עם הדןגמאות שנותן ומצטערת עליהן. לא מרגישה שהוא קטנוני... אם מדי פעם יש משהו קונקרטי שאני מרגישה שלא מוצדק אנחנו מדברים עליו, אבל לרוב באמת לא שמה לב לדברים האלו בזמן ורק מתחרטת עליהם אחר כך כשמציף...

התעייפתי האמת מלקרוא את זהטרכיאדה

מרגיש לי שהציפיות שלו ממש מוגזמות, את מתארת שכחה טבעית, אנושית ורגילה שלך

והוא לוקח את זה למקום שלא אכפת לך ממנו.

זה ממש מתיש לחיות ככה בדריכות... שכל מעידה או שכחה שלך לוקחת אותו למקום של חוסר התחשבות 

או חוסר מחשבה עליו

כל מה שתארת פה כל כך טבעי ונורמלי. אולי פשוט לשקף לו שאין לזה שום קשה לחוסר אהבה או חוסר אכפתיות.

זה אנושי לשכוח, גם הורים שוכחים לפעמים למרות שבודאי אוהבים את הילדים ללא גבול.

מנסה לפרק לנקודות את מה שכתבתנייקיי

כיבוס המעיל - למה מלכתחילה הוא ביקש ממך ולא כיבס בעצמו?

ואת סתם שכחת מהבקשה? אם כן, כנראה זה מה שגרם לו לכעוס.

נניח שלכאורה כאן היה משהו לא בסדר.  


 

אבל משאר התיאורים שלך מקבלים רושם לא טוב עליו.  רושם של בחור ילדותי ומפונק ומאוד קטנוני.  

מה זה הדבר הזה לצפות ליחס ממך אליו כאשר אתם נפגשים עם חבורה- כמו קרובי משפחה,  או עם זוגות של חברות שלך?

לשכוח לכבס מעיל זה לא לא בסדרטרכיאדה

זה אנושי. מאמינה שהיא עושה הרבה בשבילו, אבל אולי הוא בוחר להאיר את מה ששוכחת

ועל הדרך לעורר בה קצת נקיפות מצפון.

אולי זאת התרשמות שגויה שלי, אבל זאת ההתרשמות ממה שתארת

לא יודעת..מרים :)

מבינה מה אתן אומרות ואיך זה נשמע מהצד, אבל יכולה להגיד שבתוך הסיטואציה כן מבינה למה מרגיש שאני פחות רואה אותו.

דווקא מתפלאת לגבי מה שכתבתן על זמן עם אחרים- לגמרי יכולה להבין את ההרגשה שלו ששבת שלמה עם אנשים אחרים )בעיקר שזו המשפחה שלי) אני הרבה יותר מסתובבת בין שיחות עם אחרים ולא ככ נמצאת איתו ושמה לב שנוח לו..

בכל אופן כמו שכתבתי, כשיש דברים קונקרטיים שאני מרגישה שיש איזה חוסר הלימה בין הציפיות שלו למה שמתאפשר, אני משקפת.. אבל בסך הכללי במצטבר בעיקר מתבאסת על עצמי שבכנות אני הרבה פחות שמה לב אליו, לרצונות ולצרכים שלו ממה שקורה ההפך (זא בדאגה שלו אלי) וממה שנראה לי נכון כשאוהבים ודואגים.. הוא מתאר תחושה של טעינה והתמלאות מלעשות בשבילי. ונראה לי שאולי באמת כמו שכתבתי וגם מישהי מכן, ההתשה הזאת של החשש לפספס גורמת לי להיות בדריכות ולא להנות ולהתרגש מנתינה מהלב שבאה טבעי..

חיבוק! אולי הדרך שלך לתת שונה? לא בטוח שאת נותנת בליני(:

באותו אופן וגם לא צריך להיות ככה...

וזה ממש טבעי שיש מצבים כאלו ובעה תמצאו את הדרך שלכם אחד לשניה מתוך הבנה למקום ולצורך אחד של השני...  

ותודה!מרים :)
יש לך כמה דוגמאות להמחיש על מה הוא מתלונן?נייקיי
שמעתי פעםאיזמרגד1

שלכל אחד יש פצע בסיסי וכואב מאוד כבר מהילדות, אמונות כמו אני לא טוב מספיק, יש לי ערך רק אם אני נותן לאחרים, אף אחד לא אוהב אותי וכו'... ואז יכולים להגיב בפיצוץ על מעשים ואמירות תמימים כי הם נוגעים לנו בפצע.

אז ממש נשמע לי שזה יכול להיות הסיפור פה, שהוא לוקח שכחות תמימות שלך כחוסר אהבה...

אני חושבת שכדאי לדבר על זה, להבהיר שאת עושה מאמצים בשבילו קורה ששוכחים או לא שמים לב, את אנושית ואת לגמרי עדיין אוהבת אותו.

כן כדאי אם הוא מבקש משהו, כמו תשימי לב אליו יותר כשאתם עם עוד אנשים להשתדל לעשות אותו. אבל אם שכחת/ לא יצא, הכל בסדר ולא צריך להיות עם מצפון. זה שלו.

וגם להתכונן לזה מראש לקראת הלידה בעז''ה, שאחרי הלידה את תהיי עסוקה מאוד עם הבייבי ואוטומטית קצת פחות איתו כי יהיה לך פחות זמן ופניות. אז גם להחליט מראש איך כן ממלאים את הזמן הזה של הביחד והתשומת לב, וגם לדבר על זה שדברים הולכים להיראות אחרת וזה בסדר, ככה זה כשהופכים למשפחה.

אני חושבתבתאל1

שזה קצת לוקח זמן לקלוט את זה ולהצליח לא לשכוח או לזכור להתייחס בצורה שהשני אוהב ולעשות את זה באופן טבעי. אתם עדיין בהתחלה וזה הגיוני.

לוקח זמן בהתחלה להתרגל לרצונות והרגלים של השני ולתת לשני מה שהוא זקוק לו.

אל תתייאשי, דברי איתו שאת מאד רוצה לתת לו את תשומת הלב שלך ושאת באמת באמת אוהבת אותו וזה רק עניין של זמן.

עד לא מזמן הייתם רווקים ולא מחויבים לאף אחד באמת. עכשיו זה שינוי גדול שמצריך זמן להתרגל אליו ולעשות אותו נכון.

בהצלחה ממש

אני מוסיפהבתאל1
שפשוט אני מרגישה ככה על עצמי שככל שהשנים עוברות אנחנו יותר יודעים לתת אחד לשני מה שהוא צריך. זה לא בא מיד בהתחלה וכן היו תסכולים ואכזבות... לאט לאט לומדים. 
הי יקרהתהילה 3>

קודם כל נשמע מהפירוט שהבעיה היא לא שאת חסומה אליו.

את אנושית, ואת לפעמים שוכחת או עמוסה, ולפעמים עם המשפחה פחות מתייחסת ממה שהיה נכון או שהוא היה רוצה.

זה לא נעים, זה יכול גם להכאיב אבל לענ"ד נראה שיש פה דינמיקה קצת בעייתית;

פגיעות מאד גדולה שלו, שהוא מביא לקשר משלל עניינים. פגיעות כזאת לרוב מגיעה ממשקעים עמוקים וקודמים מילדות, ונשמע שלא יזיק לו בכלל איזה טיפול טוב.

לצד זה לקיחת אחריות שלך על המצב הרגשי שלו והרבה האשמה עצמית, כאשר מדובר במשהו שגבר בוגר מסוגל להתמודד איתו גם אם הוא פגוע וגם אם זה לא כיפי לו.


אני מוסיפה שנשמע שהדינמיקה הזוגית פה לא בריאה, וכדאי ממש למצוא את הדרך להבריא אותה.

א. לאפשר לו להיות במקום גברי שנותן לך בטחון, חזק ויציב ולא כל הזמן מביא את הפגיעות שלו אלייך ומצפה ממך למענה רגשי. זה דבר שיכול לקרות הן באמצעות טיפוח או תהליך שלו, והן באמצעות תהליך שלך שאפרט בסעיף ב, יחד עם אמון שהוא גבר, שהוא חזק, שהוא מסוגל להתמודד. כמובן לא צריך להתעלם מדבריח שמפריעים לו, אבל גם לסמוך עליו שהוא מסוגל להתמודד. להתנצל באופן אמיתי אבל לא לקחת עלייך את האחריות ליציבות ולשלומו הרגשי. הוא מסוגל להתמודד, והתגובה שלך באיזה מקום מזינה את הכניסה שלו למקום קצת קורבני, כמובן בלי כל כוונה רעה מאף צד.

