אני למדתי בתקופה של הדייטים שלא הכל בידיים שלי, יש לי מגבלות אנושיות והקב"ה מראה לי שלא הכל תלוי רק ברצון ובהשתדלות שלי.
אם הייתי מתחתנת עם הבחור הראשון שיצאתי איתו (כך אמור היה להיות) לא הייתי לומדת את השיעור הזה, המידה הזו (ביטחון/אמונה בה') הייתה חסרה בי ובמבט לאחור אני לא מוותרת עליה לשניה.
שלא תטעה, חשוב לי להיות בשליטה ויש לי רצון לעמול על משהו ולהשיג אותו (בלימודים/עבודה זה מקבל ביטוי חזק),
אבל בנישות מסוימות (דייטים..) אני עם מעין מנגנון שנותן גז ואז אני מעבירה אותו לניוטרל ומחכה לראות מה קורה.
ההשתדלות שלי היא לבחון האם אני פועלת כראוי בדייטים, האם יש בי מידה שאני צריכה לעבוד עליה כדי להקים בית יציב וזוגיות שמחה,
כמה השתדלות אני עושה כדי לקבל הצעות,
מהם הדברים שעליהם אני לא מתפשרת בבחור ועד כמה הדברים האלו הם באמת חשובים או שהחברה גרמה לי לחשוב שהם חשובים.
זה תהליך ואני עדיין לא מקצועית, לעיתים גם יכול להיות קשה וזה בסדר אני בת אדם.
אני משתדלת להזכיר לעצמי שבעיניים אנושיות לא ניתן לראות הכל אז הכי טוב שאסמוך עליו (מכיר את הספר זום?) ואאמין שמהמקום שלו רואים הכי רחוק והכי מדויק לי.
אני חושבת שנכון לנהוג כך:
לעשות השתדלות כאילו אין לקב"ה חלק בכך
ולהאמין בקב"ה כאילו ההשתדלות שלי לא תורמת.
בנוגע לבחורה מהדייט שלך, לי קרה גם פעם אחת שהייתי במצב הזה ואחרי שבוע שלחתי לו סמס ודיברנו.
אומנם לא יצאנו שוב, אבל אחרי השיחה איתו (או ההשתדלות והניסיון שלי) משהו בי היה רגוע ושלם.
כאילו קיבלתי אישור סופי שזה נחלת העבר וזה עזר לי להמשיך הלאה.
אולי שווה להשאיר בידיים שלה את הבחירה ולצפות לכל תשובה שתבוא מתוך אמונה שאתה את שלך עשית והכל זה מלמעלה
ד"א, אני חושבת שטמרינולוגיה מאוד משפיעה על המשמעות ועל התחושה שלנו (לא אוהבת ולא משתמשת בביטוים שציינת),
אבל יתכן שאני קיצונית מידי
שבעזרת ה' המסע שלך יהיה מפרה ומעצים
ושתזכה לבשר לנו בשורות טובות.
פעם ראשונה שירדו לי דמעות אח"כ... בד"כ כשזורקים אותי אני מתבאס קצת וזה עובר אחרי יום יומיים, וללא תוספת דמעות... וכאן, עבר חודש כבר, והיא עדיין בראש שלי, למרות שאני שומע הצעות אחרות וכבר יצאתי איתן.
תודה!
מבינה אותך.