זו לא בעיה למצוא מילים גבוהות ולהרגיש משורר.
זו לא בעיה להרגיש ציפור אמנית תקועה בכלוב, ולשפוך נבכי נפש עלי מקלדת.
זו לא בעיה לקרוא את מה שכתבת ולהרגיש שבליבך עומק ים, זה נכון, ואיש לעולם לא יבין את מה שהולך שם.
אז מה בעצם הופך שיר טוב באמת לכזה,
מה גורם לצרור מילים להישאר חרוט ונעוץ בדפי ההיסטוריה, ולא לשקוע במצולות השרת כשרשורים עברו.
אי אפשר לדעת.
אם היינו יודעים, היינו רושמים רק שירים כאלה.
"לרשום שיר שיש בו את המילה שלכת, זה הסוד? נו, אז נרשום שלכת בכל שיר שנכתוב, אפילו אם הוא על ים.
גם לגלים יש שלכת, מאת שם בדוי."
שיריו של רבי יהודה הלוי הם שירים שנשארים.
שיריו של רבי שלמה אלקבץ, האבן עזרא, האר"י הקדוש,
הם שירים שנשארים.
ולהבדיל,
השיר על שתי הדרכים שהתפצלו ביער אחד הוא שיר שנשאר.
מה גורם לצרור מילים להיות נשאר.