ב. לאפשר לך להיות במקום נשי. לא להיות אמא שלו, לא להיות המבוגר האחראי שצריך לדאוג לו, אלא להיות בעמדה נשית, להשען עליו, להרשות לעצמך להיות חלשה, חסרה, לא מושלמת.

ולדעת שזה בסדר. יש לך על מי להשען, יש מי שדואג לך ולא הכל עלייך. במקביל לעבד את המקום שבו את מרגישה אחריות כלפיו, ולאפשר לעצמך להביא את הפגיעות שלך לקשר, במקום להיות במקום האשם כל הזמן.

ללמוד לבנות בך בטחון. את טובה, את ראויה, את בסדר. לשכוח משהו זה אנושי. זה לא הופך אותך חלילה לחסומה ופגומה. לדעת להיות אהובה גם כשאת טועה ולא מושלמת. זאת תנועה שמתחילה מעבודה עצמית שלך ובע"ה תתפשט גם לסביבה.

חיבוק.

כל כך אוהבת לקרוא אותך.כורסא ירוקה

בתור מישהי שממש מזהה את עצמה בתיאורים פה משנות הנישואים הראשונות שלנו, ממש מסכימה עם כל מילה. גם בעלי היה כזה פגיע ותמיד בשיחות זה הגיע למשקעים שלו ממערכות יחסים אחרות במשפחה ומסגרות שונות, שהוא השליך את הקושי בהן על ההתנהלות שלי, ואני מלאת רגשי אשמה לקחתי את הכל על עצמי..

זה באמת עבודה לצאת משם. 

תודה יקרהתהילה 3>אחרונה

שמחה לשמוע שיצאתם מזה.

זה באמת קשה ממש לחיות ככה

בנות שלוקחות ציפרלקס/ לוסטרלאחת פשוטה

אני כל פעם בהתלבטות מחודשת אם לקחת או לא.

שתפו אותי מנסיונכם האם עזר ? משמעותית?

מחפשת משהו בעיקר להעלות את האנרגיה והמצב רוח הכללי. פחות עצבות שמשתלטת. יותר תפקוד.

הרופאה אמרה להתחיל 25 מג לוסלטרל.

כמה חודשים מתחבטת.

באה לקחת קוראת את העלון של התרופה ומיד נבהלת ובורחת. 

לקחתי בעבר וגם עכשיואנונימית200

בדיוק העליתי שרשור על זה...

היה לי דכאון בהריון השני והלוסטרל ממש נתן לי קביים ועזר לי לצאת ממנו. זה לא קסם אבל מאפשר לזה לקרות עם עבודה קשה במקביל.

התחלתי לקחת שוב בימים האחרונים, מקווה שיעזור שוב...

לוקחת ציפרלקס בעקבות דיכאון אחרי לידה.התייעצות הריון
התלבטתי מאוד מאוד מאוד! בסוף הבנתי שאין לי כל כך ברירה, התחלתי לקחת והיו תופעות לוואי כמה ימים בלבד. הייתי במעקב צפוף עם הרופאה שלי, והעלינו מימון כשהרגשתי שזה לא מספיק. מניסיון אישי יכולה לומר שעזר מאוד מאוד, במקביל לטיפול אצל עוסית מומחית. 
לוסטרלדצק
לוקחת כבר 4 שנים, עוזר ממש , הבנתי שזו התרופה שנחשבת הכי בטוחה בהרבה מובנים והייתי איתה גם בהריון. התופעת לוואי היחידה שהייתה לי זה עייפות ואולי ירידה קלה במשקל. ודרך אגב, יש כאלו שלוקחים אותה אם הם סובלים מבעיות מסוימות במעיים, ואכן עזרה הרבה על הדרך גם בעניין הזה.
ירידה במשקל או עליה?חנוקה

בדרכ לSSRI יש תופעת לוואי של תאבון מוגבר

ירידהדצקאחרונה
נכון, ודווקא אצלי גרם לחוסר תאבון. הרופאה אמרה לי שזה משתנה אצל כל אחד משפיע שונה
הבעיה גםאחת פשוטה

שזה לא דיכאון שמתפרץ ואז אני יכולה לנחם את עצמי שאחרי תקופה של תרופות וטיפול נפשי במקביל אז רגיל מהתרופה.

אצלי זה עצבות די כל חיי תקופות לפה ולשם עם עליות וירידות אבל בגדול זה מלווה תמיד .

ולכן לא יכולה לנחם את עצמי שזה רק לתקופה.

