סופים זה מוזר. אנחנו יותר עסוקים בהתחלה שעומדת בפתח והסוף מתמסמס לנו בין האצבעות.
בכניסת שבת ישבתי בבית כנסת, ובמקום להתפלל אמרתי לעצמי בלב "הנה, שבת אחרונה של השנה, שתיגמר, שתיגמר"
הגברים בעזרת גברים רקדו ואני ישבתי בעשרת נשים, שיחררתי את השנה ופתחתי דלת לשנה הבאה שתבוא.
האתגר שלנו היום, לפני שמתחילה שנה חדשה
לכתוב לעצמנו מה אנחנו רוצים לשנה הקרובה
מעצמנו, מהסביבה
לאן להתקדם, איך לאהוב.
בהצלחה!

