נכון, אני יודעת שאני לא צ'כה להעיר לה.

אז כן.. אני עבדת על זה קשה.. וזה גם דיי הולך לי (נראה לי)..

אבל.. יש דברים שאני לא יכולה לעבור עליהם בשתיקה.. הם שוט מפוצצים אותי.

כשהיא אומרת משו על חברה שלי מתוך עצבים.. אז כן.. זה מפוצץ אותי!! אז שאני אשתוק? שאני אתן למילים לעבור ככה לפני?

ו.. לא, אני לא אעמיד פנים שאני מבינה אותה. כי אני באמת לא.

אני לא מבינה, למה שהיא תתעצבן על כל דבר שזז...

כאילו, לפני שהיא עוד באה לפעולות נגיד, היא יודעת שיהיה לה רע.. ואז, לא יהיה לה רע? ברור שכן..1!

ו.. אני לא אומרת את זה כי אני כועסת עליה, אני באמת באמת מרחמת עליה.

אני מנסה לעזור לה.. ובאמת לעזור.. אבל עזרה באה מהערות.. והיא כבר לא רוצ לשמוע אותם.

היא חושבת שהיא בנאדם רע!!!! ונראה לי שאני גרמתי לה את זה.. (למרות שאני כל הזמן מזיכרה לה שהיא הבנאדם הכי טוב בעולם..)

אוף.. אני כותבת את זה כ"כ מסובך.. אבל.. באמת.. תנסו להבין..1!

באמת לא פשוט. אדם מתחיל לחשוב רע על עצמו בגלל שרע לו בחיים. יש משהו שהיא כניראה לא מספרת לך.
לדעתי כן תנסי כמה שיותק לשתוק, לא להתפרץ עליה. אין לך מושג מה עובר עליה.

"...כאילו, לפני שהיא עוד באה לפעולות נגיד, היא יודעת שיהיה לה רע.. ואז, לא יהיה לה רע? ברור שכן..1!..."

אדם במצב כזה רואה רק שחורות, קשה לה עכשיו לחשוב שיהיה לה טוב ולכן היא רואה רק רע. את צריכה לעודד אותה שהיא תצליח להתגבר או אני יודעת מה... אבל קודם כל חשוב להבין מה קורה לה. ואז גם תוכלי לפנות אותה לאנשים המתאימים שיוכלו לעזור לה.

אני כ"כ שונאת את כל הניתוחים הפסיכולוגיים האלה.

לא עובר עליה כלום..

היא הילדה הכי שפויה בעולם!! לא כל דבר שקורה צרייך להגיד "כנראה שהיא במצב כזה וכזה.."..

זה כ"כ מעצבן אותי שאנשים עושים אתזה עלי.. אז למה שאני אעשה את זה לה.

לא כל דבר שקורה, מסתתר מאחוריו עולם שלם.

זה פשוט קורה לה. אז עכשיו אני שואלת איך להפסיק את זה ולא מה מסתתר מאחורי זה, כי לא מסתתר כלום!!

היא לא מתנהגת כ"כ נורא שחייב להסתתר מאחורי זה איזה משו עמוק...

כל זה בולשיט..

*(סורי שאני ככה אומרת לך.. אבל זה פשוט מעצבן אותי.. זה לא אישי.. מקווה שהבנת=])

שזה לגיטימי.. שאני אתן לז ככה להיות..

הסיפור הזה מוכר ביותר...

גם חברה שלי עברה את זה, אבל בצורה הרבה פחות טראומתית עבורי.

ואני, תפקידי בכח היה - לחפור לה הרבה על כמה שהיא טובה ולהראות לה את הצדדים הטובים שלה. ולאהוב אותה. הרבה הרבה אהבה. וגם לסלוח על הקריזות.

יש לך תפקיד חשוב, מיכל. זאת זכות עצומה וזה יחשל גם אותך.

בהצלחה!

חברה בבאסה. מעוצבנת. לא שקטה.

לדעתי - הדבר שהכי יעזור כאן הוא:
א-ה-ב-ה.

מן הסתם שגם עד עכשיו את אוהבת אותה , אבל -
דווקא עכשיו תגבירי את האהבה ביניכם.
הרי "חברות" , זה קשר של הדדיות , של אהבה.

יודעת מה , אם היא הייתה אחת "בוק" - לא נפתחת לאחרים -
אז...זה מאוד קשה לשנות אותה. כי , היא פשוט סגורה. אבל , בגלל שהיא אחת שכן
הייתה פעם חברה שלך , יהיה לך יותר קל לעזור לה ולפתוח אותה לסביבה -
הפתח אצלה של ה"חברות" קיים , אבל הוא פשוט "נסתם" , צריך רק לפתוח אותו.

חברות קונים. ממש כפשוטו. אבדת את ה"חברות" ביניכם -
תקני אותה שוב. איך? ע"י נתינה. נתינת -
עיצות , אהבה , כח , רצון ועוד...

תראי , אם היא אחת שמתעצבנת [כעת] שמדברים איתה שחנ"ש - עזבי
אותה. תני לה שקט , ו...המון אהבה. אל תפסיקי להראות לה את הדברים היפים שנמצאים בה.
אבל...אם היא אחת שכן תדבר איתך ולא תתעצבן , קחי אותה ל "שיחה אישית".
בצד. ברוגע. עם פנים לא עצובות. עם המון אהבה. תקשיבי [!!] לה , תני לה לדבר. ו...תחשבי טוב טוב -
מה לומר לה. משו שרק יחזק אותה ולא ישבור אותה עוד יותר...

שהיא מתפרצת על אחרות , כמו שאמרת - תרחמי עליה. אל תכעסי אליה.
מיד שזה קורה , תעמדי לידה ותגידי לה - "בואי שניה" בלי פרצוף זועם.
ת'אמת , במצב הזה , לפעמים החברים כ"כ מתצבנים עלינו , אבל...בשביל זה
תעשי את זה בדרך חכמה. שאת מדברת איתה אחרי זה אל "תדרכי" על השניה , זה לא יעזור
ביניכם להמשך - אלא , תראי לה למה כדאי לה להבליג - משו כמו -
"עזבי , המילים שלך כ"כ יקרות , אל תבזבזי אותם" + .

בעז"ה , כי את רוצה - את תצליחי.

בהצלחה!!
פורים שמח!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות