רות הייתה ילדה קטנה ופחדנית. הייתה לה אחות גדולה- שרה, ואבא. אבל אף אחד לא שמר עליה. אבא עבד רחוק מהבית, ושרה התקוטטה עם כל מי שהתקרב אליה.
כשהייתה בת עשר וחצי גילתה את חבורת הבנים מהכפר הסמוך לביתה. הם היו בני איכרים קשי יום בגילאי שמונה עד ארבע עשרה, והיא השתלבה ביניהם יפה. להצטרף לחבורת הבנות לא יכלה, כיוון שהן ישבו בבתים שבתוך הכפר ושיחקו בבובות משעממות. ואילו הבנים שיחקו והתחרו זה בזה בשדות שבין הכפר לאחוזה בה גרה רות.
הנוף היה יפהפה ועוצר נשימה. בשעות הפנאי שלה, בדרך כלל היה זה בשעות שלפני ארוחת הערב, הייתה רות מציירת את הנשקף מחלון חדרה. היא ציירה שדות, אגמים ואת היער. היא ציירה את אולם הנשפים ואת הכרכרות והסוסים שעמדו בחצר האחורית. פעם אחת העזה וציירה את אחותה שרה, מעתיקה בדייקנות מתוך ציור אחר שמצאה באחת מהפינות בחדר הנטוש של אימה.
את אבא ואימא לא העזה לצייר. את אבא, כיוון שהיה זעוף כל הזמן. ואת אימא, כיוון שהייתה מתה. אך את כל השאר ציירה, ובחשק רב.
כשהייתה בת שלוש עשרה הפסיקה לצאת מן הבית אל השדות ואל הבנים. כשהייתה בת עשר העריצה את הגדולים שבהם, אבל הם היו עכשיו לבחורים חסונים, משונים ומפחידים.
אחותה שרה נעלמה. היא נשלחה ללונדון, לאחות של אימא, כדי ללמוד קצת נימוסין. ואבא? אבא הפליג לצרפת לשנה שלמה, לעזור לאחיו עם עסקיו.
רות הסתובבה בבית לבדה, רק המשרתות מארחות לה לחברה בלילות, והמורה הזקן נוזף בה בבקרים. היא לא אהבה לקרוא והתעצלה להכין את שיעוריה, ועל כן פיגרה בלימודים. המורה הזקן המליץ לאביה לשלוח אותה ללמוד ציור אצל התמהונית שגרה בכפר, אליס שמה. חסרת ייחוס ומכרים היא שכרה בית קטן בקצה הכפר, מרוחקת מכל איש. רק המורה הזקן, שהיה ידידה, ידע כי היא מציירת ומוכרת את ציוריה בתערוכה השנתית שנערכת בלונדון.
לא היה לו, לאביה של רות, פנאי להתעסק בחינוכה. על כן שלח אותה אל אליס, המורה לציור.

השך יבוא אם תציקו לי.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?