ובאיזשהו מקום השלמת עם המצב.

לתת לך על הראש אין מה, וגם לנסות לשכנע אותך להשקיע נשמע שאין מה.

השאלה היא האם אתה רואה את המצב כבלתי אפשרי לתיקון או לא.

האם נראה לך שבשנה הקרובה תאהב אותה? אפילו קצת? שהיחסים ישתפרו?

או שנראה לך שפשוט תנקוט בגישה חורפית וקרה אליה כי גם היא כזאת קפואה או שלא מבינה אותך בכלל ואין לך כוח אליה?

ייעוץ זוגי אתה בטח יודע,

גם על זה שנתינה מולידה אהבה,

וגם על זה שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אבל מה שחסר לך הוא בכלל הרצון לנוע לאיפשהו.

אתה בעצם נמצא במצב סטטי.

לא נשמע שאתה בכל כועס עליה (חוץ מזה שהיא כל הזמן בוכה).

וזה מצב שאתה צריך להתנער ממנו.

תלכו לשיחה זוגית ותבררו מה אתם רוצים.

אתם רוצים יחסים חמים? אתם רוצים יותר הקשבה? יותר פתיחות? יותר התעניינות?

או שאתם רוצים להתייאש.

או שאתם רוצים להתבצר.

או שאתם רוצים פשוט.. להיות שכנים אינטרסנטיים שוויתרו על החלום. גם זאת אופציה.

אם לא תתנער, יכול להיות שבראש השנה הבאה תמצא את עצמך לא עם שכנה, אלא עם סוהרת...

אל תתן לייאוש לאכול אותך. כדאי לטפל ולחשוב מה אתה רוצה. לפחות למען עצמך. 

כלומר, לא להתייאש.

קודם לדבר על זה, שחבל ככה... ואז - לצאת ביחד, לעשות "דייטים", לנסות להכיר מחדש, בכנות. לראות את הטוב זה בזה. כדאי.

ב. לגבי מה שכתבת על "הכותל"..... תראה, ידידי, אצל אשה זה הרבה פעמים דבר מהותי.. זה לא ענין של "לשמוע את הבכי והנהי שלה"... כך היא מרגישה שהיא יוצרת איתך שותפות אמיתית: הנה, היא אומרת לך ממש מעומק הלב מה קשה לה.. אתה מסכים איתה, מבין אותה (מספיק: וואי.. זה באמת קשה... עשית לה את הערב..). 

זה היה "פלסטי", כנראה כי כמו עוד הרבה בנים, לא הבנת את המשמעות לגביה - ואז אתה צודק: מה היא מתבכיינת....  שנה כיוון, תתייחס לזה בתור רצון לתקשורת. קבל בנחת, בחיוך. אח"כ תעביר לנושאי שיחה אחרים. כמה שהיא תרגיש יותר בטוחה איתך - כך תסתפק בתקשורת פחות "דרמטית"..

תנסה. כדאי.

בהצלחה.

לא כל הבנות בכייניות.

ואולי שלו היא בכיינית יתר על המידה ככה שזה מעצבן.

ואולי היא כ"כ פסימית שזה מושך אותו למטה.

ואולי השליליות שלה פשוט הורגת את המשיכה.

תכונות שליליות זה לא מושך.

גם אם היו אומרים לי "כל הגברים כעסנים" או "כל הגברים גאוותנים" או "כל הגברים מרוכזים בעצמם"

זה לא היה גורם לי לאהוב יותר את בן זוגי.

ואם הוא טועם שהיא בכיינית,

אני מאמינה לו שזה מעבר לנורמה, ושזה כבד עליו כמו מטען עודף.

זה לא עוזר לבן אדם שמרגיש רע בנישואיו שמגלגלים עליו את האשמה.

אין ספק שלכל מטבע יש שני צדדים,

אבל מכאן ועד לטפול את האשמה עליו- מה עשית בזה?

אני לא מאמינה שאם מאשימים מישהו הוא חוזר הביתה ומקשיב יותר לאשתו.

אני מאמינה שאם מאשימים אותו בחוסר הקשבה,

הוא יילך הביתה, ינסה להקשיב,

ואז, כשיראה שלא מצליח לו,

לא רק שהוא שוב יאבד את הסבלנות,

אלא שעכשיו הוא ירגיש מתוסכל עוד יותר כי הוא גם 'אשם' ו'בעל רע'.

בקיצור, זה לא עוזר.

בזוגיות אין מישהו אשם ומישהו לא וגם אם יש זה בכלל לא משנה.

במקום לחפש אשמים צריך לנסות לבדוק איך יוצאים מהבור

מי אמר שזוג מדוכדך לא יכול להפוך לזוג שמח.

נשמע שהמצב שלכם מבאס אבל ממש רחוק מלהיות חסר סיכוי!!

נשמע שאם היה רצון מצד שניכם ונכונות להיות פתוחים וכנים, יחד עם נכונות לקבל קצת ביקורת ולהשתנות בעקבותיה- אז המצב היה יכול להראות אחרת לגמרי.

לא שאני מומחית גדולה, אבל נראה לי שמצב כזה של "פרווה" הוא די הגיוני לשנתיים- שלוש אחרי החתונה. כאילו האהבה נעלמה ומחיים אפורים וקצת מבאסים.

אני באמת מאמינה שאם תסתכל על זה לא כעל סוף הדרך איתה אלא כעל הזדמנות להתחיל שוב דרך חדשה איתה- אז יש סיכוי שדי מהר דברים יתחילו להיראות אחרת.

ככה זה בחיים. עולים יורדים.

ובירידות יש פוטנציאל לעליות גדולות.

מנסיון- אחרי תקופה מבאסת- יכולה לצמוח אהבה הרבה יותר גדולה ועמוקה ממה שהייתה לפני.

זהו.

שיהיה לכם בהצלחה. 

אל יאוש.

שאתה נמצא במקום בו אהבה גדולה היא מושג ריאלי. 

אתה נמצא במקום שבו אתה מרוחק מאשתך, אתה קריר ומסויג אליה,

ולכן אם תחשוב על אהבה גדולה תרגיש שיש לך ביד זנב של דג רקק ועלוב.

אולי, במקום לחשוב על אהבה,

תחשוב "איך נחייך שנינו היום?" או "מה אני יודע שהיא אוהבת ואני מוכן לעשות?"

אלו שאלות מקדמות. שאלות שבונות. שאלות על אהבה לעומת המציאות האפורה אלו שאלות שרק מכאיבות לך יותר. אלו שאלות שמסיטות אותך מהבניין ורק גורמות לך עוד יותר להרגיש עד כמה אשתך היא הדבר המאכזב ביותר עלי אדמות.

מה היא אוהבת? (חוץ מלבכות)

זה בעיקר מראה שהיא כמהה לתשומת הלב שלו ולא מצליחה לקבל אותה בדרך אחרת.

עברתי תקופות כאלה.

יש נשים יותתרת  חזקות שפחות תלויות ביחס שהן מקבלות מהבעל. או שהעבודה או חברות ממלאות את חייהן והבעל קצת נדחק לשוליים שזה כמובן לא חיובי בעיני.

ויש נשים שצריכות יותר מהבעל אבל יש להן את השליטה העצמית והכוחות לעשות את החשבון ולדעת שלא כדאי להן ליילל עכשיו אלא ליזום תשומת לב בצורה אחרת.

ויש כאלה, כמוני וכנראה כמו אותה אישה אומללה, שלא מצליחות לסחוב את זה יפה ומתבכיינות.

הפיתרון הכי מהר לזה הוא יחס חיובי מהבעל, לפני שמתחיל סבב קיטורים!

יחס חיובי יכול להיות סתם תודה על משהו שעשתה, מחמאה על בישולים, הצעה לצאת יחד לאנשהוא, כל שטות שמראה שיש לו מחשבות טובות עליה במשך היום, מיוזמתו.

פותח השרשור יכול לטעון שהוא לא יכול לתת יחס כזה לאשה עצובה, ושהיא צריכה קודם כל להתחיל להיות אטרקטיבית יותר. אוקיי, ככה זה היה לו יותר קל אבל מה עם לקחת אחריות. וקצת בגרות והשקעה?

ולגבי זה שהוא (או אתה, אם אתה קורא) חושב שהוא יודע להסתדר עם אנשים, אז מה שאתה חושב זה נחמד אבל זה לא מדויק, לא חייב להיות מציאותי. יכול להיות שבסביבת עבודה או  לימודים אתה מסתדר יפה. אין לך מושג אם החברים חושבים שאתה בן אדם  נחמד וטוב במיוחד או שאולי בעיניהם אתה סתם אחד סביר, בסדר ולא מעבר לזה. ומשפחה דורשת יותר. יותר מחשבה, יותר מידות טובות, יותר יכולת לדבר, מאשר סביבת עבודה. אז אל תשפוט את עצמך כל כך לחיוב על סמך הסביבה. אולי בתור בעל אתה צריך עוד הרבה להשתפר.

ועוד משהו, אם אני כבר כותבת מגילות, רק שתדע שכל הדעה השלילית שלך על אשתך, שבאה כאן לידי ביטוי בצורה מאד ברורה ועצמתית, הכל מורגש אצלה. גם אם אתה לא מוציא מילה רעה מהפה. והיא כנראה מסתובבת פגועה וממורמרת.

טוב, ככה אני רואה את זה על סמך מה שכתבת. כמובן יכול להיות שהפרשנות שלי לא נכונה, אבל תנסה אתה לחשוב על הדברים ולהחליט לעצמך אם מה שכתבתי רלוונטי אליכם. אין צורך לומר לי, זה משהו פרטי לעצמך.

שאשה שלא מקבלת את בעלה שבא שמח מבחוץ, בחיוך - ובמקום זה "מאשימה" אותו בכך, זה ממש יכול לצער, ולגרום לפקפוק בערך הענין.

אבל זה מעגל שצריך לשבור אותו. היא עושה כך, כנראה גם כי חושבת שכך "תזעיק" אותך להרגשתה - ואצלך זה כמובן עוד יותר דוחה...

אתם צריכים לעשות, לדעתי, שיחה גלויה של תיאום עמדות וציפיות בענין.

אתה תסביר שתשמח לשמח ולהקשיב (ובאמת תעבוד על זה) - אבל שאתה צריך בשביל זה איזשהו יחס שמראה שהיא שמחה בך.

והיא תסביר שצריכה את הקשבתך והשתתפותך - ותעבוד על שינוי פנימי: קודם חיוך, אח"כ - בנחת - לשתף.... ולהבין שדווקא הבעה מתונה, ולא "נהי" קבוע, תגרום ליותר רצון להשתתף במה שמעלה.

זו עבודה הדדית.

הצלחה רבה.

יש כאן שתי שאלות-
מה אתה רוצה?

האם אתה יכול להשיג את זה?

ואני אסביר-
מה אתה רוצה?
רוצה שהיא תשתנה? שתשנה אופי? תכונות? צרכים רגשיים? 
רוצה אהבה בבית? רוצה ארוחת ערב כשאתה חוזר? 
מה הרצון שלך.

יש רצונות שאפשר להשיג, יש רצונות שאפשר יהיה להשיג, ויש רצונות שאי אפשר להשיג.

הגישה הבסיסית שנובעת מדבריך, ממה שקראתי מפספסת נקודה חשובה.
אתה קיבלת עבודה קשה וגדולה. מצווה מדאורייתא לשמח את אשתך. ולספק את כל צרכיה, הגשמיים, הרגשיים והרוחניים.
וזה אומר לדאוג לצרכים הרגשיים שלה, כי מי שהצרכים הרגשיים שלה לא מסופקים - לא יכולה להיות שמחה.

