מבינה את תסכולך אבל תודי להשם שהוא מוציא מילים.

אם את רואה שעד גיל שנתיים וחצי בערך הוא לא מובן בכלל שווה להתייעץ

אבל שנתיים זה עוד בסדר גמור. מניסיון אישי.

בהצלחה והרבה נחת  

תלמדי אותו מילים ותגידי לו את המשמעות ותשאלי שאלה שיש בו את המילה הזאת ותשאלי אותו מה למדנו ואתכם והוא יחזור על המילה ולאט לאט הוא יבין גם מתי להגיד שכיף לא וכל מיני כאלה

והעיקר-לא להתייאש!! אתאזרי בסבלנות ותראי מה יוליד יום

גם שלי לפעמים נותן נאום שלם שאני לא יכולה להבין את כל העלילה זה לגמרי נורמלי ותקין כמובן.

אז אני שואלת אותו: "כן? באמת?" ואז הוא מבסוט שהבנתי

אולי אם מתסכל אתכם אפשר מראש לנסות להמנע משאלות שצפויות להתקע בתשובות לא מובנות

לאט וברור ואם את בטוח מבינה אז גם תרחיבי.

לדוגמא שאמר "אוצה" תחזרי אחריו בטון איטי ברור " אני רוצה ללבוש חולצה עם פסים"

ככה כל דבר שאומר לחזור לאט וברור ולהרחיב.

זו  שיטה שמרפאה בעיסוק לימדה אותי. היא קראה לזה הדהוד ואמרה שמנסיון זה מאד עוזר שהדיבור יהפך לברור, לוקח איזה שלוש שבועות שישפיע.

לדעתי, 

כדאי פחות לחקור אותו אחרי שהוא מספר,

לתת לו לספר חופשי בלי לנסות לפענח מה שאומר.

זה ייתן לו ביטחון להמשיך לספר 

ועם הזמן ילד להיות יותר מובן.

כמו שבבי"ס בתחילה נותנים לילדים לכתוב סיפור חופשי ולא מתקנים להם שגיאות כתיב או ניסוח,

העיקר הביטחון והרצון להמשיך לכתוב,

כך במיוחד בבית - תנו לו לספר, תחייכו, תשבחו באופן כללי מידי פעם לפי מה שכן הבנתם.

כשמחזירים ילד כל הזמן אחורה, לדייק במילים או בצליל,

זה עלול לסגור אותו.

בגיל שנתיים זה עדיין בסדר, אפילו שנתיים וחצי.

מן הסתם בחוץ/במסגרת יידרש יותר להיות מובן וזה לא קל בכל החזיתות.

ילדים במסגרות באמת מתמודדים הרבה על המקום שלהם ויש שימוש רב במילים שלי, שלנו וכו'.

אם את מודאגת מהשינוי במצב הרוח שלו וזה נראה לך קיצוני בהשוואה לבית, אולי נסי לדבר עם אימהות אחרות ולהתרשם.

לפעמים ילדים מתנהגים שונה במקום אחר, לא כי רע להם אלא כי הם מתאימים את עצמם לסביבה ולכללים, שזה טוב.

אני חושבת שאפשר בגבול הטעם הטוב, לומר למטפלת שחשוב לך לשמוע גם על דברים פחות נעימים שקורים לילד בגן כדי שתוכלי לדובב אותו בבית לספר מה קרה. כשתדעי מה קרה, תוכלי לכוון אותו.

ב"ה 'לפי הספר' הכל תקין ואף יותר מכך... 

האמת שלא חששתי שיש אצלו בעיה כלשהי, יותר חיפשתי עצות או הזדהות כי כמו שכתבתי למעלה שהוא מספר דברים שעברו עליו במעון ולא מבינה אותו.

הנה, היום גיליתי שאני לא סתם חוששת... יש ילדים בקבוצה שלו (בני שנתיים וחצי) שמפטפטים בחופשיות וסיפרו לאמא שלהם שהמטפלת צועקת וכל מיני כאלה שאני לא אפרט כאן בגלל אאוטינג. מההתחלה היא נראתה לי קשוחה

גם הבן שלי היה רגיש לרעשים אבל מסתבר שלא שמע טוב וזה עיכב לו את הדיבור. נוזלים באזניים לדוגמא, זה כמו לשמוע בתוך בריכה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות