ובאיזשהו מקום השלמת עם המצב.

לתת לך על הראש אין מה, וגם לנסות לשכנע אותך להשקיע נשמע שאין מה.

השאלה היא האם אתה רואה את המצב כבלתי אפשרי לתיקון או לא.

האם נראה לך שבשנה הקרובה תאהב אותה? אפילו קצת? שהיחסים ישתפרו?

או שנראה לך שפשוט תנקוט בגישה חורפית וקרה אליה כי גם היא כזאת קפואה או שלא מבינה אותך בכלל ואין לך כוח אליה?

ייעוץ זוגי אתה בטח יודע,

גם על זה שנתינה מולידה אהבה,

וגם על זה שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אבל מה שחסר לך הוא בכלל הרצון לנוע לאיפשהו.

אתה בעצם נמצא במצב סטטי.

לא נשמע שאתה בכל כועס עליה (חוץ מזה שהיא כל הזמן בוכה).

וזה מצב שאתה צריך להתנער ממנו.

תלכו לשיחה זוגית ותבררו מה אתם רוצים.

אתם רוצים יחסים חמים? אתם רוצים יותר הקשבה? יותר פתיחות? יותר התעניינות?

או שאתם רוצים להתייאש.

או שאתם רוצים להתבצר.

או שאתם רוצים פשוט.. להיות שכנים אינטרסנטיים שוויתרו על החלום. גם זאת אופציה.

אם לא תתנער, יכול להיות שבראש השנה הבאה תמצא את עצמך לא עם שכנה, אלא עם סוהרת...

אל תתן לייאוש לאכול אותך. כדאי לטפל ולחשוב מה אתה רוצה. לפחות למען עצמך. 

כלומר, לא להתייאש.

קודם לדבר על זה, שחבל ככה... ואז - לצאת ביחד, לעשות "דייטים", לנסות להכיר מחדש, בכנות. לראות את הטוב זה בזה. כדאי.

ב. לגבי מה שכתבת על "הכותל"..... תראה, ידידי, אצל אשה זה הרבה פעמים דבר מהותי.. זה לא ענין של "לשמוע את הבכי והנהי שלה"... כך היא מרגישה שהיא יוצרת איתך שותפות אמיתית: הנה, היא אומרת לך ממש מעומק הלב מה קשה לה.. אתה מסכים איתה, מבין אותה (מספיק: וואי.. זה באמת קשה... עשית לה את הערב..). 

זה היה "פלסטי", כנראה כי כמו עוד הרבה בנים, לא הבנת את המשמעות לגביה - ואז אתה צודק: מה היא מתבכיינת....  שנה כיוון, תתייחס לזה בתור רצון לתקשורת. קבל בנחת, בחיוך. אח"כ תעביר לנושאי שיחה אחרים. כמה שהיא תרגיש יותר בטוחה איתך - כך תסתפק בתקשורת פחות "דרמטית"..

תנסה. כדאי.

בהצלחה.

לא כל הבנות בכייניות.

ואולי שלו היא בכיינית יתר על המידה ככה שזה מעצבן.

ואולי היא כ"כ פסימית שזה מושך אותו למטה.

ואולי השליליות שלה פשוט הורגת את המשיכה.

תכונות שליליות זה לא מושך.

גם אם היו אומרים לי "כל הגברים כעסנים" או "כל הגברים גאוותנים" או "כל הגברים מרוכזים בעצמם"

זה לא היה גורם לי לאהוב יותר את בן זוגי.

ואם הוא טועם שהיא בכיינית,

אני מאמינה לו שזה מעבר לנורמה, ושזה כבד עליו כמו מטען עודף.

זה לא עוזר לבן אדם שמרגיש רע בנישואיו שמגלגלים עליו את האשמה.

אין ספק שלכל מטבע יש שני צדדים,

אבל מכאן ועד לטפול את האשמה עליו- מה עשית בזה?

אני לא מאמינה שאם מאשימים מישהו הוא חוזר הביתה ומקשיב יותר לאשתו.

