מסכימה כל כך עם מה שכתבת..

 הייתם פוסלים איש חינוך?

מקצוע שמאגד בתוכו תכונות מדהימות כמו זיקה לילדים, איטיליגנציה, אנושיות וכו'

(ולפני שיקפצו עליי אנשים שיגידו שלא כל המורים עונים על מה שפירטתי - ברור שבכל מקרה צריך להפעיל שכל ושיקול דעת. בכל מקצוע יכולים להיות חאפרים, לא רק בהוראה)

מהעובדה הפשוטה שהוא יהיה הורה מתישהוא במהלך החיים. לכן ממילא הוא ירכוש כל ידע אפשרי כדי לחנך את ילדיו לערכים, מידות טובות ויראת שמיים.

ומכאן, שחינוך זה קודם כל בבית. אין לי שום יומרה שאדם זר יחנך את ילדיי לערכים שאני מאמין בהם, מכיון שאין סיכוי שאותו אדם זר ואני חולקים את אותו סט של ערכים אחד לאחד.

יש אנשים שהופכים את החינוך למטרת החיים שלהם וזה מבורך, אבל גם אנשים שלא למדו חינוך ולא מלמדים בכיתה יכולים להיות אנשי חינוך מן המעלה.

מה שאני רוצה לומר, זה שאם יש שני בני זוג ששניהם רופאים או מהנדסים (או כל מקצוע שאין בו קשר לחינוך) - הם יכולים להיות מחנכים דגולים לילדים שלהם. וזה מה שחשוב. לפני שרצים לחנך ילדים של אחרים..

תמיד אפשר להעלות את תנאי הקבלה וככה לאפשר רק לאנשים איכותיים להיכנס למערכת מלכתחילה

ציונים? - לא מדד עם תרבות ההעתקות, מסירת טפסי מבחן מראש והלימוד בשיטת "ישר לבגרות" שיש היום. 

ביקורות טובות של התלמידים? ייתכן שהוא חברה'מן, לא מחייב שהוא מורה מוצלח.

חוץ מזה ששינוי שכר מחייב יצירת חתך יותר גדול מאשר מורה שם ומורה פה שמצליחים.

(אפשר לתגמל באופן חד פעמי, זה כן, אבל שינוי שכר זה מידי דרסטי)

וכמובן שעוד שכל בד"כ יוביל ליכולת יותר טובה להתמודד מול האדם.

אבל בראש ובראשונה צריך לדעת לגשת אל האדם בגובה שלו

זאת הסיבה שההון האנושי בורח ממקצוע ההוראה, כי שכחו שמורה בראש ובראשונה בא ללמד ונצרך שהוא יהיה ידען. זה מה שהוריד את כל הענף וגרם למקצוע להיות הרבה פחות יוקרתי ממה שהוא היה פעם.

זו הסיבה שמערכת החינוך בפינלנד היא הטובה בעולם - כי שם כדי להורות בבתי ספר אתה צריך שיהיו לך שני תארים מינימום. 

מורה שאין לו גישה לילדים לא ישרוד במקצוע, זה מובן. ואם מההתחלה תהיה רמה מספקת בגיוס, גם מובטח שאלא אם מקצוע ההוראה נמצא ממש בנפשו של האדם, הוא בכלל לא יילך לכיוון. אבל לקבוע שזה חשוב יותר? ... שגיאה גדולה.

שני הדברים צריכים לבוא ביחד, כשאחד לא עולה על השני.

הוא ישמיד נפשות של אנשים רכים.

אגב, אין לי מושג מאיפה את מביאה שהענף פחות יוקרתי ממה שהוא היה פעם.

פעם לא היה שמץ של כבוד למורה (לא מדבר על קום המדינה שהכבוד היה אך ורק מתוקף החינוך לכבוד למבוגרים) והמורים היו נחשבים פח והרוויחו פח פי 10.

אם היית קוראת את המחקרים והפרסומים שמשרד החינוך הוציא לפני אופק חדש היית מבינה כמה דברים.

קודם כל שהרמה השכלית עלתה (תעודת הוראה היה הרבה יותר קל להשיג והיו המון מורים אידיוטים גמורים). דבר שני שהתגמול עלה בהרבה. דבר שלישי שהיוקרה של המקצוע מושכת אליו הרבה אנשים שלומדים תארים שהם איכותיים בהרבה מהמורים העקומים והלא ערכיים שהיו פעם.

