פריקה/פפריקה
אז את שוב מבינה,אחרי שלוש שנות נישואים..את חיבת ללכת למישי מקצועית.ההבנה הזו לא ממש עוזרת כי צריך פה תזרים מזומנים שאין..ואת במינוס מטורף ומנסה לצמצם פערים..חוסכת לעצמך בדברים בסיסיים..וכן,את מבינה שזה הדבר הכי חשוב טיפול אישי(על זוגי אין מה לדבר) ושווה כל שקל..אבל אין שיתוף פעולה אז אין מצב להעלים סכומים כאלה..אז סבבה נשאר לך לחשוב על זה ולהשלים,את משלמת בעצם מחיר על משהו שאת שןוה..באת ממשפחה פצועה.גבר סחט אותך ריגשית מינית וכספית בנערותך.שזה אומר שגם את לא ממש כמו שחשב..התמודדות שממש לא ציפה.את מסתירנית כרונית.ועוד מלא דפקות.וזה המחיר לשלל בעיותיך.מחיר כבד קצת הרבה.פה ושם התפרצויות זעם חולניות.וגבר שעף על עצמו קצת יותר מדי.חסר אחריות בסיסית.וילדותי להחריד.אז את אוהבת אותו.באמת.הוא כן עזר לך הרבה פעמים על דברים שלא חייב..אבל.....אוף זהו במחשבה הזו את קצת נרגעת מעוד התפרצות.הוא יבקש סליחה ויגיד שהוא זבל..את תגידי לו שהבעיה שהוא שוכח את זה ומתנהג ככה שוב.ואיכשהוא בסוף תסלחי.ויעבור ואולי אחרי חודשיים יקרה שוב,אולי לא..אין שום סימן מקדים..בסך הכל התארגנת לצאת ולקח יותר מידאי ואז לא שמת תבגד כמו שרצה והוא שונא את זה אש והעיר לך מלא פעמים ואת באמת קצת השתדלת..וזה קרה בפתאום מפחיד.הוא גזר לך תבגד.נתן לך כאפה וקילל.כמה דקות וזה נגמר.ואז רצית לברוח מהבית.לקחת כבר את התיק והפלאפון ,וטישו.כן המון טישו.
אבל הוא נעל את הדלת.ופתאןם התחיל לבכות.כן ,הוא כן יודע שהוא זבל מנייאק לפעמים.אבל.....דאיייי זהו.נרגעתי קצת.תודה למקלדת הדוממת ולאנונימים למינהם.כנראה בתת מודע עוזר לחלוק עם אנשים זרים.אז סורי אם מישו לא הבין..כי לא באמת מתכוונת להסביר זה היה פריקה.
תודה
ידעי את רופאת המשפחה. מגיע לך טיפול לא בתשלוםרפואה שלמה
איך בדיוק?פפריקה
אשמח לקרוא על זה בגוגל...
ספרי לה שהתעצבן, גזר את הבגד היכה וקיללרפואה שלמה
שתפנה אותך לטיפול פסיכולוגי בקופה
אולי גם לעו"ס בקופה.
את תחליטי למי את רוצה ללכת
את צריכה מישהו מקצועי ולא להתמודד עם זה לבדך.
בהצלחה
תודה יקירה.פפריקה
אני רק מתבאסת שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי..
הוא חסוי. אין מי שיקרא, רק שתיכן תדעורפואה שלמה
את לא הראשונה שמספרת לה
היא תכתוב ממש מינימום כמו אלימות במשפחה ותתן הפניה. זהו.
זו פריקה כואבת...ד.

מה שמבינים מזה,

 

שיש כאן שני אנשים שצריכים טיפול.

 

הפרופורציות לא ברורות, גם לא עד כמה מה שיש אצל כל אחד, מהווה טריגר לשני.

 

 

על כן, ברור שאת צריכה קודם כל להשתדל אכן להגיע לטיפול ויעוץ. יתכן שתוך זמן קצר אפשר יהיה לצרף גם את האיש לכך.

 

אלא מה? יש בעיה של כסף.

 

שמעתי שלרב אבינר שליט"א, יש גמ"ח לצורך כזה. אולי תשאלי אותו?

 

 

את באמת צודקת, שזה נראה מאד חשוב. אם את חשה שיש בעיות אצלך שעדיין אינן פתורות, ואפשר לעזור בכך - הרי שזה דבר ראשון. שתהיה לך קרקע טובה להישען עליה. כך תוכלי מן הסתם גם לתפקד יותר טוב במה שביניכם, גם להעריך בצורה שקולה את המצב, גם לנסות לעזור שהצד השני יטפל במה שצריך ולהעריך יותר בנחת את מצבו.

וואי.מעריכה את ההשקעהפפריקה
אני אבדוק לגבי הגמח.תודה רבה
שלום לך יקרהפאז
נשמע שמעבר לטיפול האישי שאת זקוקה לו את סובלת מדפוסים אלימים גם מכיוונו
נסי לפנות ליד שרה או לבת מלך לבדוק מה יכולים להציע

מעבר לזה גם הרווחה יכולים לעזור במקרה הצורך
במצב כמו שלה,ד.

אם היא תקבל "עזרה מהרווחה" כשהיא עצמה צריכה לייצב את עצמה - עלולה למצוא את עצמה בפלונטר שלא יהיו לה כחות לההתמודד איתו. 

זה נכון שלא בכל מקרהפאז
כדאי מיד לפנות לרוחה (ויש הבדל בין רווחה לרווחה בכל מקום)
אבל גם פה לא שמעתי שמוזכרים ילדים
וגם נשמע שיש פה גם בעיות כלכליות וגם עניינים שונים שהיא כן יכולה להעזר בהם בהקשר הזה.

אם יש ילדים בתמונה אז כן כדאי להתייעץ קודם עם גופים אחרים.
ואחרי הכל יש מצבים ומקומות שבהם לרווחה יש משאבים ויכולת לעזור יותר
מאשר לעמותות פרטיות....

יש ברווחה-יחידה לטיפול באלימת במשפחהנעימת הליכות

לדעתי ממש כדאי לבדוק את זה

מכירה כאלו שהסתייעו 

שיחות טיפוליות. הכוונה ליווי

אל תוותרי על עצמך ולעצמךאופטימיתת
החיים לא מגיעים לנו על מגש של כסף אבל הם שווים יותר מכל הזהב שבעולם. את נשמעת צעירה יחסית אין שום סיבה שלא תשנו את הדברים ותקימו בית אוהב וחם כמו שמגיע לכם.
קיבלת כאן עצות טוב, שווה לנסות. אבל לא לוותר.
לגבי טיפול בהנחהצומחת.....

שמעתי על עמותת "חיים של טובה". לא מכירה מקרוב. שווה לך לבדוק.

בהצלחה רבה!!

אזעקה!!!קוראי שמו
גברת חשובה, פני דחוף, בלי לספר לאף אחד - לרופאה/ללשכת הרוחה/ טיפת חלב/ משטרה.

אין דבר כזה, שבעל נותן כפה ומקלל!
אין דבר כזה, שבעל גוזר לאשתו את הבגד!
אין דבר כזה, שבעל נועל את אשתו!
את לא ילדה קטנה.
יש כאן את כל הסימנים של בעל מכה (כן, גם ההתנצלויות וההתרפסות אח"כ).

אם לא תפני עכשיו לעזרה וכמה שיותר מהר, עלול להיות מאוחר מידי!

בהצלחה רבה. זה לא קל, אבל זו הדרך היחידה להציל אותך!
נכון מאד.רפואה שלמה
זו לא בעיה זוגית.
זו מערכת היחסים השניה או השלישית שחווית בה התעללות.
לכן את זקוקה לתמיכה נפשית ולהדרכה ברורה.
אל תחכי לפעם הבהבאה. זכרי שהוא נעל אותך ומנע ממך לברוח.
קופ"ח. בת מלך. יד שרה. ויצ"ו. נעמת. רווחה. מי שמושיט לך יד - תעזרי.
כשאת לבד מולו יש לו כוח. אל תשארי לבד במצוקה הזו. ממילא את חיה בפחד. לפחות יהיה הפחד מהול בתקווה להחלץ לחיים טובים ולשלום.
לא נכון.ד.

לא רואים מדבריה שהיא "חיה בפחד".

 

וה"זכרי שהוא נעל אותך ומנע ממך לברוח" - זה לדעתי בדיוק ההיפך ממה שהיא צריכה כעת.

 

אחד הדברים הכי גרועים בעניינים כאלה, זה הדיבור לפי "שטאנצים". "מנע ממך לברוח", "התעללות"..

 

בוודאי כשאף אחד לא יודע את המכלול - וכפי שהיא רמזה, כנראה גם הוא נתקל בדברים שלא ציפה להם.

 

 

אשה שמרגישה שנושאת איתה מטענים שמרגישה שמפריעים לתפקוד התקין שלה מבפנים, ללא קשר למעשה זה או אחר של בעלה, צריכה קודם כל עזרה שלווה להסתדר עם עצמה. 

 

לפחות חלק משלל הגורמים שהוצעו "להיעזר" בהם, ללא אבחנה, יוכלו לעשות בדיוק מה שעושה תגובה מעין זו: "להסביר" כמה נורא שהוא "נעל את הדלת", לסבך אותה במציאות חיים שאין לה שמץ יכולת כעת להתמודד איתה - ואח"כ להפקיר אותה לנפשה, ולסמן לעצמם וי שעשו משהו לטובת  ה"אג'נדה". כמובן, גם כאן לא יקחו אחריות למה שאח"כ.

היא לא תיחלץ מזה "לחיים טובים ולשלום" בצורה כזו, אלא לכל היותר לחיים גרועים, ללא שלום, ללא בעל, ובשלב שאינה ברת המתמודדות.

 

יש כאן שני אנשים שצריכים טיפול - כל אחד כעניינו ואח"כ גם ביחד - צריך לדאוג שזה יקרה כמה שיותר מהר, ועם מישהו אחראי ומבין ומקשיב.

 

 

[והדברים נכונים, ואולי  עוד יותר, לתגובה שלפני זו, על "אין דבר כזה".... "אתם לא ילדים קטנים" אפשר לומר על הרבה דברים משונים שקורים לצערנו לפעמים בין איש לאשתו. כבר העיר על כך הרב שמחה כהן שליט"א. אין דבר כזה "אין דבר כזה".... גם אם יש דברים שמאד לא נעים לשמוע עליהם - ולא נעים - אז צריך לטפל בפינצטה, אם לא שמדובר ממש במצב חירום, וכאן לענ"ד זה לא נראה כך. ניתוח ראש/לב, לא עושים באיזמל. כשרוצים לעזור, לא תמיד החוכמה זה "להסביר" כמה "אין דבר כזה". יותר טוב לטפל בשורש בצורה שלא יגיע בכלל "דבר כזה"..]

סליחה מכבוד הרב דןקוראי שמו
שבד"כ אני מאוד מעריך את תגובותיו ובהרבה נושאים דעותינו דומות, עד שטענו (וכהוכחה הביאו טעות הקלדה פשוטה שלי), שאני שם נוסף שלו. נראה לי שבנושאים אלו, יש לי (לצערי) קצת יותר נסיון והבנה...

יש כאן את כל הסימנים של בעל אלים, שבהתפרצות של רגע, עלול להגיע לסכנה ממשית לחייה של האישה. העובדה שהיא מסובכת עוד לפני כן, אינה משנה כהוא זה.
כלומר ודאי שעל מנת לבנות חיים תקינים בהמשך, היא צריכה לעבור טיפול משמעותי, אבל כרגע יש פיקוח נפש לפנינו.

אגב, שמעתי מהרב מנחם בורשטין שליט"א, שהתייעץ רבות עם מרן הרב אליהו זצ"ל (גם) בענייני שלום בית. בד"כ הרב היה מעודד לעשות ככול האפשר ע"מ להשכין שלום. אך, כשהיה שומע שבסיפור מעורבת אלימות - היה מורה להפריד את הזוג כמה שיותר מהר.
תראה,ד.

אני לא יודע למי יש יותר נסיון והבנה.. כי אנחנו (למרות האנקדוטה המשעשעת שציינת..), לא מכירים אישית.

 

לגבי ה"חשש-סכנה", גם אני חשבתי על זה. ולכן סייגתי בסוף, לגבי מצב חירום. ההתרשמות שלי היא שכעת זה לא כך. אבל גם אני הבנתי את הבעיה ב"התפרצות", לכן אמרתי טיפול כמה שיותר מהר (אפילו חשבתי לשלוח לה במסר, לשים לב לענין זה, לא כי זה ה"סדר", אלא שלא יגיע בהפתעה משהו קיצוני ח"ו).

 

מה שאני הערתי עליו, היה לגבי "אין דבר כזה" ו"לא ילדה קטנה"..  כבר כתבתי, יש באמת שטויות שלא יאומנו - וגם אחריהן אפשר להמשיך יפה. 

פה ניכר שיש איזה "מקדם" משני הצדדים, וגם שההתנהלויות הללו שלו הן בגדר של "קפריזות" (שאולי מקבלות חיזוק מעניינים שלה - אנחנו לא יודעים), שהוא מצטער עליהן.

אז אני מסכים שזה צריך טיפול - ומהיר - כי אי אפשר לדעת מה יהיה (לפחות מכאן, אם כי יתכן שהיא כן יכולה לדעת אם יש לכך גבול. קשה מאד לעמוד על הדברים מרחוק. גם יכולות להיות השערות לגבי האירוע שציינה).

אבל זה לא מסוג המקרים שהזכרת בשם הרב אליהו זצ"ל, לדעתי. אפשר לברר עם ר' מנחם - אבל כך אני מניח. בעניינים כאלה, צריך להיזהר מלדמות זה לזה..)

נכון מאדרפואה שלמה
כוונתי למה שכתב קוראי שמורפואה שלמה
תבחר לה הפותחת מה שמרגיש לה נכוןכותבת המחקר
אם היא סבורה שטיפול זוגי יועיל היא תפנה לגמ"ח של הרב אבינר שליט"א.
ואם היא חושבת שהיא זקוקה לעזרה כנגד האלימות שהיא חווה, אז היא קבלה את המידע.
יש רשימת טלפונים. מעל כל השרשוריםצדק משמים נשקף
הקושי אינו בהשגת המידע אלא בשימוש בוכותבת המחקר
הפותחת מתארת תלות ריגשית ובושה חברתית.
התועלת שהפיקה מהפריקה, היא המודעות והתמיכה הציבורית האנונימית ( רוב התגובות).
כדי לעזור לעצמה היא צריכה דמות שתוכל לתת בה אמון.
לאשה אינסטינקטים בריאים, למרות הפגיעות שחוותה, ולכן בהצלחה לה בבחירת השליח/ה.
אינסטינקטים בריאים? איך החלטת?רפואה שלמה
היא רצתה לברוח. היא פונה לעזרהכותבת המחקר
ברור שאי אפשר לבחור עבורה את דמות האמון.
מכאן ואילך האחריות על המטפל/ת כמובן.
כןפפריקה
צריכה מישהי עם הרבה אמון
פפריקה יקרהכותבת המחקר
שתפי אותנו אם יש ילד או שאת בהריון.
זה משנה את התמונה.
אמא שלך. בחיים? יודעת?
יש אחות שאפשר לשתף?
מורה מהעבר? מדריכה? חברה? מישהי שאפשר איתה לעשות צעד ראשון? או שאת חייבת לשמור בסוד כדי שלא יחשוד
סליחה דן, אבל אתה טועהעל במותיך
ברגע שיש אלימות פיזית ורגשית (לנעול וכיו"ב) מדובר בבנאדם לא יציב שיכול באותה מידה לפגוע בחיים. שלא לדבר על הילדים שרואים - ואוהו, הם רואים - הכול. אלימות משמע להקפיא הכול ולצאת משם. ולהיפטר מה"בעל" הזה. שהוא לא בנזוג ולא אב, אולי תורם זרע.
עם כל הרחמים על פותחת השרשור, נשבר גם הלב על הילדים שגדלים בבית שבו שורים אלימות וטרור, וכבר עדיף שיגדלו, סליחה על השפה, אצל זוג להט"בים מאשר בבית כזה.

ממש לא טיפול, אלא דחוף לצאת משם שחו"ח לא נראה את הסיפור הזה מגיע לחדשות.
דעתי לא כך.ד.

היום אוהבים לנקוט ב"פלומבות", וזה מביא גם לעיוותים.

 

"ברגע שיש אלימות".. צרך להבחין בין התנהלות קבועה, לבין התפרצויות חריגות שמתחרט עליהן. צריך להבחין האם יש שליטה עצמית כלשהי בזמן כזה או לא. צריך להבחין האם יש נכונות ואפשרות לטפל. צריך להבחין מה הנסיבות, מה קורה במכלול משני הצדדים.

 

אף אחד כמובן לא חושב שאלימות כלשהי זה טוב. 

אבל מה זה "אלימות רגשית"?.. ואם האשה משפילה את בעלה, זו לא אלימות רגשית? ופעמים רבות אכן מ"מצב לא יציב" זמני. אז מיד "להוציא מהבית"?.... לא כך דנים בעניינים כאלו.

 

כל מקרה לגופו.

 

נכון שלפעמים, "אדם לא יציב" עלול גם להגיע לדברים חמורים ח"ו, ובמקרה כזה, אי אפשר להמתין. אלא קודם לתפוס מרחק עד לתיקון, כשניתן לתקן. אבל לא תמיד זה כך. גם אנשים "מתפרצים", עם כל הצער שבכך, יכולים להיות בעלי גבולות. תלוי במי מדובר.

 

[היא לא דיווחה על ילדים ברקע]

 

ואכן, ה"שפה" צריכה תיקון גדול. גם הביטוי "תורם זרע" (מניין זה לקוח? נניח אפילו שהמצב היה כזה שאי אפשר להמשיך בו, וזה כלל לא בטוח. הרי מדובר באדם שמצטער על שמגיע לכך - אז בגלל שיש לו חולשה/בעיה כזו, הוא כבר "לא בעל ולא אב"? אפילו אם באמת היה חלילה צריך להגיע למסקנות מעשיות קיצוניות?

 

ו"עדיף שיגדלו אצל..."   כן?  זו האלימות הכי גדולה. הרבה-הרבה יותר ממישהו כזה. לאין ערוך. לשים ילד אצל "זוג" בעלי סטיה, זה להרוס לו את כל החיים. לגדל אותו במופרעות ללא יכולת לבחור. להרוס לו את האפשרות לבנות משפחה נורמלית. זה לא רק "לראות אלימות" אלא לספוג אלימות בעומק הנפש והנשמה, בכל רקע נתון. כמובן, במסווה "הנאורות הארורה".

[זו אגב, דוגמה, איך שטיפת-מח ציבורית ופחד מהאלימות התקשורתית, גורמים לאנשי ציבור להיות נכונים לעשות דבר שהוא ללא ספק פשע נגד ילדים רכים, העיקר שלא "יאמרו עליהם"..]

אולי אני שובניסט, אבל אשה וגבר לא באותו מעמדעל במותיך
אשה פגיעה ושברירית ליד גבר. ולכן אלימות כלפיה, ועוד בתוך תא משפחתי, חמורה שבעתיים.

כמובן שאשה שמשפילה את בעלה זה בגדר אלימות רגשית. ואם אשה תפעל בצורה קפריזית ואלימה, בפרט אחרי לידה, בפירוש אמליץ לבעל שיבוא לכאן "לפרוק" להרחיק ממנה את הילדים עד יעבור זעם. מה לעשות, אבל לגברים יש יותר כוח פיזי וטסטוסטרון ורוב מקרי האלימות מגיעים מהם. כרגע אנחנו ניצבים מול אשה שחולקת איתנו בעיה שעמה היא ניצבת. כשיגיע גבר שיתלונן - נעודד/נתמוך בו, או נפנה אותו מיידית לעזרה. שוב, בפרט אחרי לידה. אלו מקרים שעלולים להגיע חו"ח לחדשות.

אתה צודק לגבי זוג להט"בים. קצת נסחפתי בדברים. המחשבה על פגיעה בחלשים - ואשה היא חלשה, מה לעשות - בלתי נסבלת בעיני. נסכים שילד צריך לגדול בתא משפחתי בריא עם אבא ואמא ודוגמה ליחסי אהבה עם קווים אדומים - אלימות, השפלות, מגע לא נעים וכיו"ב
דיברת כללית, על זה הגבתי.ד.

והצגת האשה כ"חלשה", אינה נכונה בתור דבר סיסתמטי.

 

זה נכון לצד הפיזי.

 

בכיוון של ה"השפלה", לעיתים הנזק בכללי ולילדים, גדול בהרבה כאשר זה מהצד הנשי. אע"פ שמשני הכיוונים זה מגונה.

 

לא צריך להיות "שוביניסטים", אלא פשוט ריאליסטים - ולבדוק לגופו של ענין.

 

[ואל תמהר גם להמליץ "להרחקי" מאשה עם קפריזות חמורות אחרי לידה.... לא מרחיקים כ"כ מהר. יש פתרונות טובים יותר]

 

מי יהיה זה שידע להבחין האם יש שליטה עצמיתצדק משמים נשקף
כלשהי בזמן כזה או בעתיד?
התשובה חשובה אם תוכל להתייחס.
זו באמת שאלה מאד חשובה.ד.

אפשר לומר, קריטית.

 

כי ב"מבחן התוצאה", אפילו של הבינתיים, יש הבדל תהומי בין מישהו ש"מתנהג לא בסדר" - אפילו בצורה שלכשלעצמה היא מקוממת, אבל היא בתוך מכלול מסויים שאליו הוא מגיב לפרקים בצורה "חריגה".. - לבין בעל התפרצויות בלתי נשלטות, ללא גבולות, שאפילו אם הוא סתם מסכן בגלל מצבו, אבל זה עלול להיות מסוכן.

 

אני מתרשם, שבנידון הזה, האשה יכולה להבחין. 

אבל גם לדעתי, צריך לטפל. גם בחוסן האישי שלה, שזה עוזר בפני עצמו וגם בהתמודדות עם הסביבה. וגם בו. ואכן, לא להמתין ל"בעתיד"..

 

זה חלק אינטגרלי מהענין. להשיג אפשרות לטיפול-עצמי כעת. וגם לצרף את האיש תוך זמן קצר.

ועם מי שיהיה/תהיה מספיק מיושב/ת לאבחן במה מדובר, ולהציע דרך טובה להתקדמות.

 

 

אהובה ויקרה.אורחת לדקה

אני מכירה באופן חלקי מאוד מציאות כזו ולדעתי הכי טוב שתפני לעמותה בשם "חיים של טובה", הרב נתן שלו, זה ידרוש ממך קצת מאמץ אבל נראה לי שהם ממש מתמחים במצבים כאלה, (כולל מימון טיפולים לבן זוג כשהשני לא רוצה)

חיבוק גדול, תזכירי לעצמך כל הזמן, כל הזמן, כמה את טובה ומדהימה. תאהבי את עצמך כמה שאת יכולה!  

בעלך גבר מתעלל וחולה, דחוף לצאת משםעל במותיך
אשתי מחנכת ועובדת עם ילדים בסיכון. אני רוצה לומר לך, שאם לא בעבור עצמך, אז בעבור הילדים. הם רואים הכול וכמה שיותר מהר חשוב להוציא אותם מהסביבה הזאת. אחרת הם לעולם לא יצליחו לבנות בית אוהב ויציב. תפיסת העולם שלהם תגדל בצורה מעוותת. הסכנה הגדולה היא הערבובייה בין אהבה וחום לאלימות (אשתי חוזרת לעתים בדמעות מהנפש המשובשת של ילדים מבתים כאלה). נשמע שמעבר לאלימות הפיזית מדובר באלימות נפשית (לנעול אותך?) והתנהגות קפריזית של תינוק בגוף של גבר. אסור לו להיות ליד ילדים. בבקשה, אנא, פני למוקד חירום. ולו בשביל הילדים.

באופן חריג אזמין אותך לפנות במסר אישי, צייני את השרשור, ואשתי תענה לך במה שתוכל.

עדיף לפנות ישירות לכמה מהנשים שכותבות כאן, שהן עובדות סוציאליות במקצוען ותדענה לייעץ נקודתית, כאשה לאשה. אתפלל לחזקך, שתעשי את המעשה הנכון.

בעלך איש חולה, מניפולטיבי ורע. אולי אפילו צריך אשפוז.
אין מדמין בטריפות מזה לזה.ד.

זה הדבר הכי לא מקצועי, שמישהו שאשתו עובדת עם ילדים בסיכון, כבר מסיק מזה לכל המציאות.

קל  וחומר כשכלל אינו יודע אם יש ילדים ברקע, מה הבעיות שהאשה נושאת איתה, והאם ניתן לטיפול.

 

ומה שכתוב בסוף ("מניפולטיבי ורע" "אולי אפילו צריך אישפוז"), זה כבר גובל ברשעות. לא פותרים אלימות באלימות.

 

(אגב, היא לא אמרה שהוא "נעל אותה". אלא שנעל את הדלת כשרצתה "לצאת מהבית". כלומרף ניסה למנוע תוצאה חמורה של מעשהו, בכה עליו ועל התנהלותו)

דן אני מעריך אותך ואת דבריךעל במותיך
אתה תמיד כותב במתינות, עדינות וטוב טעם. ואתה צודק, שאיני איש מקצוע. וגם אשתי - מקצועה נקודתי עם ילדים ואינה עובדת סוציאלית. אני חושב, מחילה, שעדינות וטוב לבך לפעמים גורמים לך לשפוט לחסד מקרים מסויימים שהם חמורים ואינם ברי תיקון. נסכים שלא להסכים בנושא.

לנעול את האשה זה בשום פנים ואופן "לא נסיון לתקן". זו אלימות. זו כליאה. ומבחינה פלילית זה יכול להיחשב כחטיפה. ובצדק
תגובה מתונה, נכונה והחלטית. טוב לקרוארפואה שלמה
אכן, אנחנו לא מסכימים. לא נורא....ד.

אבל אני צריך להעיר, שבנושא הספציפי הזה, אני לא כותב רק מ"טוב לב", שזו תכונה שבוודאי אנחנו מתאמצים שתהיה לנו.

 

אני כותב מתוך דברים ששמעתי במהלך נסיון חיי, מתוך דברים ששמעתי גם ממי משתעסקים בכגון דא באופן רציני, מתוך הכרת טבעי בני אדם.

כמובן, יכול גם לטעות, כמו כל אדם.

 

וזה לא ב"שטאנץ" כך. היתה פה פעם מישהי שחוותה אלימות ממשית, ל"ע, מפרא אדם בעל מופרעות ברורה - ואני עצמי עודדתי אותה וסייעתי לצאת מזה, ובכיוון ברור, אע"פ שלכאורה ההתנהלות ה"פיזית" פסקה.

 

 

[ובוודאי שלא דיברתי על "המשמעות ההחוקית" של לנעול את הדלת .. וכו'. אם באנו לאופן זה, נגיע רחוק בכל מיני התנהלויות. קל וחומר שלא באתי "להצדיק" כמובן. אבל ברור, לפי תיאורה, שהפעולה הספציפית הזו נעשתה מחשש שתוצאת מעשהו שלפני כן תביא לכך שהיא לא תהיה שם יותר. לא ב"כוונת כליאה" אלימה.

 

בנוסף, הערתי שגם לשיטתך, לא שייך לומר "אדם רע", הרי רואים בעליל שיש פה דבר לא בדיוק בשליטה, שהוא מתחרט עליו אח"כ. אז תהיה המסקנה אשר תהיה, לא נראה שיש כאן "רשע במזיד" ובתור שיטה. קל וחומר "אבחון" על אישפוז..  דברים כאלה ניתנים לפיתרון מתון בהרבה, למיטב הכרתי. ובסיוג, שאנחנו באמת לא בדיוק יודעים מה הולך שם]

Vox populi, vox Deiכותבת המחקר
לא תמיד זה נכון. אבל במקרה הזה - בהחלטעל במותיך
א. אני לא רואה פה "דעת הקהל" חד משמעית..ד.

אדרבה, דומני שהרוב הציעו לפנות לסיוע משקם.

שזה גם מה שאני הצעתי.

 

ב. במקרים כאלה, זה לא בדיוק כך. כמו גם ברפואה.צריך לגופו של ענין. גם להכיר יותר במה מדובר, שאת זה איש מאיתנו לא מכיר. 

תודה לכולםפפריקה
אז יש ילדים.ולגבי נעילת הדלת הוא אחרכך החזיר את המפתח ..
אבל אני לא מסוגלת שמרחמים עליי..אני רוצה מישי אנונימית שהיא מקצועית סתם לסדר את המחשבות שלי.אפילו יותר טיפול אישי..משו כזה..מרגישה שעברתי יותר מדי...שאנשים יותר מדי אומרים לי שאני חזקה ויודעת להתמודד.בפנים אני מרוסקת
בדיוק. קודם כל, טיפול אישי לעצמך.ד.

את לא צריכה להוסיף לעצמך - אם לא במצב שממש מכריח את זה - עוד מציאות חדשה להתמודד איתה.

 

ברור שעברת קשיים. ברור שאת צריכה "לסדר את  עצמך" מבפנים.

 

לא שייך ל"מרחמים"... שייך להבנת המציאות, אמפתיה, עזרה בסידור הדברים ובדרך התייחסות לעצמך ולמה שעברת באופן שיעזור לך להיבנות מחדש בבתוכך, וגם לעבד מה שעברת ולמנף אותו.

 

יש להניח שזה יעזור גם לכעת, בנוסף לעיקר שזה לעצמך. וגם הצד השני יוכל להצטרף בשלב מסוים.

 

 

ממש חשוב.

 

הצלחה רבה.

מרגישהפפריקה
שאני ממש חיבת לעצמי..חיבת לשבת לדבר עם מישי מקצועית וחכמה.שוב..סתם שתסדר לי את המחשבות.איפה אני כן צריכה להשתפר בקשר ..ובעיקר בעיקר על החייםשעברתי
בקטע שלפפריקה
מה בסדר ומה לא בסדר.מה תקין ומה לא..חיבת מבט אובייקטיבי
נכון מאד. מדוייק לגמרי.ד.

וקודם על מה שעברת, כנראה.. ואח"כ איפה "את" צריכה להשתפר בקשר, ומה השני צריך לעשות.

 

ממש צודקת. מאד מובן. בשביל שאדם יוכל לעשות משהו טוב ויעיל, הוא צריך קודם נקודת משען...

 

תמצאי בזריזות, חפשי מקור מימון (אם הייתי "מישהי מקצועית וחכמה", הייתי נותן לך את השירות הזה חינם.. אבל כיוון שאני לא - תחפשי מאיפה לממן. זה לא בשמיים, אפילו שלצערנו, לפי מה שאני שומע - ייעוצים זה אכן עלות).

פפריקה גיבורה. אנחנו לא מרחמים אלא דואגיםכותבת המחקר
מי עזר לך לצאת ממערכת היחסים המנצלת בנערותך?
את יכולה להעזר בה שוב?
או שבעלך הוא זה שחילץ אותך אז?

אולי תתחילי בשיחת טלפון לבת מלך? גם אם הם לא יכולים לעזור הם יכולים לכוון למישהי מקצועית באיזור שלך או לפחות לדאוג לכך שלא תפלי בידיים של עו"ס לא מתאימה ברווחה. מי שעוסק בתחום מכיר אנשי מקצוע נוספים. זו יכולה להיות שיחת טלפון מהעבודה.
תגידי לעצמך שגם אם את מרוסקת מבפנים, את יכולה להגיע לשליחה טובה. תסבירי בדיוק מה שאמרת כאן- שאת רוצה מישהי מקצועית לסדר את המחשבות.
שאלה אחרונה
נכון שהאלימות בעיקר כלפיך, ולא כלפי הילדים?
אם את רואה את ההודעה ויכולה לענות זה חשוב.

נשואה 3 שנים, זה ילדים פיצקאלאך...ד.


בהחלט. אבל מי שאין לו שליטה- אין לו.כותבת המחקר
מכיוון שהייתי היחידה שהתעקשה לברר את סיבת התלות, מבקשת מאד מהפותחת לענות.
להתגבר ולענות לפורום.
יש כאן נשים שזה מקצוען. אני לא עו"ס.
מישהי שתרים את הכפפה בסוף ותעזור ליצור את התקשורת.
תודה ל"על במותיך" על הכתיבה המדוייקת.
לאפפריקה
הגדול בן שנה וחצי..לא נתקלתי באלימות כלפיו
זה נותן תקווהכותבת המחקר
מה בעניין אוכל לחגים? את יכולה לקנות למרות המינוס?
הוא יתנגד אם תתקשרי לפעמונים בידיעתו? צריך להתחיל לטפס החוצה מהבור. את יכולה לקבל את הסכמתו?
אם את בבעיה, תיידעי.
השאלה נועדה לברר כמה זמן עומד לרשותךכותבת המחקר
אם הוא מצליח לפחות לא להוציא עצבים על הילדים
או שגם הבלם הזה אבד
המינוס בבנק הוא גורם דחק, גם עבורו.
את יודעת את התשובות
אנחנו ערב יום הכיפורים
אולי יש כאן מישהי שיכולה לקשר אותך לעזרה, לתת לך טלפון של אשה שאפשר לבטוח בה, שלא תמהר לפרק לגירושין אבל שתדע לעשות הערכת מצב מניסיונה-
הכי מעצבןפפריקה
שהוא מרצה לגיסים שלי על כבוד האישה..
במשפחה כולם אוחזים ממנו..וזה ממש מעצבן..
הוא אמר לי כמה פעמים רק את ואלוקים יודעים כמה אני חרא
חח... לפחות מולך הוא מודה על האמת....ד.

[ואולי מה שהוא מרצה - זה מה שהוא שואף וחושב.. נקודת תקוה]

אם זה המצבאופטימיתת
אז הוא מודה שיש לו בעיה, זה לא חייב להשאר ככה. ואני מאמינה שזה בידיים שלך, אם אני אנסה למקד את העניין יש כאן 3 בעיות שקשורות אחת בשנייה:
1. המצב הכלכלי שמעבר למה שציינת שכבר מצטמצמים בדברים בסיסיים הוא גם משפיע על רמת הלחץ וגם מונע ללכת לטיפול.
2. הקושי האישי שעובר עלייך בעקבות העבר שמחליש אותך.
3. ההתנהגות האלימה שלו כלפייך, שהיא לדעתי הקש ששבר את גב הגמל ומכאן התחיל השירשור.

הייתי מציעה לך לטפל בדברים במקביל, בקשר למצב הכלכלי אם תצטרכי עזרה תוכלי לפנות אליי בשמחה הפרטי (יש לי רקע די רחב בתחום הפיננסי) אשמח לנסות לעזור בצורה אנונימית ולא מחייבת ואולי להקל עליכם בעניין הזה. יש לך גם אפשרות אחרת מצויינת לפנות לארגון פעמונים שהוא ארגון ללא מטרות רווח עם מתנדבים מהתחום שעוזרים למשפחות לעמוד על הרגליים מבחינת עצמאות פיננסים על ידי הדרכה טובה.

בעניין הקושי האישי ומה שעבר עלייך, כל אדם צריך אדם או מקום להשען אליו, ב"ה לנו כיהודים יש גם את האפשרות של השענות על התורה כדי להתחזק. לעניות דעתי, לעשות סדר האם יש מישהי שאני יכולה להתחזק על ידי שיחות איתה? מישהי שתגיד לך כמה את נהדרת באמת מתוך הכרות איתך? כמה את חזקה שאת מתמודדת עם קשיים שכאלו במקביל ועוד עומדת על הרגליים? זה לא יתקן את העבר ובכל זאת יצטרך טיפול משל עצמו אבל כרגע החיזוקים האלו יכולים למנוע החלשות שלך וכך יהיה לך יותר כוח לבינתיים להתמודד עם הדברים האחרים. יכול להיות שאחת ההצעות שנתנו לך כאן יכולה לעזור גם בעניין הזה.

אחרון אבל הכי חשוב האלימות שלו כלפייך, איך היחסים בינכם כשהוא לא בכעס? כשאדם בשעת כעס כל מיני גיהנום שולטים בו על כן אני מפרידה בין "האנשים". כשהוא רגוע ולא כועס ומבין שהוא לא היה בסדר אני חושבת שאת חייבת לשבת איתו לשיחת ניעור רצינית, משהו בסגנון:
תשמע משה, אתה בעלי ואני אוהבת אותך מאוד. שנינו יודעים כמה אתה בן אדם מוערך ואפילו בחוץ אתה מקפיד לשמור על כבודן של נשים וזה טוב ויפה. מה שהיה כאן שבוע שבוע שעבר בחיים לא יחזור על עצמו שוב, אין דבר כזה בחוץ להיות אדם אחד ובבית להיות מפלצת. אני מכירה אותך ואני יודעת שזה לא מתאים לך וזה לא אתה. מעכשיו הולכים לקרות שני דברים ואני מבטיחה לך שאני הולכת להתעקש שהם יקרו בשביל לשמור על המשפחה שלנו.
1. ברגעים של כעס אתה לוקח את עצמך והולך לחדר אחר לבד/ יוצא לטיול עד שאתה נרגע. פשוט עוצרים את הכל, לא ממשיכים בשיחה ושמים ביננו חוצץ עד שאתה חוזר לעצמך. (יש הבדל בין לתת לכעס לשלוט בך ובין לכעוס וללבות את האש בעצמך וזה השלב הראשון שהוא צריך להגיע אליו). חשוב מאוד שאם מצב כזה קורה שוב, תפגיני כוח, אל תפחדי! תרימי את הקול בצורה אסרטיביות וחד משמעית: זוכר מה אמרנו - צא לנשום אוויר ותחזור כשתהיה רגוע!
2.אנחנו צריכים לתקן מספר דברים בחיים שלנו, תסבירי את שלושת הבעיות שאתם מתמודדים עכשיו והדרכים שאת חושבת לפתור אותן, אל תחכי לאישור שלו להתחיל לטפל בהן. רק "תיידעי" אותו שזה יטופל ושהוא יהיה בתמונה שהמצב הזה עומד להשתנות. שלא יחשוב לומר לך לא.

בגדול, אני ממש חושבת שאת חייבת בשביל עצמך קודם כל להיות חזקה גם כלפי חוץ ולא לפחד, יצא לי לפגוש מספר גברים חלקם מכים וחלקם אלימים בצורה אחרת כשהם פגשו באישה חזקה הם נרתעו.

אני מאחלת לך גמר חתימה טובה פפריקה יקרה ושהקב"ה יהיה איתך ויעזור לך לקבל כוחות במשימה החשובה הזאת שעומדת בפנייך.
אשמח להכוונהפפריקה
יותר בקטע של העזרה האישית
באוניבסיטאות יש טיפול פסיכולוגי מוזל לקהלרפואה שלמה
ע"י סטודנטים בליווי פסיכולוג קליני.
מכיוון שיש אוניבסיטאות דתיות אולי יהיה לך נוח יותר במסגרת כזאת.
גילוי נאות: אין לי מושג מה רמת הטיפול, זמינות, עלות.
אבל זה יתברר בשיחת טלפון.

זה רק רעיון שעלה כי ראיתי שאת מוכרחה למנוע חשיפה.
אני די בטוחה שתתקשי למצוא מטפלת בגישה של ד.
(אם ד. חולק עלי, הוא יציע חלופות)
אבל אולי לשיחה שתיים שיסדרו לך את המחשבות תצליחי להגיע.
אם תרצי תמצאי באינטרנט.
יכול להיות שאחרי שישמעו את הסיפור לא יסכימו לטפל בכיוון שאת רוצה. הכיוון שלך הוא הסגנון של "בת מלך" אבל אני לא יודעת אם הם נותנים שיחות למי שלא אצלם. תוכלי לברר מולם.
הבנתי... אבלצדק משמים נשקף
אשה פצועה רגשית
עם שני תינוקות קטנים
בלי בסיס כלכלי
בלי גיבוי משפחתי
בלי גיבוי קהילתי
עם התיקון לחזקת הגיל הרך

מה ציפיתן שתעשה?
הציפיה לא הייתה מהפותחת אלא מהקהלכותבת המחקר
ציפינו מהקהל.כותבת המחקר
כי גם לו היו כל הגבויים שצוינו, עם שני ילדים כה קטנים זו בעיה גדולה - כי מה תעשה בהסדרי ראיה. איך תוכיח.

מזל שיש לאוניברסיטאות שירות כזה
אז בשביל מה רשימת הטלפונים?צדק משמים נשקף
וכל המידע בשרשור הזה?
א. סיטואציות יכולות להשתנותכותבת המחקר
ב. יש כאן עוד קוראות
רעיון מעולה... הכפפה הורמה.כותבת המחקר
ממש לא הייתי מציע ללכת על "סטודנט באוניברסיטה"..ד.

זה לא ענין לעשות עליו סטאז' של סטודנט - שמן הסתם גם אינו נשוי ואבי משפחה - גם לא עם ליווי פסיכולוג קליני.

 

לא לכל דבר מתאים פיתרון "אקדמי".

 

אין כל בעיה למצוא מטפלים טובים, עם נשמה, פסיכולוגים או שאינם - שגם יכולים לעזור לעבד את העבר, וגם לתת בסיס לסדר פנימי ולהמשך.

 

נכון שצריך קצת כסף. בעיה שצריך לחשוב עליה.

 

 

[ומה שכתב כאן "אופטימיתת" בחינם, שווה לדעתי יותר ויותר מעזרה שהיה נותן סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה, כחלק מ"התנסותו" בלימודיו...]

בהעדר אלטרטיבה... זה מה שישכותבת המחקר
א. יש. ב. בהעדר מים, לא שותים חומץ.. זה יכול גם להזיק.ד.


דעותינו חלוקות בהגדרת אלימות ובדרך הטיפולכותבת המחקר
לא השתכנעתי ב"רוח צפונית"
לא השתכנעתי כאן.

בהיעדר מים שותים מיץ.
אינני סבורה שסטודנטית יראת שמים באוניברסיטה דתית, לא תצליח להבין את הקונפליקט...
אני בטוחה שהיא תדע לזהות את ההסינדרום.
אני סבורה שהיא תדע לשאול את השאלות הנכונות ולא "תפספס" שני ילדים.

אני מאחלת לפותחת ולדמות האמון שלה הצלחה גדולה. אנחנו יהודים, גם הבעל המכה. הוא יכול לשפר מעשיו אם ירצה.
עם זאת יש לנו בחירה חופשית, ומצווה להשמר לנפשינו מאד.
שנה טובה לפורום.
אכן,ד.

דעותינו כנראה גם חלוקות בַּמקום של ה"אקדמיזציה" בעניינים מסויימים שבחיים.

 

לא נורא - מחלוקות (לשם שמיים) זה לא אסון.

 

 

אבל בגלל הדבר, שכתבת בסוף, ששנינו מסכימים עליו ש"מצוה להישמר לנפשנו מאד".. אז אני ממש מציע לה לא לקבל את הרעיון הזה של "סטודנט/ית".

והנקודה שהיא ביקשה את העזרה - שבעקבותיה עלה הרעיון - היתה "הנקודה האישית בעקבות העבר" שלה; לא הענין עם בעלה והילדים. כאן לא דובר על דרך הטיפול בנושא זה.

 

 

[ולא ראיתי שום מחלוקת ב"הגדרת אלימות"... להכות, זו אלימות. להגדי מישהו כ"אדם אלים", זה כבר משהו אחר]

אסבירכותבת המחקר
סטודנטית לא תטפל בכזה מקרה עדין וסבוך בלי ליווי צמוד של פסיכולוגית מומחית. יש להם מדריכים מעולים. רק יקרים.
אני לא קושרת כתרים לאוניברסיטה, ולא חושבת שכל השכל נפל אצלם. אבל פירורים יש.
המשמעות האמיתית של כזו פניה, היא לא מציאת פיתרון קסם.
המשמעות היא שאין יותר אפשרות להשתיק לגמרי את החלשים. קולם ישמע.
אם לא בסביבתם הטבעית, אז בסביבה קרובה.
וזה יצור שינוי חברתי, שישמור על החברה הדתית חברה בריאה.
המנהיג יהיה מוכרח להפעיל את סמכותו על הבעל המכה. (בהנחה שהאלימות חוזרנית. לא נתווכח על מעידה חד פעמית). ויש לו סמכות. ויש לו כוח.
זה לא פמיניזם. זו קריאה לצדק, לחמלה, להגינות. להגנה על החלש.
אם בעלה היה יודע, שכל המניין שלו יתלחש מאחורי גבו, הוא היה הולך בעצמו לטיפול. הבושה צריכה להיות מנת חלקו של הפוגע. לא של הנפגע.
חושבת שבזה סוף סוף הגענו להסכמה.
שנה טובה לך. למדתי ממך הרבה. תודה.
הכל טוב, אבל לא בדיוק על זה דיברתי..ד.אחרונה

הנושא שהיא ביקשה כעת - ועליו היתה ההמלצה הזו - זה ההסתדרות שלה עם עצמה ביחס לעבר שלה. ועל זה דיברתי.

 

אם היה תיאורטית מקרה של מישהי חסרת-אמצעים שסובלת אלימות ללא יכולת להתמודד או לממן, אז בהחלט היה מקום לכיוון שאמרת.

 

[וכתבת דברים כלליים שיש בהם ענין, לגבי נושא שמעבר לכך. מכיוון  שלהערכתי אינו שייך לנידון הספציפי, אז אני מעדיף לא לעסוק בכך כעת]

 

גמר חתימה טובה.

נדבר בפרטי בעזרת השםאופטימיתת
נדבר בפרטי בע"האופטימיתת
כתבת יפה.ד.

[אני חושב שהוא לא מה"גברים" עליהם כתבת בסוף, בעיקרון, אבל כתבת יפה, בהיר ומסודר. מן הסתם תראה מה מתאים עבורה/ם]

נכוןאופטימיתת
אני ממש מסתייגת מהאמירה בהקשר של הבחור הזה, חלילה לא התכוונתי לשייך אותו לכאן או לכאן . הסתכלתי עליה ועל הצורך שהיא תהיה חזקה ואסרטיבית ומכאן אמרתי את הדברים אבל לא היתה לי כל כוונה חלילה לרמוז או לומר עליו משהו.
תודה.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
אז הגיע היום פקחיהודיה מא"י

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

לשאול בחוות באיזור אולי5+
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
גזעיים?זיויק
נראים לגמרי האסקי.יהודיה מא"יאחרונה

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמני

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בעיניי הקשבה מעל הכל5+אחרונה

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


אולי יעניין אותך