ואז בום.
ובעצם היה מדהים.
ורע.
ומשהו בי, מונע מלספר.
מפחיד לספר על דברים שרק אני יודעת כמה מהר הם יכולים להתפרק.
תופסת את עצמי בשיניים.
ומגיעה ומחייכת ומוחקת מחשבה.
וחוזרת, מתפרקת.
ומה כבר ביקשתי.
וקיבלתי.
קיבלתי.
כי כל דבר קטן, מפרק.
כי כל דבר קטן שובר.
וכי הכוחות שהוצאו, היו עצומים.
אז עכשיו. הם נעלמו. נטשו אותי לבד.
להתמודד עם הכלום.