ולקחת תרופה מעכשיו לכל החיים מאוד מאוד מפחיד אותי. אוף

וגם איך אפשר להכיל את זה שאולי אעשה נזקאחת פשוטה

לעצמי.

כתוב בעלון בין שאר הדברים המפחידים שאחד ל100

איש התפתח אצלם גידול.

פחד אלוהים.

אוף אוף אוף.

כל כך רוצה וכל כך מפחדת.

גידול זה לא דווקא סרטןאנונימית200
וזה לא אומר כלום. אם תקראי תופעות לוואי של אקמול אז גם לא תרצי לקחת כנראה. התועלת גבוהה יותר.
גידול עלול להיות מאוד מסוכןאחת פשוטה

תלוי במיקום שלו ובאם סרטני.

דווקא האמת שקראתי את העלון של אקמול..

התופעות לוואי היחידות שלו הן או במינון יתר או נדירות מאוד (אלרגיה)

שום דבר מפחיד מעבר לזה. 

תרופה לכל החיים ולבעיית עצבות?...לב אוהב

את יודעת כמה סוגי טיפולים יש שמנסים לברר שורש של בעיה מסוימת ולפתור אותה? המון

קשה לי להאמין שאדם חי לנצח עם עצבות וצריך להיות תלותי בתרופה... 

אני בטיפול רגישיאחת פשוטה

השינוי הוא איטי מאוד ותמיד יש תקופות של ירידה ותקופות של עלייה. הלוואי באמת שזה פשוט יכול מתי שהוא להיפתר בלי תרופות.

לא יודעת למה אני סקפטית לגבי זה

זה יכול... זאת האמונה שלילב אוהב
ורק מציינת שטיפול רגשי זה מילה כללית מאוד, בתוך העולם הזה יש הרבה טכניקות ושיטות לשחרור. צריך להתנסות ולראות מה הכי יכול לעזור לך... כי בסופו של דבר זה המטרה שתשחררי מהעצבות הזאת. טיפול רגשי כללי בלי טכניקה מסוימת הוא גם מצוין וטוב למודעות, להבנה, להכלה של הדברים, כלים להתמודדות וכו' אבל לפעמים בלי טכניקה ספציפית לא מגיעים לשחרור... 
אני מזמינה אותך לפרטי אם תרצי..טארקו

כבר חשוף לי מידי להגיב גם לזה

אבל יש לי מה להגיד לך..


(מה שכן, אני אשכח באיזו הודעה מדובר..כי אני ממש עמוסה עכשיו.. אז מציעה לך להעתיק לי לפרטי עם הטקסט של ההודעה ושאמרתי שיש לי מה להגיד)

❤️‍🩹

אדרבאמרגול

אם זה באמת ישפיע עלייך. וואו. גאולה. באמת. (זה ממש לא פותר את כל הבעיות בחיים, אבל זה עוזר להתייצב, רגשות פרופורציונאליים לסיטואציה, מצב יציב שבו תוכלי לעשות התקדמות אישית בתחומים שחשובים לך, גם רגשית וגם פרקטית)


לא רוצה לדכא אבל לפעמים זה לא עובד…

תופעות לוואי לא מלחיצות אותי במיוחד, לרוב הן מופיעות בשבועות הראשונים של הטיפול ואז מחליפים ושלום. 

חשוף שלי מאודטארקו

לקחתי לוסטרל פעמיים, כל פעם לתקופה של שנה בערך, בשילוב טיפול רגשי, הרים אותי חזרה לקרקע.


זה לא פותר כלום. באמת.

אבל זה מפזר קצת את הערפל ומאפשר להתמודד ולעבוד כדי לצאת מהבור. ככה אני הרגשתי לפחות.

אני לקחתי תרופה דומה. הצילה אותי אבל לפי התאורפלפלונת
שלך. נשמע שמספיק תמיכה רגשית. אותי הכדור העלה 10 קילו ועד שהפסקתי והורדתי במשקל לקח זמן ומאמץ  אני לא תפקדתי פיזית, הייתי ממש חלשה,לא היתה לי ברירה.
בעלי אמר לי משהו נכון על חולשה שלי וזה חשוב ליאנונימית בהו"ל

לשמוע

אבל גם פגע בי


ובראש אני יודעת שהוא פשוט לא הצליח להתנסח נכון אבל לקחתי את זה קצת ללהיפגע

ואני מנסה לצאת מזה..


