ובאיזשהו מקום השלמת עם המצב.

לתת לך על הראש אין מה, וגם לנסות לשכנע אותך להשקיע נשמע שאין מה.

השאלה היא האם אתה רואה את המצב כבלתי אפשרי לתיקון או לא.

האם נראה לך שבשנה הקרובה תאהב אותה? אפילו קצת? שהיחסים ישתפרו?

או שנראה לך שפשוט תנקוט בגישה חורפית וקרה אליה כי גם היא כזאת קפואה או שלא מבינה אותך בכלל ואין לך כוח אליה?

ייעוץ זוגי אתה בטח יודע,

גם על זה שנתינה מולידה אהבה,

וגם על זה שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אבל מה שחסר לך הוא בכלל הרצון לנוע לאיפשהו.

אתה בעצם נמצא במצב סטטי.

לא נשמע שאתה בכל כועס עליה (חוץ מזה שהיא כל הזמן בוכה).

וזה מצב שאתה צריך להתנער ממנו.

תלכו לשיחה זוגית ותבררו מה אתם רוצים.

אתם רוצים יחסים חמים? אתם רוצים יותר הקשבה? יותר פתיחות? יותר התעניינות?

או שאתם רוצים להתייאש.

או שאתם רוצים להתבצר.

או שאתם רוצים פשוט.. להיות שכנים אינטרסנטיים שוויתרו על החלום. גם זאת אופציה.

אם לא תתנער, יכול להיות שבראש השנה הבאה תמצא את עצמך לא עם שכנה, אלא עם סוהרת...

אל תתן לייאוש לאכול אותך. כדאי לטפל ולחשוב מה אתה רוצה. לפחות למען עצמך. 

כלומר, לא להתייאש.

קודם לדבר על זה, שחבל ככה... ואז - לצאת ביחד, לעשות "דייטים", לנסות להכיר מחדש, בכנות. לראות את הטוב זה בזה. כדאי.

ב. לגבי מה שכתבת על "הכותל"..... תראה, ידידי, אצל אשה זה הרבה פעמים דבר מהותי.. זה לא ענין של "לשמוע את הבכי והנהי שלה"... כך היא מרגישה שהיא יוצרת איתך שותפות אמיתית: הנה, היא אומרת לך ממש מעומק הלב מה קשה לה.. אתה מסכים איתה, מבין אותה (מספיק: וואי.. זה באמת קשה... עשית לה את הערב..). 

זה היה "פלסטי", כנראה כי כמו עוד הרבה בנים, לא הבנת את המשמעות לגביה - ואז אתה צודק: מה היא מתבכיינת....  שנה כיוון, תתייחס לזה בתור רצון לתקשורת. קבל בנחת, בחיוך. אח"כ תעביר לנושאי שיחה אחרים. כמה שהיא תרגיש יותר בטוחה איתך - כך תסתפק בתקשורת פחות "דרמטית"..

תנסה. כדאי.

בהצלחה.

לא כל הבנות בכייניות.

ואולי שלו היא בכיינית יתר על המידה ככה שזה מעצבן.

ואולי היא כ"כ פסימית שזה מושך אותו למטה.

ואולי השליליות שלה פשוט הורגת את המשיכה.

תכונות שליליות זה לא מושך.

גם אם היו אומרים לי "כל הגברים כעסנים" או "כל הגברים גאוותנים" או "כל הגברים מרוכזים בעצמם"

זה לא היה גורם לי לאהוב יותר את בן זוגי.

ואם הוא טועם שהיא בכיינית,

אני מאמינה לו שזה מעבר לנורמה, ושזה כבד עליו כמו מטען עודף.

זה לא עוזר לבן אדם שמרגיש רע בנישואיו שמגלגלים עליו את האשמה.

אין ספק שלכל מטבע יש שני צדדים,

אבל מכאן ועד לטפול את האשמה עליו- מה עשית בזה?

אני לא מאמינה שאם מאשימים מישהו הוא חוזר הביתה ומקשיב יותר לאשתו.

