כן, בחיים ומביטים
תנו חיוך לאלפי הצופים
תנו חיוך לאלוהי האלוהים,
ואולי לעצמיכים, איזה כיף משחק החיים
תשמחו שלפחות יש השמחים
מבוקר מלילה מלחיות החיים
יש כאלה שלא מבינים או לא יודעים
שימחה בחיים דומה לעץ מר שלעיתים פרותיו מתוקים
ונמשיך להלך בדעת מיעות
להפגנות יגיע המון חבוט
את השלטים יתלו רק האמיצים
הרי מי יודה שתמיכתו בעצובים?
אולי לא נעבור את אחוז החסימה
אבל מספיקים בהחלת לקבוצת תמיכה
אז אם נפגש לצורך הפגנה להפלת הממשלה
נצא מגובשים אך בלי מפלגה?
וכן, למרות מה שאנשים אומרים אני שמח, למרו מה שהם חושבים
בפנים אני יודע שאני טוב וגם אלוהים
ני בוכה בגלל אנשים אחרים
גם הם טובים
אבל לפעמים יותר רעים
אני יודע, טובים ורעים זה לילד בן 4, אבל רק בגלל שהמבוגרים מפחדים לקחת אחריות, מפחדים מהגדרות
זהיא הסוקרטסיזם במלא עוצמתה,
אבל לי, לי אין מה להפסיד, לא כי חיי קטנים וחלשים,
לא כי עומד אני להיצטרף למתים, רק כי גיל ההיתבגרות הוא כמו רכבת, ועכשיו אני פשוט בתוך תחנה מסוימת, עוד זמן קצר אפליג ואמשיך מכאן ובתחנה הבאה? אמשיך בחיי, אך כול האנשים, כולל אני, יהיו שונים, כן, הפרצופים אולי יהיו דומים, אך מה הם אנשים חפצים וצבעים אם לא הסתכלותי אליהם, לכן כולם יהיו שונים, אם כך, מה יש לי להפסיד?
ממי לפחד?
הרי אני ימשיך בחיי וכול מי שיחשוב שהוא הקיר אותי יבין שזה לא אותו אדם, לא אותה תחנה
וזה מפליא איך אני חולף, כמו הרוח, כמו טיפה של גשם, כמו צעקה והידיה, כמו בחירות, כמו אוכל בחוץ, כמו הודעה בנסיוף, כמו שתות, כמו צחוק על פניו של חולה דיקאון, כמו שומן אצל אנורקסית מסכנה ואהובה, הכי אהובה בעולם,
כמו מחשבה, כמו העת העתיקה אצל ילד בין חמש,(קראת עד לכאן? תשבע, אם כן שלח באישי, סתם לידע כללי.) כמו סרט או סידרה, כמו הזמן מול מכונת חתיפים, כמו קשר עין עם המוכרת, כמו הרעם האדיר, כמו חיי זבוב, כמו אהבה התלויה בדבר,
כמו חיים שלמים,
הרי מה הם חיים אם הם לא חולפים, אם הם לא נגמרים הם בכלל לא חיים, משהוא אחר אך לא זה
אז כול חייך הם חולפים, וכול מתרתך היא לחולפם,
אז אל תיתעצב שעוברים תחנה, א תיבקה למראה הזיקנה(גם דרוק לברמיצווה זה זיקנה)
ואני יודע שאני טוב, לפחות זה, אתם לא תצליחו, נכון, אני כרגע שחור,
אבל זה רק כי עברתי גשם של בוץ שנכנס לי לבפנים
אולי אני קצת בהמי, נמוך, אדם יותר מהרגיל לאדם, יותר ממה שאני רואה כראוי לאדם. אלך אני אדם, ולא יכול לחצות את גבולותיו, לכן איני נחות מאדם אלה אדם נחות, ואיזהוא אדם נחות, הוא אדם שרואה עצמו כנחות מתייחס כך לסביבה ומשום כך כך היא מתיחסת אליו, לכן אין לי עצבו בכך שאני אדם נחות, אולי קצת אבל יש גם שימחה,
כי מי שהוא אדם, היה אדם וישאר אדם
אך מי שהוא נכות יש בוא את הכוח לקיצוניות, ואם אני אדם נחות זה אומר שאני יכול לא רק לצאת מזה אלה להיות גם אדם נעלה, ועוד מיזה, אני יכול להיות אדם נעלה שהיה אדם נכות, מה שמגדיל את בפקטרום הדעות שלי וספקטרום העמידות.
אך בכול שרוי העצב
(((((((