❤️❤️❤️❤️דפני11
תודה..אנונימית בהו"לאחרונה
אפשר גם וגםאוזן הפיל
🫂
זה בסדר להפגעתהילה 3>

הדרך לצאת מזה, זה להבין שזה כואב, ומותר לכאוב

זה כואב לא כי הוא רע או התכוון לרע, אלא כי זה נגע בנו בנקודה כאובה מול עצמנו.

ככל שפחות נלחמים בכאב, ולומדים להקשיב לו ולחמול ולאהוב את עצמנו גם במקומות החלשים, לא רק שתצאי מזה, אלא תצאי מזה מחוזקת בע"ה. 

תודה חשוב לשמוע את זהאנונימית בהו"ל
מעניין...אחת מאיתנו🌹

למה לדעתך זה טוב "לשמוע על חולשה"?

(נשמע על פניו מיותר)

זה קשור אליו ופוגע בו? זה ממקום שהוא מרחם עליך שאת חלשה ורוצה לעזור? ביקשת ממנו לחוות דעה בנושא או שזה שלך פרטי?

חסר קצת פרטים בשביל להבין...

זה קשר אליו וגם הייתי רוצה לעבוד על עצמי בזהאנונימית בהו"ל
אמהות לא מאורגנות( כמוני)- אני שוב כאן כדי להזכירקופצת רגע
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך א' בשבט תשפ"ו 21:34

לכן שהיום היה ר"ח שבט

עוד שבועיים ט"ו בשבט

עוד חודש וחצי- פורים!

ועוד חודשיים וחצי - פסח!!!


 

אז, זה בדיוק הזמן להתחיל ולסיים הזמנת תחפושות, ולמתקדמות, לחשוב על משלוח המנות ולהזמין מה שאפשר בזול מראש.


 

לפסח עדיין לא חייבים להזמין אבל - עכשיו יש מבצעי סופעונה של חורף, אפשר למצוא דברים ממש יפים במחירים טובים גם באתרים ישראליים ובחנויות, ממליצה להזמין כבר עכשיו מי שחסר לה לפסח, גם ככה לרוב צריך ארוך לפחות לערב.


 

אמהות מאורגנות ש תחפושות כבר מוכנות לגן ממזמן ועכשיו מסיימות לארגן את הבית לפסח, אתן מוזמנות לדלג 🙃

אופ כל הלילה מלאתח עגלה וזה עושה אתזהשורשי

גמלי עכשיו

זה אומר שנגמר המבצע? אם זה רק עד היום....

אוף גם אם לא מה הסיכוי שנשאר הדברים שרציתי

המלצות לפסיכיאטרניק חדש2

מצוין שירשום לי כדורים נגד חרדות ויתאים מינון מדויק.

עדיף לא תל אביב או ירושלים.

אבל כל איזור אחר מרכז או דרום תופס

בבקשה מניסיון.

מתחילה במקביל טיפול cbt אבל חייבת עזרה ראשונה דחוף. אין לי חיים.

רק לגבי המינון המדוייק-מוריה

זה לא קורה בפעם אחת. זה יכול גם לקחת מעל שנה למצוא את המינון והסוגים המתאימים

וואי וואיניק חדש2
תתחילי מרופא משפחהמקקה
הם יודעים מצוין בדרך כלל
זרקה לי ציפרלקס בלי הרבה לחשובניק חדש2
וכשהיה התקף קשה קיבלתי לוריוואן.
זה טיפול מקובל ממה שאני יודעתהמקורית
וזה לא עזר?מקקה
לוריוואן עזר מאדניק חדש2

אבל אני מפחדת להתמכר.

ציפרלקס פחדתי לקחת בלי השגחה של פסיכיאטר כי זה כדור שמגביר קודם חרדה לפני שהוא מרגיע אותה.

ואני מרגישה שאני נמצאת במקום שאם החרדה תתגבר אני לא אהיה מסוגלת להחזיק את החיים יותר.

אני כבר בקצה.

לא חושבת שפסיכיאטר יתרום ללקיחת ציפרלקסמקקה

ציפרלקס לא גרם לי לשום תופעות לואי אם זה מעןדד.

אם זה מגביר לוקחים לוריואן בימים הראשונים. לא מתמכרים מזמן קצוב. תבקשי הדרכה מדוייקת כמה מותר

אוקיניק חדש2

אתקשר היום

בבוקר הפחדים נעלמים לי ואני כאילו בן אדם אחר.

זה הזיה.

