כי אני צריכה לשמוח אבל לא מסוגלת.
יש לי כל כך הרבה על מה להודות לה', אבל אני פשוט לא מסוגלת להגיד תודה.
אני אמורה להיות עכשיו הכי שמחה שבעולם, עכשיו אנחנו אחרי הכל. אבל אני לא.
אני מרגישה כופרת. ה' נתן לי כל כך הרבה טוב. אבל אני לא מרגישה שטוב לי. רע לי. מאוד.
אין טעם לחיים אם אני לא שמחה. כי שמחה זה הכח להמשיך. אבל אין לי שמחה. ואין לי כח.
אז בוא נמות.
הכי טוב זה להיעלם, לא?
כי אין שום טעם לחיים.
סוף פריקה







