שלום חברות יקרות,
*** בבקשה לא לשים בראשי! ***
אני מכאן אבל פתחתי שם חדש על מנת שלא יזהו... ב''ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה ימים וברית המילה היתה בתחילת השבוע. בימים שבין הלידה לברית בעלי ואני קיימנו מספר שיחות על השם שאנחנו רוצים לתת לילד שלנו. בגדול היה לנו כיוון אחד ברור. בנוסף לשם הזה, איזה יומיים אחרי שהוא נולד, חשתי מאד חזק שמתאים לו שם שני, בנוסף לשם הראשון. ההרגשה הזאת לא משה ממני עד הברית. בהתחלה בעלי פחות אהב את הרעיון ועם הזמן הוא לאט לאט התחבר. אבל עדיין לא הצלחנו להגיע להחלטה סופית, עד כדי כך שהלכנו לישון בסביבות 3:00 לפנות בוקר בלילה שלפני הברית, מרוב זה שהמשכנו להתלבט. בסוף רק בבוקר של הברית, בעלי אמר לי שהוא הסתכל שוב על התינוק והוא מרגיש טוב עם צירוף שני השמות. אז ככה קראנו לו: צירוף של שני השמות.
חשתי הקלה מאד גדולה כשבעלי אמר שזה מסתדר לו טוב בסוף שנקרא לו עם שני השמות. היה לי מאד קשה לוותר על השם השני כי ממש הרגשתי שהקב''ה ''שולח'' לי את השם הזה (אני סומכת על בעלי שהוא אמר לי את מה שהוא חש ושהוא לא הרגיש שהוא נאלץ להסכים איתי). אבל אחרי הברית, פתאום הכל סוג של התהפך לי. התחלתי להרגיש שהשם הזה ממש ארוך ולא זורם. אני מרגישה שהיינו צריכים להפוך את סדר השמות, שזה היה יותר יפה ככה (בעוד שבכוונה בחרנו את השם הראשון כשם ראשון, ממניעים מסויימים שהיו מאד חשובים לנו). אנשים שואלים אם נקרא לו עם שני השמות וזה מבלבל אותי. ודבר אחרון אני מרגישה שהשם שבחרנו לא ממש אהוב על אמא שלי, סבתא שלי ודוד שלי (הם גרים בחו''ל והיו מעדיפים שם ניטרלי שעובר גם שם ולא נשמע יהודי-מוזר) וזה קשה לי.
היה לי קטע דומה עם הבת שלי. גם נתנו לה שני שמות ולא הייתי סגורה לגבי השני. בסוף החלטנו ''לא להחליט'' ואמרנו שנזרום לגבי האם לקרוא אותה רק בשמה הראשון או בשני השמות ובפועל אנחנו רוב-רוב-רוב רובו של הזמן קוראים לה רק בשמה הראשון.
אבל כאן ממש אמרנו (לעצמינו ולאנשים) שנקרא לו בשני השמות...
אוף. זה מתסכל אותי ואני שואלת את עצמי כל מיני שאלות. האם יכול להיות ש''טעינו'' בשם? האם זה רק עניין של להתרגל ולהסתגל לשם החדש? האם זו הרגשה מוכרת שפוקדת הרבה הורים (כמו שמתחתנים ואז מתחילים הספקות האם בחרנו נכון)?
ממש אשמח לשיתופים שלכן...
תודה רבה!!!
