זאת חוויה קשה. למה הזלזול?

נראה לי זה די פסיכולוגי.. אני מבינה אותך, אבל את לא באמת אוהבת אותו.. את אוהבת לחשוב שיש לך מישהו לחשוב עליו.. בנת?

פשוט אל תתנגדי לזה.. ככה זה בגיל הזה, את מתחילה לחשוב על כל אחד שהוא יהיה בעלך לעתיד.. את פשוט צריכה לא לחשוב על זה יותר מידי, אבל כשאת חושבת אל תילחמי בזה... פשוט תדעי שזה לגיטימי..

אנחנו מתגעגעים לאנשים שהיו קרובים. פרידה זו לא חוויה

נעימה, אבל זה דרכו של עולם. המחשבה שלנו נשארת ממוקדת

באותו אדם ולוקח לנו זמן להסתגל לכך שהוא אינו. זה טבעי להרגיש כך.

אבל זה שזה טבעי לא אומר שאנחנו צריכים לזרום עם זה. תני לעצמך

זמן להרגיש מה שאת מרגישה, אבל אל תתני לעצבות לעשות אותך פסיבית.

יש לך תחביבים? מנגנת? את אוהבת לקרוא? התפנה לך יותר זמן ללימודים?

תמצאי איך למלא את הלו"ז שלך בדברים שמהנים אותך וזה יעזור להחזיר אותך

למסלול. נכון שזה נראה מלאכותי, אבל מי אמר שמלאכותי זה לא טוב?

אבל הכי הכי חשוב, תזכרי:

אם החלטתם שזה לא מתאים, כנראה הייתה לכם סיבה וזה באמת לא התאים.

לכן אל תרגישי חרטה על זה שזה נגמר. מוטב כך לשניכם.

הרבה בהצלחה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....