גוף מהלך חסר תוכן
מנסה לאחוז במה שנותר.
הרוח מרעידה את כולו
והוא מתנדנד מצד לצד,
העיקר לא ליפול עכשיו.
אבק, עפר ואבנים
זיעה, דמעות על הפנים,
הוא מלוכלך כולו.
מחכה לגשם שישטוף הכול,
שיכסה את החור
וימלא מעט את הבור.
רוצה לשאוב אהבה, חמלה
אך הרחוב שומם
ואין בו נפש חיה.
כמו חיה סרועה הוא נותר לבדו,
מחכה שיעבור מישהו ויביט לעברו,
שיתבונן בתוך תוכו.
הקיץ עובר ובא הסתיו,
עלי השלכת מתגלגלים עם הרוח
וכך גם הוא נע בלי מנוח.
כך הוא נותר חלל בעולם
חלל בלי לב וחותם
חלל חלל.
*לא יודעת למה ואיך אבל הייתי צריכה להוציא איזה משהו מהלב, ומילים השתרברבו מעצמן..
אין חריזה או עניין מסויים, פשוט להוציא משו שישב הרבה זמן.