אני מאמינה שאם מאשימים אותו בחוסר הקשבה,

הוא יילך הביתה, ינסה להקשיב,

ואז, כשיראה שלא מצליח לו,

לא רק שהוא שוב יאבד את הסבלנות,

אלא שעכשיו הוא ירגיש מתוסכל עוד יותר כי הוא גם 'אשם' ו'בעל רע'.

בקיצור, זה לא עוזר.

בזוגיות אין מישהו אשם ומישהו לא וגם אם יש זה בכלל לא משנה.

במקום לחפש אשמים צריך לנסות לבדוק איך יוצאים מהבור

מי אמר שזוג מדוכדך לא יכול להפוך לזוג שמח.

נשמע שהמצב שלכם מבאס אבל ממש רחוק מלהיות חסר סיכוי!!

נשמע שאם היה רצון מצד שניכם ונכונות להיות פתוחים וכנים, יחד עם נכונות לקבל קצת ביקורת ולהשתנות בעקבותיה- אז המצב היה יכול להראות אחרת לגמרי.

לא שאני מומחית גדולה, אבל נראה לי שמצב כזה של "פרווה" הוא די הגיוני לשנתיים- שלוש אחרי החתונה. כאילו האהבה נעלמה ומחיים אפורים וקצת מבאסים.

אני באמת מאמינה שאם תסתכל על זה לא כעל סוף הדרך איתה אלא כעל הזדמנות להתחיל שוב דרך חדשה איתה- אז יש סיכוי שדי מהר דברים יתחילו להיראות אחרת.

ככה זה בחיים. עולים יורדים.

ובירידות יש פוטנציאל לעליות גדולות.

מנסיון- אחרי תקופה מבאסת- יכולה לצמוח אהבה הרבה יותר גדולה ועמוקה ממה שהייתה לפני.

זהו.

שיהיה לכם בהצלחה. 

אל יאוש.

שאתה נמצא במקום בו אהבה גדולה היא מושג ריאלי. 

אתה נמצא במקום שבו אתה מרוחק מאשתך, אתה קריר ומסויג אליה,

ולכן אם תחשוב על אהבה גדולה תרגיש שיש לך ביד זנב של דג רקק ועלוב.

אולי, במקום לחשוב על אהבה,

תחשוב "איך נחייך שנינו היום?" או "מה אני יודע שהיא אוהבת ואני מוכן לעשות?"

אלו שאלות מקדמות. שאלות שבונות. שאלות על אהבה לעומת המציאות האפורה אלו שאלות שרק מכאיבות לך יותר. אלו שאלות שמסיטות אותך מהבניין ורק גורמות לך עוד יותר להרגיש עד כמה אשתך היא הדבר המאכזב ביותר עלי אדמות.

מה היא אוהבת? (חוץ מלבכות)

זה בעיקר מראה שהיא כמהה לתשומת הלב שלו ולא מצליחה לקבל אותה בדרך אחרת.

עברתי תקופות כאלה.

יש נשים יותתרת  חזקות שפחות תלויות ביחס שהן מקבלות מהבעל. או שהעבודה או חברות ממלאות את חייהן והבעל קצת נדחק לשוליים שזה כמובן לא חיובי בעיני.

ויש נשים שצריכות יותר מהבעל אבל יש להן את השליטה העצמית והכוחות לעשות את החשבון ולדעת שלא כדאי להן ליילל עכשיו אלא ליזום תשומת לב בצורה אחרת.

ויש כאלה, כמוני וכנראה כמו אותה אישה אומללה, שלא מצליחות לסחוב את זה יפה ומתבכיינות.

הפיתרון הכי מהר לזה הוא יחס חיובי מהבעל, לפני שמתחיל סבב קיטורים!

יחס חיובי יכול להיות סתם תודה על משהו שעשתה, מחמאה על בישולים, הצעה לצאת יחד לאנשהוא, כל שטות שמראה שיש לו מחשבות טובות עליה במשך היום, מיוזמתו.

פותח השרשור יכול לטעון שהוא לא יכול לתת יחס כזה לאשה עצובה, ושהיא צריכה קודם כל להתחיל להיות אטרקטיבית יותר. אוקיי, ככה זה היה לו יותר קל אבל מה עם לקחת אחריות. וקצת בגרות והשקעה?

ולגבי זה שהוא (או אתה, אם אתה קורא) חושב שהוא יודע להסתדר עם אנשים, אז מה שאתה חושב זה נחמד אבל זה לא מדויק, לא חייב להיות מציאותי. יכול להיות שבסביבת עבודה או  לימודים אתה מסתדר יפה. אין לך מושג אם החברים חושבים שאתה בן אדם  נחמד וטוב במיוחד או שאולי בעיניהם אתה סתם אחד סביר, בסדר ולא מעבר לזה. ומשפחה דורשת יותר. יותר מחשבה, יותר מידות טובות, יותר יכולת לדבר, מאשר סביבת עבודה. אז אל תשפוט את עצמך כל כך לחיוב על סמך הסביבה. אולי בתור בעל אתה צריך עוד הרבה להשתפר.

ועוד משהו, אם אני כבר כותבת מגילות, רק שתדע שכל הדעה השלילית שלך על אשתך, שבאה כאן לידי ביטוי בצורה מאד ברורה ועצמתית, הכל מורגש אצלה. גם אם אתה לא מוציא מילה רעה מהפה. והיא כנראה מסתובבת פגועה וממורמרת.

טוב, ככה אני רואה את זה על סמך מה שכתבת. כמובן יכול להיות שהפרשנות שלי לא נכונה, אבל תנסה אתה לחשוב על הדברים ולהחליט לעצמך אם מה שכתבתי רלוונטי אליכם. אין צורך לומר לי, זה משהו פרטי לעצמך.

שאשה שלא מקבלת את בעלה שבא שמח מבחוץ, בחיוך - ובמקום זה "מאשימה" אותו בכך, זה ממש יכול לצער, ולגרום לפקפוק בערך הענין.

אבל זה מעגל שצריך לשבור אותו. היא עושה כך, כנראה גם כי חושבת שכך "תזעיק" אותך להרגשתה - ואצלך זה כמובן עוד יותר דוחה...

אתם צריכים לעשות, לדעתי, שיחה גלויה של תיאום עמדות וציפיות בענין.

אתה תסביר שתשמח לשמח ולהקשיב (ובאמת תעבוד על זה) - אבל שאתה צריך בשביל זה איזשהו יחס שמראה שהיא שמחה בך.

והיא תסביר שצריכה את הקשבתך והשתתפותך - ותעבוד על שינוי פנימי: קודם חיוך, אח"כ - בנחת - לשתף.... ולהבין שדווקא הבעה מתונה, ולא "נהי" קבוע, תגרום ליותר רצון להשתתף במה שמעלה.

זו עבודה הדדית.

הצלחה רבה.

יש כאן שתי שאלות-
מה אתה רוצה?

האם אתה יכול להשיג את זה?

ואני אסביר-
מה אתה רוצה?
רוצה שהיא תשתנה? שתשנה אופי? תכונות? צרכים רגשיים? 
רוצה אהבה בבית? רוצה ארוחת ערב כשאתה חוזר? 
מה הרצון שלך.

יש רצונות שאפשר להשיג, יש רצונות שאפשר יהיה להשיג, ויש רצונות שאי אפשר להשיג.

הגישה הבסיסית שנובעת מדבריך, ממה שקראתי מפספסת נקודה חשובה.
אתה קיבלת עבודה קשה וגדולה. מצווה מדאורייתא לשמח את אשתך. ולספק את כל צרכיה, הגשמיים, הרגשיים והרוחניים.
וזה אומר לדאוג לצרכים הרגשיים שלה, כי מי שהצרכים הרגשיים שלה לא מסופקים - לא יכולה להיות שמחה.

