יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתֶּךָ,
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי לֵאלֹהֶיךָ,
שַׁבָּת לֹא תַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה,
כִּי כֹל עָשָׂה שֵׁשֶׁת יָמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
רִאשׁוֹן הוּא לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ,
יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ,
עַל כֵּן כָּל אִישׁ בְּיֵינוֹ יְקַדֵּשׁ,
עַל שְׁתֵּי לֶחֶם יִבְצְעוּ תְמִימִים.
יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים שְׁתֵה מַמְתַּקִּים,
כִּי אֵל יִתֵּן לְכֹל בּוֹ דְּבֵקִים,
בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, לֶחֶם חֻקִּים,
בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
לֹא תְחַסַּר (נ"א: תֶחְסַר) כֹּל בּוֹ וְאָכַלְתָּ,
וְשָּׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,
כִּי בֵרַכְךָ מִכָּל הָעַמִּים.
יוֹם זֶה מְכֻבַּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,
וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ,
רְאוּ כִּי כָל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,
כִּי הוּא הַצּוּר, פָּעֳלוֹ תָמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
מחבר: ר' ישראל הגֵר, גר צדק מהמאה ה-12
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