נכון, המצב במגמת שיפור. בנט עושה עבודה טובה, יוצר קמפיינים ומתגמל אנשים טובים כדי שיסבו להוראה ויעלו את הרמה. אבל המציאות בשטח ברוב המקומות שעליה לא תשמע, היא שמורה שהתמחתה באומנות יכולה ללמד גיאוגרפיה ואזרחות ומתמטיקה בגלל מחסור בכוח אדם; יש מוסדות שאין בכלל צורך בהצגת תעודת הוראה (שלא נדבר על תואר) כדי להתקבל אליהם; ממוצע הפסיכומטרי במכללות להוראה מגרד את ה500; והיד עוד נטויה.

ועם כל הכבוד לך, המורים ה"עקומים" של פעם הם המורים שבזכותם מבוגרים מהדור השני עד היום יודעים לצטט פרקים שלמים מהתנ"ך ולחשב חישובים כמעט לא הגיוניים בראש. אז בבקשה, קצת ריספקט.

בנט שעושה רק נזק למערכת החינוך.

אני חושב שאת זאת שמושפעת מהתקשורת, את מה שאני אומר אני אומר גם לאור העובדה שהייתי במערכת החינוך בזמן הזה, גם מקשר עם מנהלים וראשי ישיבות ומורים וגם ממעקב אחרי ההתפתחות של אופק חדש בשלב המחקר, הפרסום והיישום.

מוסדות שלא צריך להם תעודת הוראה הם או נוכלים, או לא מוסדות רגילים (למשל המקרה עם הרשע ההוא מאיזור תל אביב).

את שוב חוזרת ל50-60 שנה אחורה. אני מדבר על המצב שהיה ב30-20 שנה האחרונות.

אגיד לך מה אמרו לי מנהלים בשיחות אחד על אחד בזמנו: "אני לא יכול לעשות כלום עם הרמה של המורים, אסור לי לפטר אותם".

אין שום ריספקט לחבורה המטופשת שמלאה את בתי הספר בזמנו. אין לך מושג כמה טיפשים גמורים שלא ידעו בקושי את המקצוע שהתמחו בו, שלא נדבר על יחסי אנוש ברמה של בע"ח.

פסיכומטרי הוא שטות גמורה, כל מבחני מדד היכולות השכליים הם מוגבלים מעצם היותם מכתבים שנוסחו ע"י אנשים, מאז הIQ ועד כל שאר המבחנים (ופסיכומטרי הוא ממש לא מהאיכותיים שבהם).

מורה לא צריך להיות גאון, הוא צריך להיות אנושי ובקיא בתחו םשלו.

500 זה די והותר. ופסיכומטרי מושפע אך ורק ממציאות של היצע וביקוש כאילו מדובר בעולם העסקים.

עריכה:

לצורך המחשה, למדתי בישיבה תיכונית שבזמנו הייתה נחשבת מאוד, והיו שם מורים שכשלא היו מצליחים להשתלט על הכיתה היו מכנים את הילדים בכינוים כמו "מפגרים" או מאיימים להכשיל אותם בבגרויות (ואחד כזה הכשיל שכבה שלמה כי הוא היה אפס ביחסי אנוש. הוא הועף מהבית ספר מיד, אגב).

אני מסכימה שמורה לא צריך להצטיין בכל תחומי הדעת (ברור שידע כללי גם חשוב, אבל הוא לא צריך להיות תנאי סף), ואני גם חושבת שפסיכומטרי הוא מבחן גרוע שעבר זמנו ( כמו שכתבתי לבת מלך=) ). מצד שני, הגישה שלך, שמכוונת את רמת הידע של המורים לבקיאות בלבד (ותכל'ס, מי לא בקיא בשברים? זה אומר שכל אחד יכול להיות מורה לחשבון?), היא זו שמושכת כוח אדם לא איכותי למערכת החינוך. 

בהמשך לעריכה שלך, אני גם למדתי בתקופה שבה הפעילו יד קשה ואפילו אלימות (למישהי שלמדה איתי ביסודי קשרו את הידיים). זה לא מתנגש עם מה שאמרתי שצריך גם וגם.

איפה למדת??!!? 

את מדברת על מורים ביסודי? פה אין בכלל שאלה של רמה, רק לסנן את הטיפשים הגמורים שהיו פעם במערכת החינוך...

מה שאני אומר זה שהמצב השתפר פי אלף, את כתבת שהמצב פעם היה יותר טוב.

המצב רחוק מלהיות אידאלי, שנות אור. ובנט הורס את מערכת החינוך ומנסה לכפות על ילדים לימודים שלא מתאימים לרוב האוכלוסיה ועל הדרך משמיד את הערך העצמי של אלה שלא יצליחו ו/או לא מסוגלים ללמוד 5 יחידות מתמטיקה.

הוא גם עושה את זה בכביכול תואנה שזה יוביל ילדים להייטק. אבל גם בזה בנט כישלון, הוא לא איש מקצוע אלא איש עסקים שנפל על חברה טובה שהצליחה והוא מדמיין שהוא מבין מה יוביל אנשים למשרות האלה. אין שום קשר בין 5 יחידות מתמטיקה לבין הצלחה בתחום.

בקיצור לדעתי בנט מנסה להרוס את המעט שהצליחו.

גבוה כמו בהכנה לבגרויות.

ביסודי העיקר הוא הגישה האישית לילדים והיכולות הרגשיות. ילדים בגיל הזה שבירים הרבה יותר.

בגיל ההתבגרות אמנם צריך לדעת איך להתמודד עם התקופה המרדנית, אבל יש קצת יותר דגש על לימודים מעמיקים יותר (אמנם זה לא מדע טילים, אבל זה יותר קשה מיסודי).

לא אמרתי במפורש שפעם היה יותר טוב. זה שיש תלמידים שהצליחו לא אומר שאין הרבה הרבה תלמידים שנכשלו בגלל מורים גרועים, וגם המצליחים לא בטוח שעברו חוויה מרנינה בבית הספר בדרך אל ההצלחה.

אמרתי שהמצב עכשיו לא אידיאלי ואסור לנו לנוח על זרי הדפנה.

לגבי פרוייקט המתמטיקה של בנט - מעדיפה לא להיכנס לזה.. כן אציין שתמיד יש שני צדדים למטבע, ומול הדברים הנכונים שאתה אומר יש גם את מספר הלומדים 5 יחידות שקפץ מאז הקמפיין ומצליח בתחום. הרע שיש ודרוש תיקון לא צריך לבטל את הטוב...

אז אנחנו מסכימים, בגדול...

מי אמר שמספר גבוה של לומדי 5 יחידות הוא מדד להצלחה? אני חושב שלמדוד את עצמנו מול העולם בדברים האלה זה שטות וזה להגרר לכל מיני עניינים חיצוניים. כבר כתוב "וּשְׁמַרְתֶּם֮ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חׇכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כׇּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה".

אני חושב שבנט לוקה בסינדרום "פני הדור כפני הכלב" אליבא דהמפרשים שמי שנדמה שהוא מנהיג את הדור בעצם מסתכל כל הזמן אחורה לראות "מה יגידו" (פני, הפנים, כלומר ה"מנהיגים").

גרוע מאוד שכל המדינה מתנהלת בטוויטר ופייסבוק ובלייקים 

בנתיים הוא מזכיר יותר ליצן שמתלהב מעצמו בטוויטר

הוא אולי לא יצר את המציאות, אבל הוא לא צריך לעקם את מערכת החינוך הישראלית לרדיפת הישגים המשחיתה והמיותרת הזאת.

מערכת החינוך צריכה להשתנות, וככה סוברים רוב ככל המומחים בתחום, למצב שהבגרויות הן רק במקצועות הקריטיים. ולדעתי, ולדעת הרבה מומחי חינוך בעולם, גם צריך להכווין את הילדים יותר למקצועות ולחסוך להם את הזמן ממה שמיותר להם להמשך החיים. ואם אפשר שזה יהיה מקצוע שלילד יהיה חלק בבחירה (ויש מספיק שנים להתנסות בהמון מקצועות כדי לא ללמוד תואר מיותר).

ולכן בהקשר הזה אני מסכימה איתך. מורה שרוצה להתמחות בתנ"ך בוודאי שלא צריכה להצטיין במתמטיקה.

הבעיה מתחילה כשמורה למתמטיקה לא מצטיינת מתמטיקה...

חובה, המבחן כבר פאסהה!!

כל הזמן יש מומחים שקוראים לעשות את זה, כבר שנים.

קראתי הצעה לבנות מבחן אלטרנטיבי שיותאם לפקולטה שאליה את מנסה להיכנס; מבחן שבודק כישורים מתמטיים כמדד להשתלבות בתחום המדעים המדוייקים, לדוג', מבחן מותאם למדעי הרוח, מבחן מותאם לחינוך ועוד כיוצא בזה

אז מה, נוריד את הרמה בכולם?

(מתה עלייך, כן? אבל עדיין)

אלא על פי הרוב.

את יכולה להיות, וגם תהיי מורה מדהימה, אבל אי אפשר להתבסס רק עלייך כשקובעים רמות שכר

את לא תקבלי מהנדס לחברת הייטק רק כי הוא מספר יופי של בדיחות ואיש שיחה נהדר, נכון?

ככה גם מורים אי אפשר לקבל כשיש להם רק חצי מהיכולות הנדרשות.

מתה על הטורים בבשבע ובכלל על הכתיבה שלו

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר