את דואגת לחברה שלך וזה בסדר לגמרי.

מצטרפת ממש למה שארץ השוקולד אומר...

תנסי לדבר איתה על זה תוך כדי ארוחת צהריים או תוך כדי דבר אחר כלשהו..

ואם זה מעיק עלייך- דברים עם סמכות מבוגרת באולפנה.

אולי זה יהיה סתם, ועדיף שכך.

אבל יעריכו אותך.

ואם החשש אמיתי- תדעי שגם אם זה לא נעים- את עושה את הדבר הנכון!

שולחת לך כוחות ודרבונים מכאן...

אבל לא נעים לך. וזה מובן. כל כך מובנת הדאגה. וכל כך לא מובן מאליו ששמת לב לדבר הזה בתוך הים של הדברים החדשים שמסביב.

היא נראית רעבה?

אולי....אולי בכל זאת כן לדבר עם מישהי מהצוות?

להגיד שאת דואגת. שאת רוצה שיידעו מזה.

וזה הגיוני.

ועדיף לבוא ולומר דבר שיתברר כטעות (למרות החוסר נעימות שבעניין)

מאשר לדעת שיכול להיות שיש כאן משהו רציני ובגלל שלא נעים לי אני לא אומר...

אני מסכימה עם קודמיי שאם יש חשש שווה לשתף דמות בוגרת באולפנא

אפילו מדריכה שאמנם חלק מצווה האולפנא אבל הרבה יותר קרובה.

דבר שני, 

נשמע שהתחלת הרגע כתה ט'?

הרבה פעמים לוקח זמן להתרגל לאוכל בפנימיה מהמון סיבות (מבחינת טעם, מראה, מה רגילים מהבית) 

ולאו דווקא אנורקסיה ( למשל יש בנות שמתביישות לאכול בנוכחות חברות אחרות) 

אולי כל קושי אחר של התחלה.

אולי היא אוכלת בחדר אח"כ אוכל שהיא הביאה מהבית? אולי יש לה רגישות מסוימת למזון?

יכולות להיות המון סיבות

ולכן דווקא התגובה ש'היא תאכל בשבילך' 

הייתי לוקחת צעד אחורה ומשתפת את המדריכה

בהצלחה!

לי היתה תקופה שלא אכלתי כמעט כלום.

לא בבית, לא באולפנא.

אכלתי, כן? אבל לא הרבה.

היו לזה מלא סיבות, אבל אחת מהן היתה רצון לתשומת לב.

ואם מישהו היה בא לדבר איתי על זה מה היה קורה?

הייתי משיגה את התשומת לב, וכששוב היה חסר לי תשומת לב- הייתי מרעיבה את עצמי שוב.

בזכות שלא שמו לב אלי יצאתי מזה לבד.

לא בטוח שלחברה שלך יש הפרעת אכילה.

אני לא אומרת לא לנסות לטפל בזה, או לדבר עם הצוות.

להפך.

דברי עם מישהו מהצוות.

רק קחי בחשבון שלא בהכרח שזו הפרעת אכילה.

ו..לא יודעת אם צריך לדבר עם הצוות עכשיו. שבועיים זה לא מסוכן מי יודע מה.

אני הייתי מחכה לאחרי החגים.

אם לא יסתדר הייתי מדברת.

אבל גם עכשיו אפשר

לאיודעת..

וואי ואשרייך ממש על האכפתיות!

אם את אומרת שהיא עושה את זה רק באולפנא אז מישהו מהצוות של האולפנא.

כנראה שזה רצון לתשומת לב או משהו דומה ולא הפרעת אכילה(כי אמרת שבבית היא אוכלת רגיל) אבל גם אם זה רצון לתשומת לב זה מצריך התערבות אם זה לא עובר כבר חודש.

תפני למישהו מהצוות ותגידי בעדינות.

הם כבר ידעו מה לעשות.

אשריך ובהצלחה!

מעדיפה לדבר באישי, אם את רוצה. יש לי מה להגיד וקצת נסיון.

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.

לא יודע לגבי פענוח.

ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם

לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא