ירדתי במדרגות גורר את עצמי לתפילה, אין לי באמת כוח אבל אין מה לעשות. ואז היא מופיעה כן היא הילדה של השכנים (לא כ"כ ילדה... 16+- בגילי בערך...) כן זאת עם השיער הארוך הבלונדיני והגולש, המבט הכובש והפנים העדינות. ואני מרגיש כאילו קיבלתי וואחד אגרוף ישר לבטן שעשתה 2 סלטות, בום!! כזה לא ברור ממה. הלב מגיע למהירויות כאלה שאני לא ידע עליהם פתאום הידיים נהיו מסורבלות כאילו זה לא המקום שלהם. והיא הולכת מעיפה את השיער כאילו שהיא נהנת מזה. התחלתי ללכת מהר לא יודע למה בדיוק ואז היא קוראת לי.
הלב מחסיר 2 פעימות כאילו אני מדמיין ושוב היא אומרת את שמי בקול הכובש הזה שלה "קראת לי?" אני שואל כאילו מסרב להאמין... "כן" היא עונה "תגיד אתה יודע איפה הבית כנסת הספרדי פשוט קבעתי עם חברה שלי שם ואבא שלי בדרך כלל לא מתפלל שם?" "כככן" עניתי חצי מגמגם "אני בדיוק הולך לשם..."
"אחלה אז יש מצב שאתה מלווה אותי לשם?"
"סבבה זה 5 דקות מפה" עניתי בחצי פה.
ואז לאחר 2 דק' הליכה היא שואלת אותי "תגיד בן כמה אתה?"
מה אתם הייתם עושים?
דברו דוגרי! מכירים ת'סיתואציה?
לא קורה לפעמים שאתם רוצים שזה יקרה?
יש לי הרבה חברות שהיו בסיפור הזה זה תמיד לא נגמר טוב... זה דמיונות על גבי דמיונות. ואל תיקח את זה בקטע ביקורתי עדיף כרגע שתתרכז בלבנות את עצמך
) ובואנה הבנאדם נראה גדול ממני באיזה חמש עשרה שנה וכילו בשביל מה יש'ך כיפה על הראש?? בשביל להתעסק עם בנות באוטובוס?!?! כאב לי בעיקר על המצב הזה של עמ"י שאם זאת ההתנהגות של הדתיים אז מה יגידו החילוניים.. איך אנחנו נראים..
