אין שטאנץ "גבר".

ותשתדלי להתמקד במעלות ולא ב"חסרונות".

ואי אפשר מכאן לדעת אם ה"ירידה לפרטים" היא קטנוניות אצלו, או אצלך שאת מתעסקת עם זה.

ואנחנו לא חיים בדורות של סבא וסבתא.

התאהבות זו הרגשה חזקה של מציאת חן. לא יודעת למה כולם חושבים שהתאהבות זה הוליוודי ומשוקץ ומציאת חן זה יהודי וקדוש. זאת פשוט אותה משמעות במילים שונות.

את אומרת פה דברים שמעלים אצלי נורות אדומות:

למה את מתכוונת כשאת לא מספיק בטוחה הוא שפוי? הוא מתנהג בצורה לא ריאלית? לא הגיונית? ממש חשוב לבדוק את זה.

דבר שני-

זה שזה נורמלי לריב הרבה אחרי החתונה זה לא מעיד שבהכרח זה טוב.

כנראה שאין לכם תקשורת מספיק פתוחה. את אוגרת הרבה?

לגבי הגבר-ילד:

אני מבינה אותך. גם לי אין כוח, כאישה, ללכת על ביצים ליד הגבר שלי ולהרגיש שהוא כל הזמן עלול להיפגע. זאת הרגשה מעצבנת כי במקום להרגיש שהוא נותן לך ביטחון רגשי את חיה בחוסר ביטחון רגשי.

הוא מסכים ללכת לייעוץ?

מה היתרונות של הקשר שלכם?

תובנה מדהימה

אני ממש יכולה להעיד כמה שזה נכון.

תודה

לא תדברי עליו עם חברות, לא "תתעצבני עד לא יכולה לדבר איתו", לא תחשבי על הרגישות שלו לעלבונותייך כאילו זה "חוסר ביטחון" (כי זה עצמו יכול ליצור חוסר ביטחון..), תשתדלי לא לפגוע כלל - 

אז לגמרי יש סיכוי שתשתפרי את המצב בשביל עוד הרבה שנים...

מאוד מבין את המקום הרגשי שלך. התחושות שאת מתארת אינן קלות.

אני חושב אבל שגם נכון יהיה לצאת ולהסתכל על הדברים מבחינה רציונאלית.

ראשית, את מתארת שהתחתנת בגיל מבוגר, מה שאומר שחווית על בשרך את הקושי באיתור בן זוג מתאים, קושי שלא נפתר משך שנים ארוכות (כדברייך). אם כן, אז את מבינה שלא קל למצוא זוגיות חדשה, והקושי יהיה עשרות מונים גדול יותר כשתהיי בסטטוס אחר. זה ידוע לך, אך תנסי להפנים את זה באמצעות שאלה: האם תבחרי להתגרש אם תדעי שלפחות עוד 10 שנים תישארי בסטטוס גרושה?

שנית, לא סיבה הכי טובה שבעולם להתגרש בגלל תקשורת לא טובה כמו שתיארת. לא נשמע שהוא אדם רע, או אחד שבהכרח לא תוכלי להסתדר איתו. כמובן, נדרשת נכונות להשקעה ואמונה שהקב"ה ייעד אותכם זו לזה.

שלישית, הדברים שאת מתארת הם בדיוק (!) הקשיים אותם חווים בשנה הראשונה. אמנם אצל כל זוג זה מתבטא בצורה שונה, אך המכנה המשותף הרחב של קשיי שנה ראשונה מתאים בדיוק למה שתיארת. ואולי סיבות המריבה שונות מזוג, אך הסצינות שכוללות מריבות וחוסר תקשורת למשך ימים, דמעות רבות, מחשבות שאולי טעיתי- משותפות לכולם. וכן, הרבה זוגות שואלים את עצמם אם גם למריבות חמורות כמו שלהם מתכוונים שמדברים על שנה ראשונה. אגלה לך סוד: רוב הזוגות שמייעצים לך, חוו משברים ברף רגשי לא פחות משלך.

המסקנה שלי היא מאוד פשוטה: נכונות להשקעה נפשית בקשר. אתם צריכים לשאוף להגיע למצב בו אתם לא צודקים, אלא מצליחים. כלומר, אתם לא צודקים בדרך ההתנהגות שלכם, אלא מצליחים לבן/בת הזוג להרגיש טוב בזוגיות. ודבר נוסף, ביטחון בקשר. רכישת ידיעה פנימית שאנו זוג, לנצח, יהי מה.

כמובן, מומלץ להסתייע בטיפול מקצועי שילווה אתכם בתהליך החיבור והלמידה של הקשר בשלבים האלה. וכן, לא הייתי מהסס לשאול רב בעניין מניעת היריון לתקופת הטיפול (כחצי שנה- שנה).

בהצלחה רבה!

