הם ישבו ספסל לידי ופערו את פיהם

בוודאות. 

אני מניח שאת מתכוונת "הסתכלו", נשים.

כנראה צריך להתחשב ב"מנהג המקום", שהוא משפיע הרבה על שימת הלב.

ואם אין בדיוק אוכל והתינוק רעב ואין אופציה להניק במקום אחר זה עניין אחר.

אבל מכאן ועד לא להרגיש בושה להניק מול כולם (גם שמכוסה) ולא להבין מה הבעיה זה נראה לי הזוי. איפה נעלמה הצניעות הטבעית של האישה??

לא הזוי לדעתי שאת מכוסה . מי אמר שאת מניקה ? לא הנקתי בלי כיסוי בכלל . זה דבר טבעי לחלוטין בעיני.

וברור שלא מול כולם! אני לא אשב עם גיסים ואניק.. אבל במקום שיש רק אמהות וילדים קטנים מה בדיוק הבעיה? ועוד גינה צדדית וחשוכה 

קודם כל, אפשר לדאוג לא להגיע לכך. הרי יודעים שתינוק יצטרך לאכול.

ולהגדי "שיסתכלו עד מחר" וכו' - לא ישנה את המציאות, במקום שזה כך. זו עצימת עיניים.

ולהגיד, "אין שום בעיה מבחינה הלכתית", כאשר מדובר במקום שזה אכן מושך שימת לב, מי אמר?..  וגם מעבר ל"הלכתית", צריך חושים נורמליים.

אני לא אומר שמכונה ח"ו... אבל מתוך נסיון עם ילדים, שכן חוו מה שכתבת, לא חייבים להגיע לזה (לפעמים בקבוק עם מים רתוחים  לכמה דק' וכד').

דבר שני, אני לא אומר שזה "ייהרג ואל יעבור". בוודאי לא במקום שהדברים מקובלים.

אלא שגם לא להגזים לכיוון השני, "שיסתכלו עד מחרו יקפצו להם".. זה נסיון להנדס את המציאות.

כמו בכל דבר, צריך איזון נכון בין הערכים והצרכים שעומדים על הפרק באותו זמן ובאותה מציאות.

אז כל המשפחה תכנס למעצר בית כי אמא לא יכולה לצאת לגינה כי עוד 45 דק' התינוק ירצה לינוק?

חושים נורמליים - כידוע כל אחד מגדיר את הנורמה לפי המיקום שלו...

ולתת בקבוק מים רתוחים לתינוק שעדיין לא אוכל מוצקים זה עלול להיות מסוכן. אז לעשות את זה רק כדי לא להיניק בחוץ?

בעיני הקטנות זה ממש מוגזם. וברור לי שלא הייתי מצליחה להיניק את ילדי הנקה מלאה אם הייתי מנסה לא להיניק בחוץ.

האחד -אמרתי מנסיון שאפשר. זו עובדה. יתכן שלאחרים יש קשיים אחרים, לא נכנָס לזה. וגם כל אחד עם כמה שזה עקרוני לו.

דבר שני, אישית אינני מתפעל מהענין הזה כלל וכלל - אבל לכתוב "שיסתכלו עד מחר" וכו', זה מוגזם. התעלמות ממציאות. על זה כתבתי, שזה לא רק ענין הלכתי, אלא חושים נורמליים. כלומר, במקום ש"כולם מסתכלים", כפי שהיא כתבה, אז החוש הנורמלי אומר שזו הגזמה לנהוג כך.

אז אכן לפעמים יש מציאות מורכבת, שיש בה צדדים לכאן ולכאן. להגיד בקיצוניות "שיסתכלו עד מחר", לא ישנה את המציאות. צריך שיקול לגופו של ענין ולגופו של מקום.

לגבי הרישא - אני מסכים איתך שלא מובנת הבעיה מצד עצמה. כנראה, בגלל ההרגל שלהם להניק בצניעות בבית, עצם הענין "הרעיש" אותן. אבל את צודקת שאם זו כל החברה שנמצאת שם, אין בעיה אמיתית.

[אני לא הבעתי "התנגדות" או ההיפך. הסברתי מה יכולה להיות הבעייתיות, ושלכן מוגזם לומר - על גברים, שזו ההודעה עליה הגבתי כאן - "שיסתכלו עד מחר"... אני מניח שגם לדעתך זה מוגזם..]

פשוט מסתובבים לצד, מכסים, ומניקים.

מי שנמנע לדעתי נקרא "חסיד שוטה".

שמחנו לעזור!

הייתי עם תינוקת בת חודש במנשא והלכנו לקניות במקום מסוים.

כל העיינים הופנו אלי. הילדים סובבו אותי עם עיניים פעורות ואמהות הסתכלו עלי מרחוק בתמיהה.

כן, כן, הם אף פעם לא ראו תינוק במנשא. שאלתי אותם.

אז כנראה שזה פחות או יותר מה שקרה לך, רק עם ההנקה...

כפי שמשתקפת גם בספרות ההלכתית.

אז נכון, צריך להשתדל, ונשים מניקות יראות שמיים נוהגות כך בפועל ומשתדלות להניק בצניעות מירבית.

יחד עם זה, צריך להיזהר מלהיסחף לקיצוניות מהצד השני.

מובא במשנה ברורה, לגבי כיפה, שהיום זו כבר הלכה ברורה. אע"פ שלא ברור שבאופן מקורי זה כך.

בענייני צניעות, הרבה תלוי במנהג המקובל. ודברים כאלה, אצל גברים צעירים, במקום שזה לא "שטאנץ" רגיל, אכן בעייתיים. לא התעלמות תפתור את זה.

לגבי השאלה מה "הטבעיות והנורמליות" בענין זה, אני לא בטוח מה משתקף מהספרות ההלכתית. תמיד אפשר לקחת פינה מכאן או מכאן. וגם - צריך להיזהר מלקרוא "טבעיות" לכל דבר שהוא נעלה וטבעי מצד עצמו, אך לא דווקא ברה"ר.

אבל אני מסכים שיש צד כמו שאת אומרת. אבל, זה מה שכתבתי, צריך להיזהר מקיצוניות לצד השני..... (השני מזה שאת הערת עליו..). וההערה שלי היתה על אמירה "קיצונית" לצד הזה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....