אתה כנראה לא יודע איך עושים את זה. לא כי אתה בן אדם לא טוב, או כי יחסי האנוש שלך לא טובים. אלא בגלל

שאתה גבר, והיא אישה. בגלל שאתה גדלת במשפחה א' והיא בב'.
אז תפקידך, ללמוד איך לספק את הצרכים של אשתך. 
כל אחד מכם הגיע לזוגיות מתוך נקודה פנימית של "מילוי הרצון" של עצמו, כשלמעשה תפקידו של כל אחד מכם, 

הוא בדיוק להפך- מילוי הרצון של השני. וכל אחד מכם מחויב לשני בלי שום קשר למה השני עושה בשבילו.
בעומק- הקב"ה נתן לך מתנה נפלאה- מראה, המראה הזו מראה לך תמיד, בצורה המדויקת ביותר איפה אתה נמצא באמת בעולם הרוחני שלך- באמונה שלך, בענווה שלך, במידות שלך, ואיפה עדיין צריך להשתפר.

וזה מה שצריך לעמוד לנגד עיניך- מה תפקידך בעולמך, וחלק ניכר וחשוב הוא כיצד אתה מתייחס לאשתך,

עד כדי כך שהמהרח"ו תלמיד האר"י אומר שבשמיים ישאלו אותך לא "כמה מצוות עשית?" אלא "איך התייחסת לאשתך?".

אין פה "עסקה" או "תן וקח", יש פה חיוב עצמי שלך מול האישה הזו ומול הילד הזה להיות להם לבעל ואב.
וזו משימה קשה.

אבל חשוב לדעת שברגע שתצליח לעשות את זה, תפתח את השער לחיים טובים ושמחים, שהם עדיין הרבה עבודה קשה, אבל הם טובים ושמחים. ואז גם תוכל לדבר אתה על הצרכים שלך ועל מה שמפריע לך.
להבדיל אלף אלפי הבדלות- הזוגיות והבית שלכם הם כמו שתיל- ברגע שתבחר להשקות אותו הוא יוכל לפרוח,

אם תבחר שלא- הוא ינבל.

במקרה (?!) אני קוראת את השרשור שלך, חייבת להגיב לך:

זה ברור ומובן שגברים לא אוהבים להיות כותל. (חלק מ א"ב של זוגיות)

ברור גם שנשים מצפות מהבעל שלהן להיות כותל. ( כנ"ל)

** כמובן בהכללה- יש יוצאים מן הכלל**

עצתי לך מנסיון אישי ממש והיום גם מקצועי: 

תלמד יותר על השוני בין גברים לנשים- זה יעביר אותך למקום שבו תהיה שמח שאשה שקיבלת ותדע לייע את הקיטורים שלה לטובת הזוגיות (!)

ויותר אישי: אנא!!! אל תהיה אדיש.

אני צועקת לך מהמקום בו הייתי אני: אנא!! תתרכך. זה לא מוריד מהכבוד שלך. הפוך לגמרי. תהיה אכפתי קצת מעבר לרגיל. אני זקוקה לזה עכשיו. לא סתם אני מקטרת. אין לי ענין להיות בכיינית. בעל הוא האדם שהכי צריך לתמוך. גם אם קשה לו בעבודה או אין כח או נמאס או אין סבלנות. 

תהיה האביר הזה שמציל אותה ופותר לה את הבעיות באלגנטיות. תתפנה. תקשיב. תזדהה. תנסה לייעץ בעדינות. תתעקש להתקרב אליה גם היא דוחה אותך קצת. זה מבחן בתת מודע לכנות שלך.

תתפוס את המצב הזה כהזדמנות לצבור אצלה נקודות זכות עליך- אין לך מושג כמה היא תזכור לך את זה שהתייחסת יפה על אך ולמרות ואפילו ש..

אני חס וחלילה לא באה בטענות. רק בתחינה- ותראה שיהיה לך מתוק איתה!

בהצלחה רבה!

עובד בחלוצה אולי גם ברחובות.

שמעתי עליו דברים טובים אבל אני לא נשואה אז אולי אני לא מבינה בזה...

0545219871

הרבה הצלחה

ותופעה מוכרת ונורמלית מה שתיארת כאן

רק שבלי טיפול זה יהרוס עוד חו

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