מה שמחזיק ומתחזק את הנישואין זה קודם כל "רצון טוב" - המון רצון טוב לתת לשני, לבוא לקראת, להבין שאנחנו צוות, לרצות ללמוד להסתדר גם כשיש מתחים ופיצוצים

זה הנכונות לבקש סליחה ראשונה אפילו שגם לו יש על מה לבקש סליחה

זה הנכונות לבוא ולהתפייס למרות שנפגעתי, אולי מאד. ולא לחכות שהוא יתחיל ראשון

אולי קוראים לזה - בזוגיות, כמו על הכביש - תהיה חכם, אל תהיה  צודק.

רצון טוב מוליד רצון טוב, אם תתחילי ראשונה תראי שהוא נשאב לזה אחריך, ואז תגיעו לקירבה, לפיוס, ומשם נכנסת לחיים האהבה האמיתית, העמוקה, החיבור הנפשי

האם אתם חושבים שזה גורם משמעותי לפני החתונה?

כאילו היה לי רף מסוים בגלל קשר קודם ולא הצלחתי להגיע אליו שוב.. אז אמרתי לעצמי

אולי עדיף באמת שלא תהיה סערת התאהבות כזאת כמו שהייתה שלא הובילה לשום מקום...

אבל כיום זה חסר לי הרגש הזה שאני יודעת שזה פעם היה לי ולא ארגיש אותו כנראה שוב...

באסה קצת לא?

לא מרגישה שמצליחה להתאהב בבעלי.. אולי לפרקי זמן ממש קצרים וזה חולף..

אולי התפשרתי מדי בעניין הזה?..

אהבה לבנאדם גם עם כל מגרעותיו.. לא יודעת תמיד להסביר את זה

רק יודעת שהרגשתי ככה פעם (לא אליו אלא לאקס) והיום לא ממש..

הרגשה משותפת כזאת של התרגשות אחד מהשני.. שנורא רוצים לעשות

כל הזמן דברים ביחד. יש עניין משותף. פה אני מרגישה שפחות.

יכול להיות שנישואים ושגרה גורמים לזה? הבחור שאני נשואה לו הוא בנאדם

של שגרה ואני לא .. גם האקס היה בראש שלי יותר

אני מחפשת תמיד שיהיה מעניין .. והשיחות איתו פתאם נהיות פחות מעניינות

שמתחילים להכנס כל הזמן חשיבה על עניין כלכלי.. משכורות . דירות חשיבה על העתיד

על ילדים .. לחץ כזה..

גם העבודה שלו מביאה לי את הקריזה.. דרישות גבוהות ואפס זמן ! בקושי זמן לצאת לחופש אפילו..

פעם הרגשתי שיש לי את כל הזמן שבעולם...

יכול להיות שזה קשור גם לזה שאנחנו בגילאים מאוחרים התחתנו? הוא גם גדול ממני בכמה שנים טובות ומרגישה עכשיו את הפער.. הוא לא שנה שנתיים מעליי..

אשה שבראש שלה יש "אקס".. ועוד בגלל זה יש לה יותר ביקורת על בעלה... שתגיד תודה שבעלה מוכן להמשיך לחיות איתה.

התחתנת - תעיפי את זה מראשך. נישואין זה לא דייטים בלתי מחייבים.

אם את רוצה להמשיך להיות נשואה - תיכנסי לראש שאת נשואה. עם "כל הזמן שבעולם" שהיה לך כרווקה, כנראה לא הרגשת הכי טוב.

היכולת לייצר שיהיה "ענין", שתהיינה שיחות מענינות ולא רק על תכנונים טכניים לעתיד - תלויה לגמרי בך. תרצי, תזמי שיחה כזו, ועוד אחת. יעלה נושאים "טכניים", תגידי לו, בוא נדבר על זה פעם הבאה.. כעת סתם נשוחח.

ואם הראש שלך יהיה פנוי מדברים אחרים, ברצון טוב, תוכלי גם לומר לו שמאד תשמחי שתקדישו זמן ביניכם להעמקת הקשר, לצאת, לדבר - מעבר מה שצריך לתכנן. אולי הוא גם רוצה בכך?

או כל אחד אחר התחושות שתארת היו עוברות..

לי גם היו תחושות חזקות כאלו לפני החתונה- התלהבות, פרפרים, לחכות להודעה ממנה וכו'. זה עובר אחרי החתונה.

מה שבא אח"כ- ואחרי זמן- זה משהו יותר רגוע, אך הרבה יותר אמיתי. תחושת שמחה ושותפות עמוקה שהיא נצחית. לדעת שתמיד נהיה שם זה בשביל זו.

בוגרת הוא הידיעה וההפנמה שמה' אשה לאיש. לחיות במוחלטות הזאת שזה בעלי ולא לתת למחשבות הספק "שאולי זה לא זה" ו- "אולי היתי לחוצה אחרי הפרידה מההוא..."

הידיעה והאמונה בזה היא מפתח להתאמץ לראות את הטוב ואת ההתאמה ביננו ואיך הוא משלים אותך.. ואיך החסרונות שלו הם הנקודות שבהם את צריכה להשתפשף ולהשתלם... 

זה כמו ילד שנותנים לו ונותנים בלי סוף .

לכו מהר מהר לליווי וויעוץ לפני שיהיה בלבלול לגבי מה רגש אמיתי ומה סתם חוסר תקשורת

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...