אני מאמינה שאם מאשימים אותו בחוסר הקשבה,

הוא יילך הביתה, ינסה להקשיב,

ואז, כשיראה שלא מצליח לו,

לא רק שהוא שוב יאבד את הסבלנות,

אלא שעכשיו הוא ירגיש מתוסכל עוד יותר כי הוא גם 'אשם' ו'בעל רע'.

בקיצור, זה לא עוזר.

בזוגיות אין מישהו אשם ומישהו לא וגם אם יש זה בכלל לא משנה.

במקום לחפש אשמים צריך לנסות לבדוק איך יוצאים מהבור

מי אמר שזוג מדוכדך לא יכול להפוך לזוג שמח.

נשמע שהמצב שלכם מבאס אבל ממש רחוק מלהיות חסר סיכוי!!

נשמע שאם היה רצון מצד שניכם ונכונות להיות פתוחים וכנים, יחד עם נכונות לקבל קצת ביקורת ולהשתנות בעקבותיה- אז המצב היה יכול להראות אחרת לגמרי.

לא שאני מומחית גדולה, אבל נראה לי שמצב כזה של "פרווה" הוא די הגיוני לשנתיים- שלוש אחרי החתונה. כאילו האהבה נעלמה ומחיים אפורים וקצת מבאסים.

אני באמת מאמינה שאם תסתכל על זה לא כעל סוף הדרך איתה אלא כעל הזדמנות להתחיל שוב דרך חדשה איתה- אז יש סיכוי שדי מהר דברים יתחילו להיראות אחרת.

ככה זה בחיים. עולים יורדים.

ובירידות יש פוטנציאל לעליות גדולות.

מנסיון- אחרי תקופה מבאסת- יכולה לצמוח אהבה הרבה יותר גדולה ועמוקה ממה שהייתה לפני.

זהו.

שיהיה לכם בהצלחה. 

אל יאוש.

שאתה נמצא במקום בו אהבה גדולה היא מושג ריאלי. 

אתה נמצא במקום שבו אתה מרוחק מאשתך, אתה קריר ומסויג אליה,

ולכן אם תחשוב על אהבה גדולה תרגיש שיש לך ביד זנב של דג רקק ועלוב.

אולי, במקום לחשוב על אהבה,

תחשוב "איך נחייך שנינו היום?" או "מה אני יודע שהיא אוהבת ואני מוכן לעשות?"

אלו שאלות מקדמות. שאלות שבונות. שאלות על אהבה לעומת המציאות האפורה אלו שאלות שרק מכאיבות לך יותר. אלו שאלות שמסיטות אותך מהבניין ורק גורמות לך עוד יותר להרגיש עד כמה אשתך היא הדבר המאכזב ביותר עלי אדמות.

מה היא אוהבת? (חוץ מלבכות)

זה בעיקר מראה שהיא כמהה לתשומת הלב שלו ולא מצליחה לקבל אותה בדרך אחרת.

עברתי תקופות כאלה.

יש נשים יותתרת  חזקות שפחות תלויות ביחס שהן מקבלות מהבעל. או שהעבודה או חברות ממלאות את חייהן והבעל קצת נדחק לשוליים שזה כמובן לא חיובי בעיני.

ויש נשים שצריכות יותר מהבעל אבל יש להן את השליטה העצמית והכוחות לעשות את החשבון ולדעת שלא כדאי להן ליילל עכשיו אלא ליזום תשומת לב בצורה אחרת.

ויש כאלה, כמוני וכנראה כמו אותה אישה אומללה, שלא מצליחות לסחוב את זה יפה ומתבכיינות.

הפיתרון הכי מהר לזה הוא יחס חיובי מהבעל, לפני שמתחיל סבב קיטורים!

יחס חיובי יכול להיות סתם תודה על משהו שעשתה, מחמאה על בישולים, הצעה לצאת יחד לאנשהוא, כל שטות שמראה שיש לו מחשבות טובות עליה במשך היום, מיוזמתו.

