שמעתי איזה שיר ממש טוב, ואני מזדהה עם חלקים נרחבים ממנו. מה שגם שיניתי טיפה בהתאם למצב המתאים לי כרגע. לא הכל ממה שכתוב פה נכון לגביי כרגע אבל חלקים כן.
השיר במקור באנגלית, ואני כותב את זה בעברית, אז אל צפו לחרוזים:
בקושי גודלתי על ידי משפחתי הלקויה, הנה אני עומד כאדם עם תפקיד לקוי, חם מזג בעל פתיל קציר ועצבני. שדים מושכים בנשמתי עד שהיא נקרעת לגזרים. מוציא סוד בפני אמא, השרפה ההיא אני התחלתי אותה עזוב את ההיגיון של הכבאי הוא טעה זה הייתי אני. מה חיובי לגבי אבא שזרע זרעים, ואחר כך הסתלק? ואמא שלא מראה לבנה מספיק אהבה. זאת הסיבה שהכרחתי את השמיניסטית הטיפשה לעשות הפלה. אני נשוי למשחק, המאהבת שלי היא התהילה. הבחורה שלי ארזה את הבגדים, היא יודעת שלא אשתנה. לצאת מדעתך בעולם מרושע כמו שלנו. סיימתי לכתוב שירים שמבשרים על רצח, סכינים ויריות. ככל שעמוקות יותר הצלקות כך חמורה יותר ההיסטוריה.
