הוא בסך הכל בן 12.
בגיל שלוש גילו לו צליאק
מאותו רגע, הוא לא נגע בשום דבר שאסור לו.
כשהוא היה בן שלוש הוא כבר ידע לשאול "יש בזה גלוטן?" לברר תמיד מה מותר ומה אסור.
לפני כל דבר שהוא מכניס לפה, לבדוק ממה הוא עשוי.
הוא מגיע לימי הולדת של חברים ולא אוכל.
מקבלים ממתק בכיתה, והוא לא.
אז כן, מפצים אותו, בסוף הוא אפילו מקבל יותר מכולם.
אבל לעמוד בדבר הזה, שלכולם יש, ולא, אתה לא אוכל. גם אם זה נורא מגרה.
זה מדהים בעיני. הוא ילד קטן.
זה נשמעת התמודדות קטנה, כי בעצם מה זה? בסך הכל אוכל. אבל זה ענק.
ואנחנו בבית כל כך רגילים לחיות עם זה ככה, בכלל לא זוכרים שבעצם זה קשה להיות שונה, לא לקבל כמו כולם.
ופתאום זה תפס אותי.
אחותי בת 18.
כבר המון זמן יש לי חלום להכין לה עוגה מושקעת ממש לכבוד היומולדת.
אז הנה, היומולדת בשבת.
והכנתי.
והכנתי עוד עוגה, קטנה יותר, ללא גלוטן, בשבילו.
והשקעתי גם בה. מאד. והשתדלתי שתהיה כמה שיותר דומה.
ופתאום חשבתי כמה זה קשה, כולם מסביב אוכלים עוגה ענקית, נהנים.
ואתה מהצד, מסתכל.
אז הוא מקבל גם. והיא מושקעת מאד.
אבל היא קטנה. והיא לבד, רק לו. והיא אחרת.
והוא לא מתלונן, לא אומר מילה.
ופתאום הבנתי שאני מעריצה אותו, את אח שלי.
את הילד שמתמודד שנים במשהו מטורף.
ומהצד בכלל לא מבינים עד כמה.
עד כמה הילד הזה ענק וגיבור.
בגיל שלוש גילו לו צליאק
מאותו רגע, הוא לא נגע בשום דבר שאסור לו.
כשהוא היה בן שלוש הוא כבר ידע לשאול "יש בזה גלוטן?" לברר תמיד מה מותר ומה אסור.
לפני כל דבר שהוא מכניס לפה, לבדוק ממה הוא עשוי.
הוא מגיע לימי הולדת של חברים ולא אוכל.
מקבלים ממתק בכיתה, והוא לא.
אז כן, מפצים אותו, בסוף הוא אפילו מקבל יותר מכולם.
אבל לעמוד בדבר הזה, שלכולם יש, ולא, אתה לא אוכל. גם אם זה נורא מגרה.
זה מדהים בעיני. הוא ילד קטן.
זה נשמעת התמודדות קטנה, כי בעצם מה זה? בסך הכל אוכל. אבל זה ענק.
ואנחנו בבית כל כך רגילים לחיות עם זה ככה, בכלל לא זוכרים שבעצם זה קשה להיות שונה, לא לקבל כמו כולם.
ופתאום זה תפס אותי.
אחותי בת 18.
כבר המון זמן יש לי חלום להכין לה עוגה מושקעת ממש לכבוד היומולדת.
אז הנה, היומולדת בשבת.
והכנתי.
והכנתי עוד עוגה, קטנה יותר, ללא גלוטן, בשבילו.
והשקעתי גם בה. מאד. והשתדלתי שתהיה כמה שיותר דומה.
ופתאום חשבתי כמה זה קשה, כולם מסביב אוכלים עוגה ענקית, נהנים.
ואתה מהצד, מסתכל.
אז הוא מקבל גם. והיא מושקעת מאד.
אבל היא קטנה. והיא לבד, רק לו. והיא אחרת.
והוא לא מתלונן, לא אומר מילה.
ופתאום הבנתי שאני מעריצה אותו, את אח שלי.
את הילד שמתמודד שנים במשהו מטורף.
ומהצד בכלל לא מבינים עד כמה.
עד כמה הילד הזה ענק וגיבור.