הוא לא מבין ולא יודע כלום, סתם דואג ויודע שאין לו כוח ליותר, לפחות לא ליותר שהוא טוב,
ואולי הכול בראש שלו, יופי, עוד סימנים של חולשה.
ואין הוא יודע את טיבו של ליבו,
יודע הוא חלק מנשמתו, אך לא את השתקפותה בעיני אחרים.
הוא רק מכווה ומצפה לטוב גמור וכבר יודע שהוא לא יגיע, ועדין הוא ישאף לשם.