ול(בן-)ציון גואל תביא בן-ציון

אחחח, מלווה מלכה בישיבה. איזו נחת

 

טויב. אני מקצר עקב (שופטים האמת, אבל לצורך העניין ) קוצר הזמן, אז תתמודדו.

 

- ראשון ירדנו חזרה לשטח. שכבחפה (שכב-חפה, ירי בהתקלה ממצב שכיבה) ורדחפה (רד-חפה, ירי בהתקלה במצב כריעה).

"אפ!" מכאן יש 10 שניות לרדת למצב כריעה\שכיבה כראוי (עפ"י המקצה) ולירות שני כדורים לעבר המטרה. (ובסוף- "חדל!") המטרה מחולקת לאזורים A,B,C זה בתוך זה (כשA הכי קטן וכמובן אליו מכוונים, שנמצא במרכז מסה) ועל-מנת לעבור צריכים 4 פגיעות מתוך 6 להיות באזור B. (המקצה כולל 3 התקלות.

 

הקפצת כוננות ברבע ל6 בבוקר (מאוחר למדי. פרגנו לנו בעוד 45 דקות שינה ) - תרחיש "מחבל במטווח" להגיע כמה שיותר מהר עם אפוד ונשק למטווח ולחסל את המחבל (12 ראשונים שהגיעו זכו לטווח.)

אני נשארתי לשמור על המאהל

 

- תרגולי יבשים על מצבי הירי השונים ("הותקלתם! 28 מטר! [מצב כריעה]" "הותקלתם! 70 מטר!" [מצב שכיבה])

 

- ירידה לקב"ן בגלל משהו בצו ראשון (קראתם נכון, צו ראשון. לפני 4 שנים

דווקא היה כיף. 4 שעות מנוחה בבסיס בערך, שיחה אחד על אחד עם המפקד בהמתנה לקב"ן, ואז שיחה של שעה עם הקב"ן עצמו, בחור נחמד למדי (ולא חופר ).

 

- בוחן כש"ג (כושר גופני, לשעבר בר-אור) מתח ומקבילים ואח"כ ריצת 3 ק"מ. עברתי, היה טוב ב"ה.

 

- תרגולי מעצורים כולל משחק "מלך המעצורים" עם שבויים וזה. (נכון מחניים? אז רק עם נשקים. ועל יבש. ולא זורקים כלום אחד על השני אלא נוקרים (סוחטים את ההדק) ראשונים אחרי תפעול המעצור, וכך שובים את היריב. דומה, נכון? )

 

- כמה יבשים של זריקת רימון, שיעורי הת"ת (הכרה תיאור ותכונות) ובטיחות על הרימון, זריקת רימון פק-פק (רק רועש) עם שכפ"ץ ואפוד, ובסוף ריצה עם האפוד והשכפ"ץ עליך (ורימון קטנצ'יק בכיס האפוד) במעלה התל אל עמדת הזריקה (בטונדות), תרגול יבשים נוסף בעמדה עצמה ואז זריקת הרימון עצמו וסיימנו סיפור.

 

 -שיחה צוותית עם המפקד, שפיץ עולם. המון צ'וקולוקים הבאנו, וישבנו ופטפטנו שעה בערך.

 

- פאנל עם חבר'ה מהאימון המתקדם של הגדוד שלנו, חבר'ה תותחים (תרתי-משמע). היה מעניין ומחכים למדי.

 

 

(וכתבנו שנשאר בשטח [הבסיס. אחרת היה נמס] בן-אנטארטיקה והתגעגע מרחוק. כאמור מוסר ד"ש ל@שלולית.)

 

שבוע טוב

 

 

הפעם זה קצר יותרבימאית דמיונות

זה נשמע ממש כיף להיות בצבא,לא?

אבל גם קשההההההה

 

 

 

 

אפשר אולי לאמץ את בן אנטרטיקה?

אני חולה על פינגווינים

לא מפחדת מפיטושיםבימאית דמיונות

אני רוצה פינגויייייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

^^!בן-ציון
אין עליו 😍
את לא מתקרבת לבן-אנטארטיקה.בן-ציון
הוא לא עוזב אותי,
כי הוא מתנה מ@@שלולית.
רגע, מה נזכרת בישיבה?לישועתך קיויתי
נזכרתי?בן-ציון
היה בין הזמנים עד עכשיו, להזכירך.
אכן כךבן-ציוןאחרונה
דונט וורי, את תשמעי הכל אח"כ. בנתיים יו נואו שטוב לי

לא הפקרתי! השארתי אותו לשמור על החדר שלי, במזגן

(הייתה שבת אדירה ממש, ב"ה. פלאפון לא הספקתי לקנות... נראה כבר מתי אוכל.)
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך