מה שמבינים מזה,

שיש כאן שני אנשים שצריכים טיפול.

הפרופורציות לא ברורות, גם לא עד כמה מה שיש אצל כל אחד, מהווה טריגר לשני.

על כן, ברור שאת צריכה קודם כל להשתדל אכן להגיע לטיפול ויעוץ. יתכן שתוך זמן קצר אפשר יהיה לצרף גם את האיש לכך.

אלא מה? יש בעיה של כסף.

שמעתי שלרב אבינר שליט"א, יש גמ"ח לצורך כזה. אולי תשאלי אותו?

את באמת צודקת, שזה נראה מאד חשוב. אם את חשה שיש בעיות אצלך שעדיין אינן פתורות, ואפשר לעזור בכך - הרי שזה דבר ראשון. שתהיה לך קרקע טובה להישען עליה. כך תוכלי מן הסתם גם לתפקד יותר טוב במה שביניכם, גם להעריך בצורה שקולה את המצב, גם לנסות לעזור שהצד השני יטפל במה שצריך ולהעריך יותר בנחת את מצבו.

אם היא תקבל "עזרה מהרווחה" כשהיא עצמה צריכה לייצב את עצמה - עלולה למצוא את עצמה בפלונטר שלא יהיו לה כחות לההתמודד איתו. 

לדעתי ממש כדאי לבדוק את זה

מכירה כאלו שהסתייעו 

שיחות טיפוליות. הכוונה ליווי

שמעתי על עמותת "חיים של טובה". לא מכירה מקרוב. שווה לך לבדוק.

בהצלחה רבה!!

לא רואים מדבריה שהיא "חיה בפחד".

וה"זכרי שהוא נעל אותך ומנע ממך לברוח" - זה לדעתי בדיוק ההיפך ממה שהיא צריכה כעת.

אחד הדברים הכי גרועים בעניינים כאלה, זה הדיבור לפי "שטאנצים". "מנע ממך לברוח", "התעללות"..

בוודאי כשאף אחד לא יודע את המכלול - וכפי שהיא רמזה, כנראה גם הוא נתקל בדברים שלא ציפה להם.

אשה שמרגישה שנושאת איתה מטענים שמרגישה שמפריעים לתפקוד התקין שלה מבפנים, ללא קשר למעשה זה או אחר של בעלה, צריכה קודם כל עזרה שלווה להסתדר עם עצמה. 

לפחות חלק משלל הגורמים שהוצעו "להיעזר" בהם, ללא אבחנה, יוכלו לעשות בדיוק מה שעושה תגובה מעין זו: "להסביר" כמה נורא שהוא "נעל את הדלת", לסבך אותה במציאות חיים שאין לה שמץ יכולת כעת להתמודד איתה - ואח"כ להפקיר אותה לנפשה, ולסמן לעצמם וי שעשו משהו לטובת  ה"אג'נדה". כמובן, גם כאן לא יקחו אחריות למה שאח"כ.

היא לא תיחלץ מזה "לחיים טובים ולשלום" בצורה כזו, אלא לכל היותר לחיים גרועים, ללא שלום, ללא בעל, ובשלב שאינה ברת המתמודדות.

יש כאן שני אנשים שצריכים טיפול - כל אחד כעניינו ואח"כ גם ביחד - צריך לדאוג שזה יקרה כמה שיותר מהר, ועם מישהו אחראי ומבין ומקשיב.

[והדברים נכונים, ואולי  עוד יותר, לתגובה שלפני זו, על "אין דבר כזה".... "אתם לא ילדים קטנים" אפשר לומר על הרבה דברים משונים שקורים לצערנו לפעמים בין איש לאשתו. כבר העיר על כך הרב שמחה כהן שליט"א. אין דבר כזה "אין דבר כזה".... גם אם יש דברים שמאד לא נעים לשמוע עליהם - ולא נעים - אז צריך לטפל בפינצטה, אם לא שמדובר ממש במצב חירום, וכאן לענ"ד זה לא נראה כך. ניתוח ראש/לב, לא עושים באיזמל. כשרוצים לעזור, לא תמיד החוכמה זה "להסביר" כמה "אין דבר כזה". יותר טוב לטפל בשורש בצורה שלא יגיע בכלל "דבר כזה"..]

אני לא יודע למי יש יותר נסיון והבנה.. כי אנחנו (למרות האנקדוטה המשעשעת שציינת..), לא מכירים אישית.

לגבי ה"חשש-סכנה", גם אני חשבתי על זה. ולכן סייגתי בסוף, לגבי מצב חירום. ההתרשמות שלי היא שכעת זה לא כך. אבל גם אני הבנתי את הבעיה ב"התפרצות", לכן אמרתי טיפול כמה שיותר מהר (אפילו חשבתי לשלוח לה במסר, לשים לב לענין זה, לא כי זה ה"סדר", אלא שלא יגיע בהפתעה משהו קיצוני ח"ו).

מה שאני הערתי עליו, היה לגבי "אין דבר כזה" ו"לא ילדה קטנה"..  כבר כתבתי, יש באמת שטויות שלא יאומנו - וגם אחריהן אפשר להמשיך יפה. 

פה ניכר שיש איזה "מקדם" משני הצדדים, וגם שההתנהלויות הללו שלו הן בגדר של "קפריזות" (שאולי מקבלות חיזוק מעניינים שלה - אנחנו לא יודעים), שהוא מצטער עליהן.

אז אני מסכים שזה צריך טיפול - ומהיר - כי אי אפשר לדעת מה יהיה (לפחות מכאן, אם כי יתכן שהיא כן יכולה לדעת אם יש לכך גבול. קשה מאד לעמוד על הדברים מרחוק. גם יכולות להיות השערות לגבי האירוע שציינה).

אבל זה לא מסוג המקרים שהזכרת בשם הרב אליהו זצ"ל, לדעתי. אפשר לברר עם ר' מנחם - אבל כך אני מניח. בעניינים כאלה, צריך להיזהר מלדמות זה לזה..)

היום אוהבים לנקוט ב"פלומבות", וזה מביא גם לעיוותים.

"ברגע שיש אלימות".. צרך להבחין בין התנהלות קבועה, לבין התפרצויות חריגות שמתחרט עליהן. צריך להבחין האם יש שליטה עצמית כלשהי בזמן כזה או לא. צריך להבחין האם יש נכונות ואפשרות לטפל. צריך להבחין מה הנסיבות, מה קורה במכלול משני הצדדים.

אף אחד כמובן לא חושב שאלימות כלשהי זה טוב. 

אבל מה זה "אלימות רגשית"?.. ואם האשה משפילה את בעלה, זו לא אלימות רגשית? ופעמים רבות אכן מ"מצב לא יציב" זמני. אז מיד "להוציא מהבית"?.... לא כך דנים בעניינים כאלו.

כל מקרה לגופו.

נכון שלפעמים, "אדם לא יציב" עלול גם להגיע לדברים חמורים ח"ו, ובמקרה כזה, אי אפשר להמתין. אלא קודם לתפוס מרחק עד לתיקון, כשניתן לתקן. אבל לא תמיד זה כך. גם אנשים "מתפרצים", עם כל הצער שבכך, יכולים להיות בעלי גבולות. תלוי במי מדובר.

[היא לא דיווחה על ילדים ברקע]

ואכן, ה"שפה" צריכה תיקון גדול. גם הביטוי "תורם זרע" (מניין זה לקוח? נניח אפילו שהמצב היה כזה שאי אפשר להמשיך בו, וזה כלל לא בטוח. הרי מדובר באדם שמצטער על שמגיע לכך - אז בגלל שיש לו חולשה/בעיה כזו, הוא כבר "לא בעל ולא אב"? אפילו אם באמת היה חלילה צריך להגיע למסקנות מעשיות קיצוניות?

ו"עדיף שיגדלו אצל..."   כן?  זו האלימות הכי גדולה. הרבה-הרבה יותר ממישהו כזה. לאין ערוך. לשים ילד אצל "זוג" בעלי סטיה, זה להרוס לו את כל החיים. לגדל אותו במופרעות ללא יכולת לבחור. להרוס לו את האפשרות לבנות משפחה נורמלית. זה לא רק "לראות אלימות" אלא לספוג אלימות בעומק הנפש והנשמה, בכל רקע נתון. כמובן, במסווה "הנאורות הארורה".

[זו אגב, דוגמה, איך שטיפת-מח ציבורית ופחד מהאלימות התקשורתית, גורמים לאנשי ציבור להיות נכונים לעשות דבר שהוא ללא ספק פשע נגד ילדים רכים, העיקר שלא "יאמרו עליהם"..]

והצגת האשה כ"חלשה", אינה נכונה בתור דבר סיסתמטי.

זה נכון לצד הפיזי.

בכיוון של ה"השפלה", לעיתים הנזק בכללי ולילדים, גדול בהרבה כאשר זה מהצד הנשי. אע"פ שמשני הכיוונים זה מגונה.

לא צריך להיות "שוביניסטים", אלא פשוט ריאליסטים - ולבדוק לגופו של ענין.

[ואל תמהר גם להמליץ "להרחקי" מאשה עם קפריזות חמורות אחרי לידה.... לא מרחיקים כ"כ מהר. יש פתרונות טובים יותר]

אפשר לומר, קריטית.

כי ב"מבחן התוצאה", אפילו של הבינתיים, יש הבדל תהומי בין מישהו ש"מתנהג לא בסדר" - אפילו בצורה שלכשלעצמה היא מקוממת, אבל היא בתוך מכלול מסויים שאליו הוא מגיב לפרקים בצורה "חריגה".. - לבין בעל התפרצויות בלתי נשלטות, ללא גבולות, שאפילו אם הוא סתם מסכן בגלל מצבו, אבל זה עלול להיות מסוכן.

אני מתרשם, שבנידון הזה, האשה יכולה להבחין. 

אבל גם לדעתי, צריך לטפל. גם בחוסן האישי שלה, שזה עוזר בפני עצמו וגם בהתמודדות עם הסביבה. וגם בו. ואכן, לא להמתין ל"בעתיד"..

זה חלק אינטגרלי מהענין. להשיג אפשרות לטיפול-עצמי כעת. וגם לצרף את האיש תוך זמן קצר.

ועם מי שיהיה/תהיה מספיק מיושב/ת לאבחן במה מדובר, ולהציע דרך טובה להתקדמות.

אני מכירה באופן חלקי מאוד מציאות כזו ולדעתי הכי טוב שתפני לעמותה בשם "חיים של טובה", הרב נתן שלו, זה ידרוש ממך קצת מאמץ אבל נראה לי שהם ממש מתמחים במצבים כאלה, (כולל מימון טיפולים לבן זוג כשהשני לא רוצה)

חיבוק גדול, תזכירי לעצמך כל הזמן, כל הזמן, כמה את טובה ומדהימה. תאהבי את עצמך כמה שאת יכולה!  

זה הדבר הכי לא מקצועי, שמישהו שאשתו עובדת עם ילדים בסיכון, כבר מסיק מזה לכל המציאות.

קל  וחומר כשכלל אינו יודע אם יש ילדים ברקע, מה הבעיות שהאשה נושאת איתה, והאם ניתן לטיפול.

ומה שכתוב בסוף ("מניפולטיבי ורע" "אולי אפילו צריך אישפוז"), זה כבר גובל ברשעות. לא פותרים אלימות באלימות.

(אגב, היא לא אמרה שהוא "נעל אותה". אלא שנעל את הדלת כשרצתה "לצאת מהבית". כלומרף ניסה למנוע תוצאה חמורה של מעשהו, בכה עליו ועל התנהלותו)

אבל אני צריך להעיר, שבנושא הספציפי הזה, אני לא כותב רק מ"טוב לב", שזו תכונה שבוודאי אנחנו מתאמצים שתהיה לנו.

אני כותב מתוך דברים ששמעתי במהלך נסיון חיי, מתוך דברים ששמעתי גם ממי משתעסקים בכגון דא באופן רציני, מתוך הכרת טבעי בני אדם.

כמובן, יכול גם לטעות, כמו כל אדם.

וזה לא ב"שטאנץ" כך. היתה פה פעם מישהי שחוותה אלימות ממשית, ל"ע, מפרא אדם בעל מופרעות ברורה - ואני עצמי עודדתי אותה וסייעתי לצאת מזה, ובכיוון ברור, אע"פ שלכאורה ההתנהלות ה"פיזית" פסקה.

[ובוודאי שלא דיברתי על "המשמעות ההחוקית" של לנעול את הדלת .. וכו'. אם באנו לאופן זה, נגיע רחוק בכל מיני התנהלויות. קל וחומר שלא באתי "להצדיק" כמובן. אבל ברור, לפי תיאורה, שהפעולה הספציפית הזו נעשתה מחשש שתוצאת מעשהו שלפני כן תביא לכך שהיא לא תהיה שם יותר. לא ב"כוונת כליאה" אלימה.

בנוסף, הערתי שגם לשיטתך, לא שייך לומר "אדם רע", הרי רואים בעליל שיש פה דבר לא בדיוק בשליטה, שהוא מתחרט עליו אח"כ. אז תהיה המסקנה אשר תהיה, לא נראה שיש כאן "רשע במזיד" ובתור שיטה. קל וחומר "אבחון" על אישפוז..  דברים כאלה ניתנים לפיתרון מתון בהרבה, למיטב הכרתי. ובסיוג, שאנחנו באמת לא בדיוק יודעים מה הולך שם]

אדרבה, דומני שהרוב הציעו לפנות לסיוע משקם.

שזה גם מה שאני הצעתי.

ב. במקרים כאלה, זה לא בדיוק כך. כמו גם ברפואה.צריך לגופו של ענין. גם להכיר יותר במה מדובר, שאת זה איש מאיתנו לא מכיר. 

את לא צריכה להוסיף לעצמך - אם לא במצב שממש מכריח את זה - עוד מציאות חדשה להתמודד איתה.

ברור שעברת קשיים. ברור שאת צריכה "לסדר את  עצמך" מבפנים.

לא שייך ל"מרחמים"... שייך להבנת המציאות, אמפתיה, עזרה בסידור הדברים ובדרך התייחסות לעצמך ולמה שעברת באופן שיעזור לך להיבנות מחדש בבתוכך, וגם לעבד מה שעברת ולמנף אותו.

יש להניח שזה יעזור גם לכעת, בנוסף לעיקר שזה לעצמך. וגם הצד השני יוכל להצטרף בשלב מסוים.

ממש חשוב.

הצלחה רבה.

וקודם על מה שעברת, כנראה.. ואח"כ איפה "את" צריכה להשתפר בקשר, ומה השני צריך לעשות.

ממש צודקת. מאד מובן. בשביל שאדם יוכל לעשות משהו טוב ויעיל, הוא צריך קודם נקודת משען...

תמצאי בזריזות, חפשי מקור מימון (אם הייתי "מישהי מקצועית וחכמה", הייתי נותן לך את השירות הזה חינם.. אבל כיוון שאני לא - תחפשי מאיפה לממן. זה לא בשמיים, אפילו שלצערנו, לפי מה שאני שומע - ייעוצים זה אכן עלות).

[ואולי מה שהוא מרצה - זה מה שהוא שואף וחושב.. נקודת תקוה]

זה לא ענין לעשות עליו סטאז' של סטודנט - שמן הסתם גם אינו נשוי ואבי משפחה - גם לא עם ליווי פסיכולוג קליני.

לא לכל דבר מתאים פיתרון "אקדמי".

אין כל בעיה למצוא מטפלים טובים, עם נשמה, פסיכולוגים או שאינם - שגם יכולים לעזור לעבד את העבר, וגם לתת בסיס לסדר פנימי ולהמשך.

נכון שצריך קצת כסף. בעיה שצריך לחשוב עליה.

[ומה שכתב כאן "אופטימיתת" בחינם, שווה לדעתי יותר ויותר מעזרה שהיה נותן סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה, כחלק מ"התנסותו" בלימודיו...]

דעותינו כנראה גם חלוקות בַּמקום של ה"אקדמיזציה" בעניינים מסויימים שבחיים.

לא נורא - מחלוקות (לשם שמיים) זה לא אסון.

אבל בגלל הדבר, שכתבת בסוף, ששנינו מסכימים עליו ש"מצוה להישמר לנפשנו מאד".. אז אני ממש מציע לה לא לקבל את הרעיון הזה של "סטודנט/ית".

והנקודה שהיא ביקשה את העזרה - שבעקבותיה עלה הרעיון - היתה "הנקודה האישית בעקבות העבר" שלה; לא הענין עם בעלה והילדים. כאן לא דובר על דרך הטיפול בנושא זה.

[ולא ראיתי שום מחלוקת ב"הגדרת אלימות"... להכות, זו אלימות. להגדי מישהו כ"אדם אלים", זה כבר משהו אחר]

הנושא שהיא ביקשה כעת - ועליו היתה ההמלצה הזו - זה ההסתדרות שלה עם עצמה ביחס לעבר שלה. ועל זה דיברתי.

אם היה תיאורטית מקרה של מישהי חסרת-אמצעים שסובלת אלימות ללא יכולת להתמודד או לממן, אז בהחלט היה מקום לכיוון שאמרת.

[וכתבת דברים כלליים שיש בהם ענין, לגבי נושא שמעבר לכך. מכיוון  שלהערכתי אינו שייך לנידון הספציפי, אז אני מעדיף לא לעסוק בכך כעת]

גמר חתימה טובה.

[אני חושב שהוא לא מה"גברים" עליהם כתבת בסוף, בעיקרון, אבל כתבת יפה, בהיר ומסודר. מן הסתם תראה מה מתאים עבורה/ם]

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.