20170901001646.docx אשמח לקבל תגובות, הערות הארות וכו'. שבת שלום ומבורך!

יש אפשרות שתעלה את זה כקובץ?

עפרתי ברפרוף. בעזה אקרה בשבת... תודה רבה!

דבר תורה לפרשת כי תצא.

פרשת כי תצא

" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" - מלחמת היצר

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ"[1]

וכתב על פסוק זה בספר "אוהל יוכבד"[2]:

מיהו אויבך הכתוב בפסוק? זהו היצר הרע.

מהו ההבדל בין "אויבך" לבין "שונאך"?

"אויבך" - שהוא אוהב אותך בפָנִים אבל שונא אותך בלב.

"שונאך" – שונא אותך גם בפָנִים וגם בליבו.

יצר הרע נקרא "אויבך", הוא בא ואומר לך: "יש לך עוד זמן עד יום כיפור לעשות תשובה, עכשיו אתה עסוק בפרנסה וצריך לשלם לבית ספר של הילדים שילמדו תורה (שזה כנגד כולם) וכו'..." וכך מנסה לפתות את האדם.

הגמרא מפרשת איך האדם צריך להילחם ביצר הרע, אם הוא מתקיף – אז יקרא קריאת שמע, ואם עדיין לא מפסיק- יזכיר לו יום המיתה.[3]

היצר הרע מלווה את האדם עד יום המיתה, ואדם צריך לצאת למלחמה עם יצר הרע כמו שכתוב "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה", ולא יאמר אני זקן וכו', כמו שידוע העניין עם יוחנן כהן גדול שהיה שמונים שנה כהן גדול ונכנס לפני ולפנים בקודש הקודשים ויצא בשלום ובסוף ימיו נעשה אפיקורוס, מכאן לומדים שאי אפשר לומר שאני בסדר ומשתלט על היצר הרע, תמיד צריך לצאת למלחמה נגדו, וכתוב בתהילים: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה..."[4], הקדושים אלה שכבר לאחר מאה עשרים וקבורים בארץ הם הקדושים, אבל אדם חי צריך כל הזמן ללחום נגד היצר הרע. וזהו חודש אלול, שבו תמיד קוראים כי תצא למלחמה לרמוז על עניין התשובה.

wvw

אדם חי צריך כל הזמן ללחום נגד היצר הרע.

וזהו חודש אלול, שבו תמיד קוראים כי תצא למלחמה לרמוז על עניין התשובה.

wvw

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

השבת אבידה מהודרת

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.."^{^[5]}

עולה השאלה, מדוע כתבה לנו התורה "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"? וכי לא היה מספיק אם התורה הייתה כותבת לנו רק "...השיבם לאחיך"? מה הטעם לכפילות זו?

עונה הבן איש חי[6] שכפל זה מוסבר על פי הסיפור הידוע בגמרא בתענית[7]:

"...מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו (של ר' חנינא בן דוסא) והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא, ואמר לה: "אל תאכלי מביציהן". והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו: "בכאן הנחתי התרנגולין שלי". שמע ר' חנינא אמר לו: "יש לך בהן סימן?" אמר לו: "הן". נתן לו סימן, ונטל את העזין..."

ולומד מסיפור זה הבן איש חי שההידור במצוות "השבת אבידה" מחייב לפעמים למכור את המציאה, ולקנות דבר אחר המוציא הרבה פירות ותולדות. כך ההשבה המהודרת כוללת גם קרן וגם פירות.

וזוהי הכוונה בכפילות "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" – יתכן שתזדמן לפניך מצוות השבה הכוללת כמה וכמה השבות...

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

"וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" בשעת מלחמה

"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע..."[8]

כתב הרב חנן פורת[9] שיש צורך לברר ולהבין את פסוק זה:

לכאורה התביעה העקרונית המובאת בפסוק זה להישמר מכל דבר רע איננה ראויה רק ליוצאי צבא בזמן מלחמה, אלא תקפה לכל אחד ובכל מקום ובכל זמן.

ובנוסף, גם הדרישות הספציפיות המפורטות בהמשך הפרשה לשמור על טהרת הגוף וניקיונו אינם מאפיינות רק את מחנה הצבא. (כפי שאנו רואים שחכמים למדו מכאן הלכות גדולות הנוגעות לאיסורי ניבול פה, הרהורי עבירה, וקריאת שמע במקומות לא נקיים\ צנועים.)

מביא הרב חנן פורת את רש"י והרמב"ן שמסבירים את קושי זה:

רש"י על הפסוק[10] כותב :"כי תצא וגו' ונשמרת. שהשטן מקטרג בשעת הסכנה."

רש"י אומר שהמציאות של מלחמה מחייבת זהירות מיוחדת לא רק במישור הפיזי בקרב עצמו אלא גם במישור המוסרי – רוחני. שלא יהיה קטרוג על מחנה ישראל בשל מעשיו המקולקלים.

הרמב"ן – לעומת זאת – שם את הדגש על המציאות הנפשית המאפיינת את המחנה הצבאי:

"כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו, יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב: "ונשמרת מכל דבר רע"..."

מדוע זמן המלחמה הוא זמן שהחטא מצוי בו?

דברי הרמב"ן הינם מתארים את המציאות הצבאית לאורך ההיסטוריה, יש מקום לברר מאיפה מגיע מצב זה ומדוע?

עונה הרב חנן פורת:

יש שמסבירים את התרופפות המוסר בזמני מלחמה כתוצאה של המתח הנפשי ומתכונות הנפש הנדרשות מהלוחמים כדי להיות נכונים להרוג ולהיהרג בקרב. בשעות הקשות הללו כביכול מתגמדים ערכי המוסר הפשוטים של צניעות וניקיון, ומשתבש המצב הנורמטיבי בו אנו שומרים יותר על ערכים אלו, וזה קורה מכיוון שבזמן המלחמה ערכים אלו נראים דברים פעוטים לעומת כל הקורה במלחמה.

וישנם אחרים שהסבירו שזה מגיע מכיוון שבשעת מלחמה ישנו טישטוש של הפרט (האדם הפרטי) במחנה הצבא (כולם עם אותם מדים, אוכלים וישנים אותו דבר וכו'), ואז האדם נהפך להיות כבורג וחלק קטן מהמחנה כולו, וממילא נשחקת אחריותו המוסרית על מעשיו האישיים.

אך נראה שהסיבה העיקרית למצב הזה של ההפקרות במחנה נובע משום שהיציאה מהמסגרת הרגילה של חיי בית ומשפחה וסדר יום קבוע (מסגרת חיים תומכת), למציאות בלתי יציבה בה כל המסגרות הרגילות נפרצות עלולה לגרום שכל הרגלי המוסר והניקיון עלולים להיסחף וללכת לאיבוד.

כיצד אפשרי להתמודד עם מצב זה?

עונה הרב חנן פורת שכדי להיות אנשים בעלי אופי יציב ולהצליח להתמודד עם המצב של ההווי חיים האתגרי בחיים במחנה יש להצטייד בשני כלים המוזכרים בפרשתנו: סולם – לעלות מעלה, ורשת ביטחון – שלא ליפול מטה.

"הסולם" בא לידי ביטוי בקריאת הכיוון בפרשה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ..."^{^[11]}.

מי שמפנים בתוכו כי השכינה שורה במחנה וריבוש"ע מתהלך בקרב הלוחמים יכול להפוך את המצב המתנדנד שיכול לקרות במחנה למנוף רוחני אדיר.

אך לצד הקריאה להתעלות רוחנית במחנה, תובעת התורה לפרוס "רשת ביטחון", המחייבת הקפדה יתירה בתחומי הצניעות, הניקיון והטהרה: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"^{^[12]}.

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

שבת שלום ומבורך!

[1] דברים כא, י.

[2] "אוהל יוכבד" על פרשת כי תצא מאת ר' דוד אברהם לוי הלויים.

[3] ברכות ה, א.

[4] תהילים טז, ג.

[5] דברים כב, א.

[6] "עוד יוסף חי – דרשות", מובא ב"פניני הבן איש חי" על פרשת כי תצא.

[7] תענית כה, ב.

[8] דברים כג, י.

[9] "מעט מן האור" על פרשת כי תצא.

[10] על פי הירושלמי בשבת פ"ב ה"ו.

[11] דברים כג, טו.

[12] דברים כג, י.

אולי יעניין אותך