תאמת שאני די מזדהה, אבל אצלי זה תלוי בבן אדם, נניח יש לי חברות שאני מדברת איתן על הכללל והכי פתוח, ויש כאלו שאין לי בכלל נושאי שיחה איתן, ואם אני יראה סתם מישהי באוטובוס וכדומה, זה די מביך כאילו נאמר שלום, חיבוק, היא תתישב ליידי ואז נדבר בקטנה לכמה דקות ואז שתיקה מביכההה!!

קיצור ממש מזדהה, מה שאני עושה במצבים כאלו, זה לנסות לחשוב על נושא שיחה משותף ולאט לאט לפתח אותו, סתם לשאול אותה לדוגמה איך היה לך במבחן, ובאולפנה וכדומה ואז השיחה כבר תתגלגל ונזרום...

פשוט תמצא איזשהו משהו שאתה יכול לדבר שהוא משותף ולפתח את זה...

בהצלחהה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....