אתה כנראה לא יודע איך עושים את זה. לא כי אתה בן אדם לא טוב, או כי יחסי האנוש שלך לא טובים. אלא בגלל

שאתה גבר, והיא אישה. בגלל שאתה גדלת במשפחה א' והיא בב'.
אז תפקידך, ללמוד איך לספק את הצרכים של אשתך. 
כל אחד מכם הגיע לזוגיות מתוך נקודה פנימית של "מילוי הרצון" של עצמו, כשלמעשה תפקידו של כל אחד מכם, 

הוא בדיוק להפך- מילוי הרצון של השני. וכל אחד מכם מחויב לשני בלי שום קשר למה השני עושה בשבילו.
בעומק- הקב"ה נתן לך מתנה נפלאה- מראה, המראה הזו מראה לך תמיד, בצורה המדויקת ביותר איפה אתה נמצא באמת בעולם הרוחני שלך- באמונה שלך, בענווה שלך, במידות שלך, ואיפה עדיין צריך להשתפר.

וזה מה שצריך לעמוד לנגד עיניך- מה תפקידך בעולמך, וחלק ניכר וחשוב הוא כיצד אתה מתייחס לאשתך,

עד כדי כך שהמהרח"ו תלמיד האר"י אומר שבשמיים ישאלו אותך לא "כמה מצוות עשית?" אלא "איך התייחסת לאשתך?".

אין פה "עסקה" או "תן וקח", יש פה חיוב עצמי שלך מול האישה הזו ומול הילד הזה להיות להם לבעל ואב.
וזו משימה קשה.

אבל חשוב לדעת שברגע שתצליח לעשות את זה, תפתח את השער לחיים טובים ושמחים, שהם עדיין הרבה עבודה קשה, אבל הם טובים ושמחים. ואז גם תוכל לדבר אתה על הצרכים שלך ועל מה שמפריע לך.
להבדיל אלף אלפי הבדלות- הזוגיות והבית שלכם הם כמו שתיל- ברגע שתבחר להשקות אותו הוא יוכל לפרוח,

אם תבחר שלא- הוא ינבל.

במקרה (?!) אני קוראת את השרשור שלך, חייבת להגיב לך:

זה ברור ומובן שגברים לא אוהבים להיות כותל. (חלק מ א"ב של זוגיות)

ברור גם שנשים מצפות מהבעל שלהן להיות כותל. ( כנ"ל)

** כמובן בהכללה- יש יוצאים מן הכלל**

עצתי לך מנסיון אישי ממש והיום גם מקצועי: 

תלמד יותר על השוני בין גברים לנשים- זה יעביר אותך למקום שבו תהיה שמח שאשה שקיבלת ותדע לייע את הקיטורים שלה לטובת הזוגיות (!)

ויותר אישי: אנא!!! אל תהיה אדיש.

אני צועקת לך מהמקום בו הייתי אני: אנא!! תתרכך. זה לא מוריד מהכבוד שלך. הפוך לגמרי. תהיה אכפתי קצת מעבר לרגיל. אני זקוקה לזה עכשיו. לא סתם אני מקטרת. אין לי ענין להיות בכיינית. בעל הוא האדם שהכי צריך לתמוך. גם אם קשה לו בעבודה או אין כח או נמאס או אין סבלנות. 

תהיה האביר הזה שמציל אותה ופותר לה את הבעיות באלגנטיות. תתפנה. תקשיב. תזדהה. תנסה לייעץ בעדינות. תתעקש להתקרב אליה גם היא דוחה אותך קצת. זה מבחן בתת מודע לכנות שלך.

תתפוס את המצב הזה כהזדמנות לצבור אצלה נקודות זכות עליך- אין לך מושג כמה היא תזכור לך את זה שהתייחסת יפה על אך ולמרות ואפילו ש..

אני חס וחלילה לא באה בטענות. רק בתחינה- ותראה שיהיה לך מתוק איתה!

בהצלחה רבה!

עובד בחלוצה אולי גם ברחובות.

שמעתי עליו דברים טובים אבל אני לא נשואה אז אולי אני לא מבינה בזה...

0545219871

הרבה הצלחה

ותופעה מוכרת ונורמלית מה שתיארת כאן

רק שבלי טיפול זה יהרוס עוד חו

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר