מילא אני נוסע לניו יורק אל הרבי, מגולת שוויץ לגולת ניו יורק. אבל בני ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, למה אתם עוזבים ונוסעים להשתטח ולהתפלל במקום מנוחת צדיקים בחוץ לארץ?
(הציטוטים לקמן כולם משיחת הרבי ביו"ד שבט תשי"ד, בשיחה יש גם את המקורות לציטוטים שבתורף דבריו)
ולא זו בלבד, הלא "מצינו שתפלה, שענינה בקשת צרכיו – צריכה להיות קשורה עם המקום עליו אומר הקב"ה "והיו עיני ולבי שם כל הימים", שלכן, "היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש כנגד בית קודש הקדשים".
ברור אם כן שהכל עובר דרך הארץ, הרי גם בניו יורק אני מכוון לארץ ישראל.
יש ביאור פנימי למה מתפללים לכיון ארץ ישראל. הנה שוב ציטוט מאותה שיחה "וההסברה בזה – על פי הידוע שבחוץ לארץ נמשכים כל ההשפעות כו' על ידי התלבשות בע' שרים, משא"כ בארץ ישראל "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", נמשכים כל ההשפעות כו' מהקב"ה בעצמו (ללא התלבשות בע' שרים), לכן, צריך להיות התפלה דרך ארץ ישראל דוקא."
בכמה מילים: מהארץ התפילה עוברת ישיר להקב"ה, בחוץ לארץ היא עוברת דרך שר האומה של כל ארץ ואומה.
או באנקדוטה: מכירים את הסיפור על ראש ממשלת ישראל שישב פעם בפגישה אישית בחדר הסגלגל שבבית הלבן לפגישה אישית עם נשיא ארצות הברית של אמריקה.
ראש הממשלה ראה על השולחן טלפון אדום עתיק על השולחן ומיד שאל: מה פשרו של טלפון זה?
ענה הנשיא: מכאן יש לי שיחה ישירה עם אלוקים, אם תרצה אתן לך לבצע שיחה, אבל קח בחשבון זוהי שיחה בינלאומית, כל דקה עולה 100 אלף דולר. אז תקצר.
לאחר תקופה השיב הנשיא ביקור בירושלים, והנה במשרד רוה"מ רואה הוא טלפון דומה לזה שיש על שולחנו בחדר הסגלגל, ומיד שאל, אני רואה שגם לך יש טלפון ישיר לאלוקים?
ענה רוה"מ: אכן, יש לי כזה, רק אצלנו השיחה זולה, כי מכאן, מירושלים זו שיחה מקומית.
בקיצור, מה הרווחתם בנסיעה? למה לעזוב את ארץ הקודש לשם תפילה?
ובכן, יש הבדל מהותי בין זמן הבית לזמן הגלות. בזמן הבית היה גילוי אלוקי בעולם, בזמן הגלות ששכינתא בגלותא העולם כולו ספג מכה קשה של הסתר פנים. האור האלוקי בעולם כולו בגלות, מכוסה, בהעלם. כך בגשמיות וגם ברוחניות. את המכה הכי קשה ספגה ארץ הקודש. במשך שנות הגלות הייתה היא שוממה וריקה, וכפי שאמר הרמב"ן במכתבו הידוע "רבה העזובה וגדל השממון, וכללו של דבר, כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו". כך בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות, שהרי הכל כאן למטה משתלשל מלמעלה ובעצם די מבטא את מצבו האמיתי ברוחניות.
ויובן זה "על פי המשל של נפילת החומה, שכשנופלת חומה הבנויה מאבנים, הרי שהאבן שבראש החומה נופלת למרחוק יותר, ועצמת הנפילה והמכה היא גדולה יותר, מובן שחורבן בית המקדש פעל שינוי וירידה בארץ ישראל יותר מאשר בחוץ לארץ."
טוב זה די ברור, מה כבר ההבדל בין חוץ לארץ של הגלות לזו של זמן הבית? איזה שינוי מהותי לרעה נפעל ברומא או בלונדון בעקבות החורבן? משא"כ בכל הקשור לארץ הקודש הרי שאין צורך בכלל להסביר את גודל ועוצמת המכה והנפילה שלה בעקבות החורבן והגלות. וכאמור, ברוחניות וגם בגשמיות "ולא זו בלבד שבזמן הזה הטוב גשמי שבה אינו בשופי יותר מאשר בחוץ לארץ, אלא אדרבה, שבארץ ישראל יש צורך בהשתדלות ויגיעה (בעד פרנסה ז.ו.) כו' יותר מאשר בחוץ לארץ".
