נהניתי היום!
היה לי כיף, היה לי מצחיק.
יואוו,
אני לא מאמינה. שהתחלתי את השנה,
אז לסיכום המסודר של היום:
#קמתי וראיתי איט גירלס (כן, אני רואה את זה- בעוונותי)
# פגשתי את הבן אדם הכי נהדר בעולם הזה, וקניתי נעליים.
# התחלתי תיכון |האימוג'י הנחנק מהוואטסאפ|
# ב"ה, הכל הסתדר עם התלבושת, הלוקרים והמקום.
# כנס עם המנהלת.
# @גלידת לימון את מצחיקה נורא
#הייתה הרצאה נוראית. (למרות שלמען הצדק היה שם 2 דברים יפים)
#שיחה עם המחנכת.
#ויאללה הביתה.
אני מחכה למחר כבר. שיואו.
בימאית דמיונותשימשיך ככה !
#|חסר מילים|
#יופידו!
#תנחומיי הכנים
#יאיי. וואי שזה הזוי הכיתה שלך
#היא הענישה אותי!
היא בנאדם משעשע נורא
#הו, תודהתודה.
#(איזה בדיוק? תזכירי לי)
#היא מזורה. והיא לימדה אותי שיעור אחד ואני לא סובלת אותה
יואו שיואו אני רוצה לשמוע תובנות על היום
וכמעט ולא חפרת.
בואי, אני שם
פיצוחיתמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