זה דווקא נשמע לי נורמלימוריה

בלילה, בחושך הכל נראה מפחיד יותר.

לפעמים צריך פשוט להניח את המחשבות בצד, ולומר לעצמך שמחר בבוקר נטפל בזה..

לא זה לא בגדר השפוי לצעריניק חדש2

אני בחרדה. פשוטו כמשמעו.

לפעמים מתפתחת להתקף ממש.

זה קורה בלילות כי קרו לי דברים בלילות ותמיד בלילות אני לבד. אין לי עם מי להתייעץ.

ומשם הפחד שלי.

זה פחד מהפחד שארגיש כשיקרה משהו בלילה ואני לבד וחסרת אונים (שוב, מבוסס על מקרים שקרו. חלקם קרו כמה פעמים)

בעלי נסיך ככל שיהיה במהלך היום- בלילה אין אותו בכלל.

הוא רוצה. לא מצליח. וגם אם מצליח כבר טיפלתי באירוע (וטיפלתי אני מתכוונת להתקשרתי לאונליין/ הזמנתי אמבולנס באחת הפעמים/ ניקיתי הקאות שחזרו על עצמם/ וכן על זו הדרך)

קודם כל, גם בלילה יש עם מי לדבר.מוריה

יש את ערן ועוד עמותות.


וכן, גם הפחד מהפחד מגביר חרדה.

תנסי לקבל את החרדה. ואפשר לומר לעצמך, או לבקש מהבעל שיאמר לך שזה גל, וזה יחלוף. (אלא אם הדבר מלחיץ יותר, וכדאי לחשוב על משפטים אחרים שמרגיעים בזמני חרדה גדולים)


בריאות ושמחה.

תודה❤️ניק חדש2
ציפרלקס שינה לי את החייםמקקה

זה לא שאין התמודדות אבל היא ברמה אחרת לגמרי

ממליצה לך ממש להתגבר וכן לקחת

אם יהיו הרבה תופעות לואי אפשר להחליף

חבל על כל יום סבל

חיבוקים

ממה שקראתי פה בשרשוראחת מאיתנו🌹

זה נשמע שהחרדה היא ברמה גבוהה כל כך כל כך, שכן, הייתי ממליצה סתם ממקום חברי ללכת לרופאת משפחה ולהתחיל עם מה שיש (אבל!!! רק מי שאת סומכת עליה ויש ביניכן תקשורת טובה). את יודעת משהו? גם אם זה לא בדיוק המינון ולא בדיוק התרופה ה'בדיוקית', מרגע שאת מתחילה את הכדור הראשון - אחרי שבועיים יש הקלה מאוד מאוד משמעותית. וכמו שכתבו לך לוקחים כדורי הרגעה תומכים רק לשבועות הראשונים ומשתמשים רק למקרה הצורך שהחרדה עולה.

שנית, כתבת שאת לא יכולה יותר וכו'.

האם ניסית עוד דברים? מבינה ממש שזה יכול להיות צורך תרופתי אבל אף פעם לא ממליצים רק תרופה ושלום עלייך נפשי.

אם את בהריון או אחרי לידה אפשר לשאול את האחיות בקופ"ח שלך למי הן מפנות נשים בדיכאון אחרי לידה או סביב הריון, גם זה ליווי ממש מציל חיים, כי זה לא מספיק רק תרופה וזהו.

ממש מקווה שלא ייאשתי אותך

דעי לך שזה לא אשמתך!

והchat gpt גם עוזר לפעמים לדבר איתו באמצע הלילה כשאין עם מי, לשפוך לו הכל... יש גם התכתבות עם ערן בווטסאפ למצב שאת צריכה פתאום בלילה מישהו איתך.

מעודדת אותך לעשות כמה שיותר מהר דברים שיוציאו אותך משם, זה לא מקום להישאר בו!

תצליחי!

תחזקנה ידייך!

שתפלי אך ורק על שליחים טובים ורגישים אלייך!

ברוך השם הצלחנו להשיג תורניק חדש2אחרונה

לפסיכיאטר בתל אביב שמו ד"ר יצחק בן ציון

כבר ביום ראשון הקרוב בע"ה

מקווה שיהיה מזור לנפשי באמת


וזה לא דיכאון אחרי לידה. הקטן בן 4.

