יש משל חסידי שבחודש אלול המלך בשדה - קרוב וזמין.

כשמשתדלים להתקרב אילו אז בימים הנוראים נכנסים איתו לארמון והוא פותח לנו דף חדש

אז זה תלוי איזה פחד.

נסי להפוך את זה למושג המוכר "יראת הרוממות", ובגלל שעכשיו ימים נוראים תהיה לך בע"ה סיעתא דשמיא להצליח.

בהצלחה רבה!

פחד מהמעמד. 

פחד שאם היינו מושלמים (יענו בלי חטאים בכלל), אני חושבת  שלא היה קיים...

תודה בכל מקרה!!  

אבל המטרה היא לא להיות מושלמים. המטרה היא לעשות את הכי טוב שלך.

גם זה לא קורה... אבל זו המטרה, והיא הרבה יותר בהישג יד.

ה' סומך עלינו שנעשה את הכי טוב שלנו והוא עוזר לנו בהכל, גם במלחמות עם היצר

(ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלקים לא יעזבנו בידו)

הכל בידיים שלנו! (ובאיזשהו מקום זה הכי מפחיד, אבל גם) זה הכי מחזק שיש!!

זה אומר שאנחנו יכולים.. כן, יכולים.

בהצלחה!!

מכירה את זה שעושים איזה פאשלה או טעות רצינית - נגיד למנהלת,

ולמרות שעבר זמן וכאילו זה עבר - יש את ההרגשה הזאת- כל פעם שמדברים עם המנהלת

או רואים אותה (כמו מתח כזה מהמקרה שהיה ..למרות שעבר זמן..)

אבל תחשבי שאומרים לך שיש אפשרות למחוק למנהלת מהזיכרון את אותו מיקרה!

שקולטים את המשמעות של זה- שיאה שמחים!

זה חודש אלול!!

חודש שהקב"ה מוכן "מחוק" מהזיכרון כביכול את החטאים שלנו-

כאילו מעולם לא עשינו אותם! אז נכון צריך קצת לעבוד בשביל זה , אבל התוצאה וההרגשה הפנימית

ממש שווה את זה!! אלול זה הזדמנות אחת גדולה!

 "אני לדודי ודודי לי"    דוד= אהוב 

"עת דודי..."

זה חודש שכולו מלאאאא באהבה!

 מקווה שעזרתי במשהו...

קול דודי הנה זה בא- ככה בא אלול, מהר..

מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי או לעפר האיילים- ככה אלול עובר מהר!

הפחד הוא לא מיום הדין, הפחד הוא לאבד את הימים האלה של קרבת ה'! 

מה זה יראת שמיים? הפחד זה לא לאבד את ההשגחה של הקב"ה! 

הקב"ה בא עד אליך. לא לאבד את הרגעים הכי יפים של הקרבה. 

זה דומה לאדם שפתאום מגיעים אליו ואומרים לו כנס עכשיו לארמון המלך ויש לך חדר מלא ביהלומים, אומרים לך תיקח כמה שאתה רוצה!!! הכל. 

לא משנה כמה הוא מילא את הכיסים והשקים הוא יוצא מבואס. למה? כי כמה שהוא לקח הוא יודע שיכל לקחת יותר..

אהבתי את מה שכתבת

חוץ מהסוף

לא נכון לצאת מבואס מהימים הנוראים כי יכולנו להשיג יותר. וגם לפני כן ההרגשה הזו שחייבים "להשיג" יכולה לגרום ללחץ ומתח מיותרים.

צריך להרבות בתשובה ותפילה, לעשות מה שה' מצפה מאיתנו, ואם נזכה להגיע לתחושות של רוממות- מה טוב. ואם פחות- גם טוב.

הרגשות הן מתנה

@באלה הידיים, לגבי הפחד החיובי והשלילי באלול עייני בשיר שכתבתי בקישור מתחיל... - פרוזה וכתיבה חופשית

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות