חוץ מהבאסה של תחילת הלימודים, שכן. ואלה, מעכשיו אני אצטרך לשרוף עוד כמה שעות בשבוע על דברים כ"כ חסרי תועלת בשביל לקבל תעודה מעצבנת בסוף כיתה יב שכנראה גם בה אני לא עומד להשתמש, וכן יהיה לי שם ביטול תורה ענק.
וחוץ מהבאסה שיכולתי לנצל את החופש יותר (ניצלתי אותו מצויין ביחס לרוב האנשים, אבל אני מסוגל ליותר. הרבה יותר)
וחוץ מהבאסה שעכשיו ההורים יחפרו לי. כי ההורים שלי ממש ממש מעצבנים אותי.
הבאה הכי גדולה היא... שאלול נכנס!! ואני? אני אותו אדיוט שהייתי כל השנה.
העיקר אני קם כל בוקר לסליחות. אומר דבר תורה בין מנחה לערבית, ולומד הרבה תורה (שוב, למרות שיכולתי יותר.. מה שעשיתי זה לא פשוט)
למרות על זה, אני אותו אדיוט!!!!
אלול נכנס, זה הלב של השנה, מה שקורה עכשיו משפיע על כל השנה. ומאז שאלול נכנס - אני אפילו אדיוט יותר גדול.
די. נמאס לי. האלול הקודם שלי נכנס חצי קלאץ', ועד עכשיו... האלול הזה לא שווה כלום. הוא שווה פחות לישון. זה הכל.
הכל עובר לידי ונמאס לי.
אני כמעט שנה שלימה לא מתפלל בכוונה.
להגיד שהשנה נשארתי במקום זה שקר. התקדמתי הרבה. אבל מה עם שנה הבאה?!?
ההורים יחפרו לי ללמוד לבגרות, כרגיל. המורה לאנגלית יתעצבן עלי שוב.
די. קשה לי.
קראתי מאמרים על חודש אלול ואני רוצה לבכות. מיאוש!!
הכל גדול עלי.
אני מרגיש חלול מבפנים.
עברה עלי שנה קשה, אני לא רוצה אתזה גם שנה הבאה.
ואני יודע. שכל תלוי בי.
ובגלל שהכל תלוי בי אני בבאסה.
אייךךךךך
מה?!?!
מה הולך??!!? כל העולם מתקדם.. ואז יש אותי עומד במקום.
זה מרגיש כמו לעמוד במקום על מדריגות נעות. אני אגיע למטה אם אני לא אתן עכשיו את הספריט של החיים.
יש לי כ"כ הרבה דברים שאני מאוכזב מההתנהלות שלי. ו... אוף אוף אוף אוף.
די. אין לי כח.
יש לי יותר מידי מה לכתוב, ו..זה עדיין לא יהיה מובן.
מה עושים?!?
לקרוא מאמר חיזוק על חודש אלול? כן, בטח. יום אח"כ אני שוכח.
תכלס ילדה שאלה אותי למה לנו להתפלל אם אנחנו לא מתפללים בכוונה, עניתי לה תשובה ארוכה ומפורטת ש...פשוט עשתה לה טוב.
היא התקדמה. ואני לא!!
די. אני מרגיש כמו סופרמן שלא מצליח להרים נוצה.
אני מרגיש עם כח לא נורמלי. ו... אני לא עושה איתו כלום.
אם אני אעשה אני אצליח. אבל אני לא מצליח לעשות!!
חבר'ה. נמאס לי. אני רוצה להשתנות.
אני יודע לא לעשות הכל בבת אחת - וזה בסדר. אני לא מעמיס על עצמי.
אבל כמה אפשר?!?
חפרתי, אבל בעצם לא אמרתי כלום... יש עוד כ"כ הרבה מה לומר.
אני צריך עזרה. אם יש למישהו רעיון, אם מישו אולי מזדהה איתי... משו?!?
יש פה עוד סופרמן שלא מצליח להרים נוצה?
יש פה אחד במדרגות נעות שיורדות?
יש פה עוד מישו שמרגיש אתזה??
??
סליחה על החפירה, ותודה על זה שקראתם.
זה לא מובן מאליו חבר'ה..
פשוט... בא לי את ה'. בא לי לשבת בבית ה כל ימי חיי. לחזות בנועם ה.... וכל זה..
אני אוהב את זה!!! אנו ממש אוהב את זה!! *זה* החיים שלי! למה אני לא מצליח לחיות?!?
היצר הזה מעצבן אותי.
ביקור חבר'ה.. תודה שקראתם.
וכן, יש דמעות.
וחוץ מהבאסה שיכולתי לנצל את החופש יותר (ניצלתי אותו מצויין ביחס לרוב האנשים, אבל אני מסוגל ליותר. הרבה יותר)
וחוץ מהבאסה שעכשיו ההורים יחפרו לי. כי ההורים שלי ממש ממש מעצבנים אותי.
הבאה הכי גדולה היא... שאלול נכנס!! ואני? אני אותו אדיוט שהייתי כל השנה.
העיקר אני קם כל בוקר לסליחות. אומר דבר תורה בין מנחה לערבית, ולומד הרבה תורה (שוב, למרות שיכולתי יותר.. מה שעשיתי זה לא פשוט)
למרות על זה, אני אותו אדיוט!!!!
אלול נכנס, זה הלב של השנה, מה שקורה עכשיו משפיע על כל השנה. ומאז שאלול נכנס - אני אפילו אדיוט יותר גדול.
די. נמאס לי. האלול הקודם שלי נכנס חצי קלאץ', ועד עכשיו... האלול הזה לא שווה כלום. הוא שווה פחות לישון. זה הכל.
הכל עובר לידי ונמאס לי.
אני כמעט שנה שלימה לא מתפלל בכוונה.
להגיד שהשנה נשארתי במקום זה שקר. התקדמתי הרבה. אבל מה עם שנה הבאה?!?
ההורים יחפרו לי ללמוד לבגרות, כרגיל. המורה לאנגלית יתעצבן עלי שוב.
די. קשה לי.
קראתי מאמרים על חודש אלול ואני רוצה לבכות. מיאוש!!
הכל גדול עלי.
אני מרגיש חלול מבפנים.
עברה עלי שנה קשה, אני לא רוצה אתזה גם שנה הבאה.
ואני יודע. שכל תלוי בי.
ובגלל שהכל תלוי בי אני בבאסה.
אייךךךךך
מה?!?!
מה הולך??!!? כל העולם מתקדם.. ואז יש אותי עומד במקום.
זה מרגיש כמו לעמוד במקום על מדריגות נעות. אני אגיע למטה אם אני לא אתן עכשיו את הספריט של החיים.
יש לי כ"כ הרבה דברים שאני מאוכזב מההתנהלות שלי. ו... אוף אוף אוף אוף.
די. אין לי כח.
יש לי יותר מידי מה לכתוב, ו..זה עדיין לא יהיה מובן.
מה עושים?!?
לקרוא מאמר חיזוק על חודש אלול? כן, בטח. יום אח"כ אני שוכח.
תכלס ילדה שאלה אותי למה לנו להתפלל אם אנחנו לא מתפללים בכוונה, עניתי לה תשובה ארוכה ומפורטת ש...פשוט עשתה לה טוב.
היא התקדמה. ואני לא!!
די. אני מרגיש כמו סופרמן שלא מצליח להרים נוצה.
אני מרגיש עם כח לא נורמלי. ו... אני לא עושה איתו כלום.
אם אני אעשה אני אצליח. אבל אני לא מצליח לעשות!!
חבר'ה. נמאס לי. אני רוצה להשתנות.
אני יודע לא לעשות הכל בבת אחת - וזה בסדר. אני לא מעמיס על עצמי.
אבל כמה אפשר?!?
חפרתי, אבל בעצם לא אמרתי כלום... יש עוד כ"כ הרבה מה לומר.
אני צריך עזרה. אם יש למישהו רעיון, אם מישו אולי מזדהה איתי... משו?!?
יש פה עוד סופרמן שלא מצליח להרים נוצה?
יש פה אחד במדרגות נעות שיורדות?
יש פה עוד מישו שמרגיש אתזה??
??
סליחה על החפירה, ותודה על זה שקראתם.
זה לא מובן מאליו חבר'ה..
פשוט... בא לי את ה'. בא לי לשבת בבית ה כל ימי חיי. לחזות בנועם ה.... וכל זה..
אני אוהב את זה!!! אנו ממש אוהב את זה!! *זה* החיים שלי! למה אני לא מצליח לחיות?!?
היצר הזה מעצבן אותי.
ביקור חבר'ה.. תודה שקראתם.
וכן, יש דמעות.