אני לצערי לא יכולה לעזור עם המלצהמצפה88
אבל בעיניי כדאי לפנות לפסיכיאטר ולא לרופא משפחה. פסיכיאטר עושה אבחנה מסודרת ויכול לרשום מגוון של תרופות (גם אם זה עבור חרדה, יש כמה תרופות לחרדה, לא רק ציפרלקס). לפי מה שתיארת בהמשך השרשור נשמע שעדיף מעקב מסודר, פסיכיאטר גם עוקב אתך על המינון וסוג הכדור וזמין לשנות אם צריך
זה לא כזה מדויקחנוקה

נכון שפסיכיאטר יכול לרשום עוד תרופות אבל בפועל א' ההמתנה נורא ארוכה

ב' הוא הרבה פחות זמין.

רופא משפחה נמצא יומיום או כמעט יומיום במרפאה ותמיד אפשר לתקשר איתו באפליקציה ולקבל מענה מיידי.

שירותי בריאות הנפש מאד משתדלים אבל תכלס המערכת הציבורית כורעת תחת העומס

וכשמשלמים 1500 לביקור לא רצים לשם כל שבוע (וגם בפרטי יש המתנה)

אז אם זה משהו קלאסי כמו חרדה או דכאון אז רופא משפחה, אם יש כזה רגיש וותיק (לא רופא שהתחיל אתמול)

אז הייתי לגמרי הולכת על זה

כשמשלמים לרופא פרטי זה לא כל ביקור בסכום הזה.מצפה88

יש אפשרות להגיע לפגישת עדכון או שעושים בשיחת טלפון עדכון של המינון. פגישה של ממש בתשלום זה אחת לכמה חודשים ואם התרופות עובדות טוב גם לא צריך אותה.

אפשר לנסות רופא משפחה אבל זה לא אותו דבר כמו ללכת לפסיכיאטר

נכון לכן אני מציעהחנוקה

ללכת לרופא משפחה. לקבל תרופת קו ראשון (ציפרלקס/לוטרל)

במקביל לקבוע תור לפסיכיאטר.

עד שיגיע התור- יכול להיותכ בר שיפור.

דיוקים, התאמות הוא יעשה על בסיס ידע שכבר יש

וחשוב להגיד, תרופות פסיכיאטריות זה תמיד קצת ניסוי ותעיה.. זה לא שלפסיכיאטר יש בדיקות מעבדה שעל סמך זה הוא ממליץ

באזור השרוןדצק
ברעננה יש את לימור זולטוב , מקצועית ממש 
אבדוק תודהניק חדש2
לי רופאת משפחה המליצה מצויין והפסכיאטרית גםפלפלונת
המשיכה עם אותו הכדור. זה הציל אותי. מחפשת רופא קופח או פרטי?
מה שיהיה מהר יותרניק חדש2
מישהי מכירה ד"ר יצחק בן ציון?ניק חדש2
יש את ד'ר מרינה באריאל לאומית. מקבלת בעוד מקומותפלפלונת
מה יכול להיות? קיבלתי מחזור שוב (כך נראה בינתיים)אנונימית בהו"ל

וטבלתי לפני פחות משבוע!!

אני בלי שום אמצעי מניעה. למישהי יש מושג למה זה יכול לקרות?

רק בריאות יקרה, בשורות טובות! אמהלה
מישהי שלקחה אוטרגוסטן לתמיכה בהריון-בידיים פתוחות

זה עושה סחרחורות? אני קצת מוטרדת מזה כי יש לי כל יום נסיעה הלוך וחזור לעבודה..

מינון של טבליה 1 ביום

אם זהאין כמו טאטע!
בנטילה דרך הפה, זה בהחלט גורם לסחרחורות. לכן מומלץ לקחת רק בערב בצורה הזח. תבררי עם הרופא/ רוקחים
בנרתיק לא עשה לילפניו ברננה!
אבל כן הייתי נורא הורמונלית ורגישה ועצבנית בשבועיים הראשונים, עד שהתאזן.. 
לי לא עשה.שומשומונית
אני לוקחת בנרתיק, אז רק לילה רלוונטי מבחינתי, לפני השינה
זה עשה לי הרגשה נוראה !!פרח חדש

מין הרגשה של ריחוף וחולשה

אל תקחי בפה

שימי בנרתיק

ככה לא היו לי תופעות בכלל

בנרתיק לאשירה28
לא עשה לינעומית

ולקחתי 4 ביום

...נעומיתאחרונה
אבל לקחתי דרך הנרתיק ולא דרך הפה

אולי יעניין אותך