פותח השרשור יכול לטעון שהוא לא יכול לתת יחס כזה לאשה עצובה, ושהיא צריכה קודם כל להתחיל להיות אטרקטיבית יותר. אוקיי, ככה זה היה לו יותר קל אבל מה עם לקחת אחריות. וקצת בגרות והשקעה?

ולגבי זה שהוא (או אתה, אם אתה קורא) חושב שהוא יודע להסתדר עם אנשים, אז מה שאתה חושב זה נחמד אבל זה לא מדויק, לא חייב להיות מציאותי. יכול להיות שבסביבת עבודה או  לימודים אתה מסתדר יפה. אין לך מושג אם החברים חושבים שאתה בן אדם  נחמד וטוב במיוחד או שאולי בעיניהם אתה סתם אחד סביר, בסדר ולא מעבר לזה. ומשפחה דורשת יותר. יותר מחשבה, יותר מידות טובות, יותר יכולת לדבר, מאשר סביבת עבודה. אז אל תשפוט את עצמך כל כך לחיוב על סמך הסביבה. אולי בתור בעל אתה צריך עוד הרבה להשתפר.

ועוד משהו, אם אני כבר כותבת מגילות, רק שתדע שכל הדעה השלילית שלך על אשתך, שבאה כאן לידי ביטוי בצורה מאד ברורה ועצמתית, הכל מורגש אצלה. גם אם אתה לא מוציא מילה רעה מהפה. והיא כנראה מסתובבת פגועה וממורמרת.

טוב, ככה אני רואה את זה על סמך מה שכתבת. כמובן יכול להיות שהפרשנות שלי לא נכונה, אבל תנסה אתה לחשוב על הדברים ולהחליט לעצמך אם מה שכתבתי רלוונטי אליכם. אין צורך לומר לי, זה משהו פרטי לעצמך.

שאשה שלא מקבלת את בעלה שבא שמח מבחוץ, בחיוך - ובמקום זה "מאשימה" אותו בכך, זה ממש יכול לצער, ולגרום לפקפוק בערך הענין.

אבל זה מעגל שצריך לשבור אותו. היא עושה כך, כנראה גם כי חושבת שכך "תזעיק" אותך להרגשתה - ואצלך זה כמובן עוד יותר דוחה...

אתם צריכים לעשות, לדעתי, שיחה גלויה של תיאום עמדות וציפיות בענין.

אתה תסביר שתשמח לשמח ולהקשיב (ובאמת תעבוד על זה) - אבל שאתה צריך בשביל זה איזשהו יחס שמראה שהיא שמחה בך.

והיא תסביר שצריכה את הקשבתך והשתתפותך - ותעבוד על שינוי פנימי: קודם חיוך, אח"כ - בנחת - לשתף.... ולהבין שדווקא הבעה מתונה, ולא "נהי" קבוע, תגרום ליותר רצון להשתתף במה שמעלה.

זו עבודה הדדית.

הצלחה רבה.

יש כאן שתי שאלות-
מה אתה רוצה?

האם אתה יכול להשיג את זה?

ואני אסביר-
מה אתה רוצה?
רוצה שהיא תשתנה? שתשנה אופי? תכונות? צרכים רגשיים? 
רוצה אהבה בבית? רוצה ארוחת ערב כשאתה חוזר? 
מה הרצון שלך.

יש רצונות שאפשר להשיג, יש רצונות שאפשר יהיה להשיג, ויש רצונות שאי אפשר להשיג.

הגישה הבסיסית שנובעת מדבריך, ממה שקראתי מפספסת נקודה חשובה.
אתה קיבלת עבודה קשה וגדולה. מצווה מדאורייתא לשמח את אשתך. ולספק את כל צרכיה, הגשמיים, הרגשיים והרוחניים.
וזה אומר לדאוג לצרכים הרגשיים שלה, כי מי שהצרכים הרגשיים שלה לא מסופקים - לא יכולה להיות שמחה.