רגע, לא להתבלבל. לא יותר קדוש בחוץ לארץ!! חוץ לארץ נשארה כפי שהיא פחות או יותר, לא קדושה ברוחניות, ולא זבת חלב ודבש בגשמיות, אפילו לא שוויץ. רק שהארץ, ביחס למעלתה האמיתית והעצמית נמצאת בנחיתות ובירידה. אנחנו עדיין בגלות. הנה בסגנון החסידות: כל האמור מדבר על הגילויים (סדר השתלשלות ומטה). מפני חטאינו גלינו מארצנו ולכן רואים ומרגישים פחות את הקדושה של הארץ. אבל מצד העצם, הרי שלא השתנה דבר בקדושתה של ארץ ישראל שכן "מצד עצמות אין סוף ברוך הוא, ואצל בני ישראל מצד עצם הנפש – לא שייך העניין ד'עוונותיכם היו מבדילים גו''.. ועד"ז בנוגע לארץ ישראל – בנוגע להעצם דהארץ, הקשורה עם העצם דאלקות, לא שייך ענין של חורבן ח"ו.
אלא שעניין זה הוא מצד העצם בלבד, ויש צורך בהשתדלות ויגיעה שיומשך בגילוי ממש ובפועל ממש בחיי היום יום."
יש כנראה יהודים שמסוגלים ומצליחים למרות הגלות להגיע בארץ לרמת יגיעה והשתדלות עד כדי המשכת גילוי אורה וקדושתה של הארץ בתפילתם. מן הסתם מעטים הם.
סיכום קצר: ארץ ישראל קדושה, התפילה מכל העולם מכוונת אליה כי מצד עצם מהותה הרי היא מחוברת בקשר ישיר עם הקב"ה (שיחה מקומית). אבל, בכל הקשור לגילויים, היא חטפה מכה חזקה עם חורבן הבית, הכי חזקה שיש. הקדושה שלה די מוסתרת לצערנו, כי מה לעשות שכינתא עדיין בגלותא.
אבל נשארו עוד פינות בעולמו של הקב"ה שבהם יש כן גילוי כמו בזמן הבית. יש צדיקים שהם בעלי נשמה כללית שהיא נשמה גבוהה במיוחד, אצל נשמות שכאלה לא הורגשה ההסתרה והגלות, לגבי מעלתם שכינתא לא בגלותא. הנה המשך השיחה "ידוע ש'לפני נשמות הגבוהות לא נחרב הבית כלל כו'', היינו, שהמעמד ומצב שמצד העצם (ששם לא שייך חורבן, כנ"ל) נמשך ומאיר אצלם גם בדרגת הגילויים, בכל כחות הנפש, בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים.
וכיון שאצל הצדיק לא שייך ענין של חורבן, ניכרת אצלו בגילוי גם מעלתה העצמית דארץ ישראל. היינו, שבמקום ששם מנוחתו כבוד, שגם בהיותו בחוץ לארץ דינו בארץ ישראל (מצד "ה'מחילות' כנ"ל: בשיחה מביא הרבי את ענין המחילות שהגמרא בכתובות אומרת שיש מקברי צדיקים לארץ ישראל, ולומד מדיני טהרה ואוהלים שדינם כארץ ישראל) ושם יש מעלה גם לגבי ארץ ישראל כפי שהיא לאחר החורבן – כיון שבו ניכר בגילוי מעלתה של ארץ ישראל כפי שהיא מצד העצם, למעלה מהחורבן."
אז למה לנסוע מארץ ישראל להשתטח אצל צדיקים בעל נשמה כללית בחוץ לארץ?
"בזמן הזה, שירדה מעלתה של ארץ ישראל מצד החורבן, הנה כאשר יהודי רוצה להתפלל להקב"ה תפלה שהיא בדוגמת התפלה בארץ ישראל בזמן הבית (במקם שלמעלה משליטת הע' שרים כו'), תפלה באופן שעצם הנפש מתקשרת עם העצם דהקב"ה ללא ממוצעים, בחינת "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" – אזי המקום לתפלה כזו הוא על הציון של צדיק ונשיא הדור (בעל נשמה כללית ז.ו.). שכן, מקום זה, לא זו בלבד שדינו כארץ ישראל, אלא יש בו המעלה דארץ ישראל כפי שהיא בזמן הבית.
ומובן שתפלה במקום כזה יש בה סגולה נוספת – שיתקיימו כל הבקשות שבתפלה, כל המצטרך לו".
בנימה אישית, מעולם לא נסעתי לאמריקה, תמיד נסעתי לרבי.
זלמן וישצקי [שליח חב"ד בבאזל, שוויץ]
כ"ב באלול תשע"ז
