באם יתירו לך לשתות לשיעורין אז המצב שלך ביום הקדוש היא לשתות לשיעורין.

ומנסיון זה לא כזה כיף, לא כל כך קל כך שאת עדין במצב של איסורים ביום כיפור...

תרגישי טוב ובהצחה.

את צריכה לשאול

אני שרדתי עם לצום. אבל בלי קשר ליום כיפורים את חייבת ללכת לרופא ולקבל טיפול אם את לא מצליחה להחזיק נוזלים

לשתות לשיעורין, או להכניס מראש עירוי נוזלים לפני תחילת הצום (משאירים 'ונפלון' פתוח, ואז את מחברת שקית מדי כמה שעות)

יש גישות שונות בין רבנים בשאלה מה עדיף, אז אני לא מנסה לענות לך במקום הרב שלכם

בהריון בעבר הייתי במצב דומה למה שאת מתארת וקיבלתי היתר לאכול ולשתות לשיעורים, אבל את חייבת לשאול בעצמך. אולי תשאלי את הרב אליעזר מלמד (הר ברכה), או את הרב יעקב אריאל (רמת גן).

לפני שנה הייתי בתחילת הריון (תקין ופשוט, לא כמו שאת מתארת) ולקחתי בי פולן לפני הצום ומאד מאד הקל עליי! 

במקרה של חולה שיש בו סכנה, לא נכנסים אל הסכנה ורק אז פועלים לצמצם אותה.

מראש נמנעים מלהגיע לשם.

תשאלו רב בקיא ומנוסה ותסבירו את המצב לפרטים.

לי הרב הורה לשתות לשיעורין, ולא לחכות שלא ארגיש טוב! להתחיל מהערב! הוא ממש הדגיש את זה כי הוא כנראה יודע שהנשים בדרך כלל מנסות להתחיל..

וכשלא מרגישים טוב אז כבר עלול להיות צורך בשתיה או אכילה ממש, לא לשיעורין, וזה כבר איסור דאורייתא. וחבל להגיע לחשש הזה אם יש אפשרות לאכול לא דאורייתא.

זה ההסבר הפשטני לעניין, יכול להיות שאני טועה אבל ככה הבנתי.

בקיצור, ממש לא כדאי לשאול מישהו שסתםם בקיא אבל לא רגיל לפסוק. מי שרגיל לפסוק יודע להתיר כשצריך.

לא משווה בין המצב שלי לשלך, אני הייתי אז בחודש שישי בערך ואז יש סיכון להריון עצמו, אבל רק ממחישה לך למה חייבים לשאול פוסק בקי.

אישה בתחילת הריון לפעמים היא עצמה נכנסת להגדרה של חולה שיש בה סכנה.

לשתות לשיעורים למי שצריך וקיבל היתר, זה לא איסור תורה.

וחי בהם.

אבל מרגע שיש צורך, ככה מורה הרב לצום לאותה מעוברת או מניקה, והיא לא עוברת על איסור תורה.

לא מבינה מה כל כך קשה להבין בזה.

ממליצה לשבת כל היום במזגן

אם יש ילדים לתת להם חטיפים, כריכים מוכנים מראש.. כמה שפחות התעסקות. לחפש מישהי שאולי תוכל לשמור עליהם בזמן שאת נחה. לא לקרוא- גורם לסחרחורות..

להשתדל לא לישון, קמים עם בחילה נוראית. לנוח.

אם כן תצליחי לאכול תאכלי ענבים, תירוש- מעט, תמרים, מים אפילו עם טיפה סוכר

לפעמים כששותים משהו מזין יותר, זה מסייע לבחילות

כמו חלב, בירה שחורה, קולה, מרק עוף וכאלה.

ממש לא כדאי לבזבז את השיעורים על מים..

קטונתי כמובן, אבל אותי יותר מטרידה ההסתמכות המוחלטת על מה שהרופאים אומרים שהנקה היא לא קריטית, ושלא נכון לומר שאנשים יותר חלשים היום.

אנשים חיים יותר שנים היום, אבל האם זה אומר שהם בריאים כל אותן שנים? לאו דווקא.

האוכלוסיה המבוגרת, וגם גיל הביניים לצערנו, נוטלים בלי סוף כדורים ותרופות.

רק לאחרונה נתקלתי בשני מאמרים מטרידים בעניין הזה.

אחד הוא מאמר שהוציא איגוד רופאי הילדים האמריקאים עם הסבר מדוע יש להימנע מלהציג את ההנקה כ"טבעית" וכדרך ההזנה האולטימטיבית לתינוק (החשש שלהם הוא שאם מציגים את ההנקה כטבעית ועדיפה על תמ"ל, זה נוגד את מטרות משרד הבריאות (!), כי זה יוצר פתח להעדיף תחלואה טבעית על פני חיסונים.

והשני מסמך שהוציא משרד הבריאות האמריקאי שבו הוא משנה את הקריטריונים למהו חולי אצל ילדים שבגללו לא ניתן לשלוח לגן או לביה"ס - השורה התחתונה היא שאפשר לשלוח ילדים עם חום עד 38.3, עם דלקת עיניים - גם עם הפרשות, וכו' וכו' - השיקולים רחוקים מלהיות שיקולי בריאות הציבור.

אני אשתדל למצוא את המקורות ולהביא אותם.

ש"ות יום הכיפורים לנשים, מעוברות ומניקות

ואני מנסה למצוא את השיעור של הרב דב ליאור שליט"א שמסביר מדוע הוא פוסק להתיר שתיה לשיעורים לנשים הרות ומיניקות במקרה הצורך.

לפי הרב דב ליאור שליט"א לא שייך לסמוך על תחליפים. לדעתו אין תחליף לחלב אם, זה האוכל הטבעי של התינוק ואת זה הוא צריך לאכול ולא לחשוש לדברים אחרים. 

מביאה את דברי הרב יוני רוזנצוויג שמסביר את שיטת הרב רבינוביץ.

 

מדי שנה רבות השואלות לגבי צום בתשעה באב ויום הכיפורים, ורבות שאינן מבינות את הסיבה להיתר הגורף של הרב רבינוביץ' לגבי מעוברות ומניקות. לא באתי כאן להתווכח בהלכה - אני מודע לכך ששיטת הרב רבינוביץ' היא מקילה ביותר, ואני מודע לכך שיש רבנים רבים אחרים שמחמירים בדבר ונשים רבות הולכות לאור הפסקים הללו. מי שנוקטת לחומרא - תבוא עליה ברכה. מכל מקום, רציתי להסביר כאן בפשטות את שיטת מורי ורבי, בעיקר מצד המציאות, בקצרה.

(1) השולחן ערוך פוסק שמעוברות ומניקות צריכות לצום בתשעה באב, נקודה. אבל הרב רבינוביץ' כותב כך: "לרוב הראשונים מעמדו של תשעה באב אינו אלא כשאר איסור דרבנן, ולא גזרו במקום חולי. אמנם המנהג הוא להחמיר בו, אבל מעיקר הדין יש מקום להקל לחולה שאין בו סכנה כמו בשאר הצומות. כבר כתבו הפוסקים שהדורות האחרונים נחלשו לעומת הדורות הראשונים; ולפיכך יתכן שמה שנהגו הראשונים, אין בכוחם של האחרונים לסבול. על כן יש להעמיד את הדברים על עיקר הדין, ובפרט בענין שיש בו אפילו ספק רחוק של סכנת נפשות".

(2) לגבי מעוברות, הרב רבינוביץ' שאל כמה רופאים, ולאחר חקירה ודרישה גילה שחשש להפלה בעקבות התייבשות שייך מהחודש החמישי ואילך. לכן כתב: "במקום שיש חשש שהולד ייעקר, ואפילו אין האישה מרגישה חולשה, זה נידון כפיקוח נפש והמעוברת חייבת לאכול אפילו ביום כיפור, ואין צריך לומר בתשעה באב. הואיל והוכח שבהרבה מקרים הצום עלול לגרום להתכווצויות הרחם מן החודש החמישי בהריון ואילך, יש לחוש לכך. כמובן שביום כיפור תאכל או תשתה פחות מכשיעור, ובהפסק כדי שיעור אכילת פרס".

(3) אבל מה הסיפור עם הנקה? רבות שואלות אותי בעניין הזה, כי לפעמים התינוק/ת כבר קצת גדול/ה ואוכל/ת גם אוכל רגיל, וכן יש תחליפי חלב רבים בשוק, ועוד כהנה וכהנה. האם כל זה לא אומר שמניקות חייבות לצום, כיון שאין סכנה אמיתית לילד/ה?

(4) התשובה היא כזו: אנחנו לא רגילים לחשוב על זה, אבל תינוקות הינם יצורים מאוד פגיעים. הם למעשה חסרי-ישע לחלוטין, ולולא שהיו להם הורים שמטפלים בהם, הם היו נמצאים בסכנת חיים ממש. ובשפה ההלכתית: תינוק/ת עד שנתיים לפחות נידונים כחולה שיש בו סכנה לכל צרכיהם, ובוודאי צורכי הגוף המיידיים שלהם.

(5) האוכל הכי טוב לתינוק/ת הוא חלב אם. הוא הכי טוב מבחינת מה שהוא מספק לתינוק/ת, הוא הכי טוב מבחינת הביטחון שהאוכל לא פגום בצורה כזו או אחרת, והוא הכי טוב מבחינת הזמינות שלו. על כן - וכיון שרואים את התינוק/ת כחולה שיש בו סכנה - יש לוודא שהתזונה הכי חשובה תהיה זמינה, ואין להסתכן בהתייבשות החלב.

(6) כל הנ"ל מביא את הרב רבינוביץ' לפסוק שאין לקחת שום סיכון באישה מניקה, כי אפילו נאמר שזה ספק, הרי מחמירים בספק פיקוח נפש, וההגדרה של התינוק/ת כחולה שיש בו סכנה מנביעה ממילא את המסקנה שיש להחמיר בפיקוח נפש ולוודא מעבר לכל ספק שלא תהיה התייבשות של החלב. על כן מניקות לא צמות לדעת הרב רבינוביץ'.

מקווה שהדברים ברורים דים.

אכילת חזיר זה פיקוח נפש?

זירוז לידה שלא בזמנה,  או מצבים שהמעוברת מסתכנת או עלולה לסכן את העובר בגלל הצום זה עינייני פיקוח נפש. בשביל זה עושים שאלת רב. אחרת מה צורך יש בפסיקה של הרב? 

או קשה קשה 

מי שיכולה ולא באה לידי סכנה מתענה.

ותאמיני או לא גם כששותים ואוכלים פחות מכשיעור (לשיעורים) כשהרב שמע את הנתונים ופסק לך ככה, גם אז זה קשה לא פחות, ועינוי (תרתי משמע).

ולשתות פחות מכשיעור לפי היתר של רב זה לא לשבור את הצום. להיפך, כמו שכבר הסבירו כאן, והסביר הגאון הרב דב ליאור שליט"א, מעדיפים ככה מאשר להגיע למצב של "לשבור את הצום".

זה לא חידוש להתייחס להנקה כאל פיקוח נפש. החידוש הוא להתייחס לתחליפים, אפילו לחלב שאוב, כאל שיקול שלא להתיר שתיה (וגם אכילה אם יש צורך) לשיעורים..

מי שחוותה הנקה ממושכת יודעת לומר עד כמה לא פשוט לשחק עם הנושא הזה של שאיבות, חלב שאוב מבקבוק, וניסיון להחזיר את ההנקה. זו בדיוק התערבות שעלולה להביא למצב של פיקוח נפש לתינוק ולפעמים גם למניקה.

גם אם הרב שלכם פוסק באופן שונה יש פה דעת תורה

"ועשית ככל אשר יורוך" זהו ציווי מדאורייתא.

ולראות מה כותבים הראשונים והאחרונים על מעוברות ומניקות.

מעוברת שהריחה ביו"כ ורוצה מאד לאכול- נותנים לה.

מעוברת שחוששת לעצמה- נותנים לה לאכול.

אם יש מחלוקת בין רבנים אם היא צריכה לצום או לא- מי שמחליט זו האשה עצמה כי היא זאת שיודעת הכי טוב איך היא מרגישה.

אם שני רופאים אומרים כל אחד משהו אחר- האשה היא זו שמכריעה בהתאם להרגשה שלה.

מעבר לזה- פיקוח נפש נחשב גם באחוזים נמוכים. כלומר למרות שרוב הנשים לא יפילו מצום, עצם זה שיש סיכון של אחוזים בודדים כבר מכניס את האשה לגדר של פיקוח נפש.

גם מניקה- תינוק נחשב מעצם היותו תינוק לחולה שיש בו סכנה. ולכן צריך להזהר בו מאד. במיוחד תינוק שרגיל להנקה מלאה- חייבים לפני יו"כ לנסות לתת לו תמ"ל בבקבוק לודא שזה אכן אפשרי. לא להגיע למצב שבו ביו"כ אין חלב להניק והתינוק לא לוקח בקבוק..

מניסיוני- נכון שאסור לזלזל בצום יו"כ אבל גם אסור לזלזל בחיי אדם.

(מניסיוני האישי שצמתי כמניקה וזה גרם לי לירידה דרסטית בחלב וכמעט להפסקת ההנקה. ומאז יו"כ עברתי לשלב תמ"ל כי לא הצלחתי לחזור להנקה מלאה. 

וגם בהריון לפני כמה שנים- הצום גרם לי ממש לצירים. ב"ה שלא קרה כלום אבל אם היה לי רחם יותר רגישה זה היה יכול להסתיים לא טוב..)

לכן כל אשה צריכה לברר מה מצבה הרפואי ולברר מה מצבה ההלכתי.

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

זה חלק מתפיסת מציאות נכונה

להבים מה ההשלכות האפשריות של דברים, לא ממקום מבהיל או מאיים, אלא מציאותי

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️