עבר עריכה על ידי נקודונת. בתאריך כ"ד באלול תשע"ז 16:04
בפינה.כל האורות מופנים אליה וכולם מסתכלים.
חיוך מאולץ. מילה.
כולם מריעים. מוחאים כפיים. מעודדים.
חושך. האורות נכבים. כולם יוצאים.
החיוך נופל לרצפה, הכי למטה שאפשר.
היא רומסת אותו בידיים וברגליים. מועכת עד שלא נשאר ממנו זכר.
מצטמקת בפינה שלה.
פס דקיק זורם על הלחי ונעלם כמעט מיד.
לילה.
היא בורחת אל תוך מה שפעם היה סוודר. היום הוא סתם סמרטוט.
טוב שיש לה את הפינה.
בוקר.
כולם מסתכלים, מחייכים. בדיוק מה שרצינו.
בסוף היא תהיה סתם עוד רובוט.
מספר מצומצם של מילים שאומרת המון.