לא מבטים מהסביבה. בימים שאני נשארת עד מאוחר בעבודה, תחושה שלי שלא הספקתי כלום.

אני גם עייפה יותר, וגם מגיעה לארוחת ערב, מקלחות והשכבות. ואיפה יש זמן לשמוע ולהיות עם הילדים?

אני לא חושבת שחברים זה העיקר, והילדים שלי כרגע גם פחות ששים לכך, רוצים בית, והרבה. 

לא יודעת אם אצלך מסתכלים ברחמים, אצלי זה לא מזיז לאף אחד עד כמה שאני יודעת

אבל התחושה שלי פחות נוחה. אני בסוף יום כזה מרגישה פחות נוכחת. 

מה עושים?

דבר ראשון השאלה עד כמה המצב ניתן לשינוי מבחינתך, ומאיפה מגיעות התחושות. 

אם מצורך שלך, הרגשה שאת לא נמצאת מספיק עם הילדים, או מבטים של החברה שאם לדבר בכנות פחות מעניינים בעיני ואם טוב לך במצב הנוכחי דורשים לדעתי התייחסות וטיפול אחר.

בכל מקרה , תחושות לא נעימות זה בטוח. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות