גם השבת למדתי ליקוטי מוהרן. קראתי שרבנו מלמד שיש שני סוגי רוח, שני סוגי אנחה, אנחה על העוונות ואנחה על המצוות, שני סוגי חרטה. וממילא שני סוגי נשימה.
מה הקשר בין חרטה לנשימה?
שניהם זה להכניס משהו חדש ולהוציא משהו ישן,
בנשימה מכניסים אוויר נקי ופולטים פחמן דו חמצני,
כשמתחרטים מקבלים דעת חדשה וזורקים את מה שהחזקנו מקודם. יואו... איך הייתי שם? בחושך הזה?
תודה שעכשיו אני באור.
שניהם עראיים כל כך
הנשימה, זה הדבר שמחזיק אותנו חיים, והוא כל כך זמני. יוצא ונכנס יוצא ונכנס. כל הזמן. כמה אפשר לאחוז בו? 10 שניות? פוווו..... חייבים לחדש, לנוע.
והחרטה, גם כל הזמן אנחנו מחליפים ראש, אה תכלס הוא אחלה גבר, למה לא נדבר איתו, אה בעצם אין לי כח להתפלל טוב נו או אולי כן, אתמול חשבת בדיוק הפוך. ועוד הרגשת שזה כל החיים שלך ההבנה הזאת.
היום החלפת. להתחדש כפרה, לשנות, לנוע.
הכל עראי כל כך אין מה לעצור.