אתה כנראה לא יודע איך עושים את זה. לא כי אתה בן אדם לא טוב, או כי יחסי האנוש שלך לא טובים. אלא בגלל

שאתה גבר, והיא אישה. בגלל שאתה גדלת במשפחה א' והיא בב'.
אז תפקידך, ללמוד איך לספק את הצרכים של אשתך. 
כל אחד מכם הגיע לזוגיות מתוך נקודה פנימית של "מילוי הרצון" של עצמו, כשלמעשה תפקידו של כל אחד מכם, 

הוא בדיוק להפך- מילוי הרצון של השני. וכל אחד מכם מחויב לשני בלי שום קשר למה השני עושה בשבילו.
בעומק- הקב"ה נתן לך מתנה נפלאה- מראה, המראה הזו מראה לך תמיד, בצורה המדויקת ביותר איפה אתה נמצא באמת בעולם הרוחני שלך- באמונה שלך, בענווה שלך, במידות שלך, ואיפה עדיין צריך להשתפר.

וזה מה שצריך לעמוד לנגד עיניך- מה תפקידך בעולמך, וחלק ניכר וחשוב הוא כיצד אתה מתייחס לאשתך,

עד כדי כך שהמהרח"ו תלמיד האר"י אומר שבשמיים ישאלו אותך לא "כמה מצוות עשית?" אלא "איך התייחסת לאשתך?".

אין פה "עסקה" או "תן וקח", יש פה חיוב עצמי שלך מול האישה הזו ומול הילד הזה להיות להם לבעל ואב.
וזו משימה קשה.

אבל חשוב לדעת שברגע שתצליח לעשות את זה, תפתח את השער לחיים טובים ושמחים, שהם עדיין הרבה עבודה קשה, אבל הם טובים ושמחים. ואז גם תוכל לדבר אתה על הצרכים שלך ועל מה שמפריע לך.
להבדיל אלף אלפי הבדלות- הזוגיות והבית שלכם הם כמו שתיל- ברגע שתבחר להשקות אותו הוא יוכל לפרוח,

אם תבחר שלא- הוא ינבל.

במקרה (?!) אני קוראת את השרשור שלך, חייבת להגיב לך:

זה ברור ומובן שגברים לא אוהבים להיות כותל. (חלק מ א"ב של זוגיות)

ברור גם שנשים מצפות מהבעל שלהן להיות כותל. ( כנ"ל)

** כמובן בהכללה- יש יוצאים מן הכלל**

עצתי לך מנסיון אישי ממש והיום גם מקצועי: 

תלמד יותר על השוני בין גברים לנשים- זה יעביר אותך למקום שבו תהיה שמח שאשה שקיבלת ותדע לייע את הקיטורים שלה לטובת הזוגיות (!)

ויותר אישי: אנא!!! אל תהיה אדיש.

אני צועקת לך מהמקום בו הייתי אני: אנא!! תתרכך. זה לא מוריד מהכבוד שלך. הפוך לגמרי. תהיה אכפתי קצת מעבר לרגיל. אני זקוקה לזה עכשיו. לא סתם אני מקטרת. אין לי ענין להיות בכיינית. בעל הוא האדם שהכי צריך לתמוך. גם אם קשה לו בעבודה או אין כח או נמאס או אין סבלנות. 

תהיה האביר הזה שמציל אותה ופותר לה את הבעיות באלגנטיות. תתפנה. תקשיב. תזדהה. תנסה לייעץ בעדינות. תתעקש להתקרב אליה גם היא דוחה אותך קצת. זה מבחן בתת מודע לכנות שלך.

תתפוס את המצב הזה כהזדמנות לצבור אצלה נקודות זכות עליך- אין לך מושג כמה היא תזכור לך את זה שהתייחסת יפה על אך ולמרות ואפילו ש..

אני חס וחלילה לא באה בטענות. רק בתחינה- ותראה שיהיה לך מתוק איתה!

בהצלחה רבה!

עובד בחלוצה אולי גם ברחובות.

שמעתי עליו דברים טובים אבל אני לא נשואה אז אולי אני לא מבינה בזה...

0545219871

הרבה הצלחה

ותופעה מוכרת ונורמלית מה שתיארת כאן

רק שבלי טיפול זה יהרוס עוד חו

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.