הם ישבו ספסל לידי ופערו את פיהם

בוודאות. 

אני מניח שאת מתכוונת "הסתכלו", נשים.

כנראה צריך להתחשב ב"מנהג המקום", שהוא משפיע הרבה על שימת הלב.

ואם אין בדיוק אוכל והתינוק רעב ואין אופציה להניק במקום אחר זה עניין אחר.

אבל מכאן ועד לא להרגיש בושה להניק מול כולם (גם שמכוסה) ולא להבין מה הבעיה זה נראה לי הזוי. איפה נעלמה הצניעות הטבעית של האישה??

לא הזוי לדעתי שאת מכוסה . מי אמר שאת מניקה ? לא הנקתי בלי כיסוי בכלל . זה דבר טבעי לחלוטין בעיני.

וברור שלא מול כולם! אני לא אשב עם גיסים ואניק.. אבל במקום שיש רק אמהות וילדים קטנים מה בדיוק הבעיה? ועוד גינה צדדית וחשוכה 

קודם כל, אפשר לדאוג לא להגיע לכך. הרי יודעים שתינוק יצטרך לאכול.

ולהגדי "שיסתכלו עד מחר" וכו' - לא ישנה את המציאות, במקום שזה כך. זו עצימת עיניים.

ולהגיד, "אין שום בעיה מבחינה הלכתית", כאשר מדובר במקום שזה אכן מושך שימת לב, מי אמר?..  וגם מעבר ל"הלכתית", צריך חושים נורמליים.

אני לא אומר שמכונה ח"ו... אבל מתוך נסיון עם ילדים, שכן חוו מה שכתבת, לא חייבים להגיע לזה (לפעמים בקבוק עם מים רתוחים  לכמה דק' וכד').

דבר שני, אני לא אומר שזה "ייהרג ואל יעבור". בוודאי לא במקום שהדברים מקובלים.

אלא שגם לא להגזים לכיוון השני, "שיסתכלו עד מחרו יקפצו להם".. זה נסיון להנדס את המציאות.

כמו בכל דבר, צריך איזון נכון בין הערכים והצרכים שעומדים על הפרק באותו זמן ובאותה מציאות.

אז כל המשפחה תכנס למעצר בית כי אמא לא יכולה לצאת לגינה כי עוד 45 דק' התינוק ירצה לינוק?

חושים נורמליים - כידוע כל אחד מגדיר את הנורמה לפי המיקום שלו...

ולתת בקבוק מים רתוחים לתינוק שעדיין לא אוכל מוצקים זה עלול להיות מסוכן. אז לעשות את זה רק כדי לא להיניק בחוץ?

בעיני הקטנות זה ממש מוגזם. וברור לי שלא הייתי מצליחה להיניק את ילדי הנקה מלאה אם הייתי מנסה לא להיניק בחוץ.

האחד -אמרתי מנסיון שאפשר. זו עובדה. יתכן שלאחרים יש קשיים אחרים, לא נכנָס לזה. וגם כל אחד עם כמה שזה עקרוני לו.

דבר שני, אישית אינני מתפעל מהענין הזה כלל וכלל - אבל לכתוב "שיסתכלו עד מחר" וכו', זה מוגזם. התעלמות ממציאות. על זה כתבתי, שזה לא רק ענין הלכתי, אלא חושים נורמליים. כלומר, במקום ש"כולם מסתכלים", כפי שהיא כתבה, אז החוש הנורמלי אומר שזו הגזמה לנהוג כך.

אז אכן לפעמים יש מציאות מורכבת, שיש בה צדדים לכאן ולכאן. להגיד בקיצוניות "שיסתכלו עד מחר", לא ישנה את המציאות. צריך שיקול לגופו של ענין ולגופו של מקום.

לגבי הרישא - אני מסכים איתך שלא מובנת הבעיה מצד עצמה. כנראה, בגלל ההרגל שלהם להניק בצניעות בבית, עצם הענין "הרעיש" אותן. אבל את צודקת שאם זו כל החברה שנמצאת שם, אין בעיה אמיתית.

[אני לא הבעתי "התנגדות" או ההיפך. הסברתי מה יכולה להיות הבעייתיות, ושלכן מוגזם לומר - על גברים, שזו ההודעה עליה הגבתי כאן - "שיסתכלו עד מחר"... אני מניח שגם לדעתך זה מוגזם..]

פשוט מסתובבים לצד, מכסים, ומניקים.

מי שנמנע לדעתי נקרא "חסיד שוטה".

שמחנו לעזור!

הייתי עם תינוקת בת חודש במנשא והלכנו לקניות במקום מסוים.

כל העיינים הופנו אלי. הילדים סובבו אותי עם עיניים פעורות ואמהות הסתכלו עלי מרחוק בתמיהה.

כן, כן, הם אף פעם לא ראו תינוק במנשא. שאלתי אותם.

אז כנראה שזה פחות או יותר מה שקרה לך, רק עם ההנקה...

כפי שמשתקפת גם בספרות ההלכתית.

אז נכון, צריך להשתדל, ונשים מניקות יראות שמיים נוהגות כך בפועל ומשתדלות להניק בצניעות מירבית.

יחד עם זה, צריך להיזהר מלהיסחף לקיצוניות מהצד השני.

מובא במשנה ברורה, לגבי כיפה, שהיום זו כבר הלכה ברורה. אע"פ שלא ברור שבאופן מקורי זה כך.

בענייני צניעות, הרבה תלוי במנהג המקובל. ודברים כאלה, אצל גברים צעירים, במקום שזה לא "שטאנץ" רגיל, אכן בעייתיים. לא התעלמות תפתור את זה.

לגבי השאלה מה "הטבעיות והנורמליות" בענין זה, אני לא בטוח מה משתקף מהספרות ההלכתית. תמיד אפשר לקחת פינה מכאן או מכאן. וגם - צריך להיזהר מלקרוא "טבעיות" לכל דבר שהוא נעלה וטבעי מצד עצמו, אך לא דווקא ברה"ר.

אבל אני מסכים שיש צד כמו שאת אומרת. אבל, זה מה שכתבתי, צריך להיזהר מקיצוניות לצד השני..... (השני מזה שאת הערת עליו..). וההערה שלי היתה על אמירה "קיצונית" לצד הזה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...