זה יכול להיות הפתרון הטוב ביותר. גם תהיה לה הזדמנות לבקש סליחה.

אולי זו היתה אי הבנה, אולי היא רואה את הדברים אחרת?

העיניין הוא שהיא לא תבקש סליחה בחיים.

היא אישיות מורכבת מאוד- ברמה שעכשיו היא חושבת שאני פגעתי בה. ואני צריכה לבקש סליחה.

לא פגעתי בה כלל. לא דיברתי איתה כלל... היא פתחה את השיחה בצעקות והשפלות עלי.

נראה לי יהיה הכי קל פשוט לחבק את עצמך .

להבין שזה משהו שבא מהמקום שלה ולא קשור אלייך.

תתפללי עליה שתזכה לבריאות הנפש, ותתרחקי ממנה.

כפרת עוונות. נגמר ודי. אל תקדישי לזה עוד מחשבה.

אנשים כאלה, הדרך היא להניח אותם, עם כל הצער והמועקה שהם גורמים, הצידה, ולהיות בקשר ישירות עם הקב"ה: תתפללי קצת עליה, והרבה על עצמך בלי קשר אליה.

ככה נראה לי.

עשיתי תהליך הפוך והתחלתי להודות על זה שהמצב כפי שהוא. תחשבי מה היה קורה אם היא לא הייתה מתפרצת. היית מתחברת אליה, מתקשרת, ואז הפגיעה הייתה פי כמה וכמה קשה.. מעבר לזה שחשוב שנסנן את החברים שלנו, ולכן נעשה לך בסופו של דבר חסד. אולי באמת ממה שאת מתארת זו בחורה שצריכה רחמים וחמלה..

מובן לגמרי שלך קשה לרחם כרגע, אבל נסי לחשוב על כך שבאותה מידה שאתה דנה אותך כך ידונו משמיים. אם בסלחנות בסלחנות ואם חלילה הפוך... תתפללי לה' שהיא תחזור למוטב, ועליך שיהיה לך לב נח וטוב לסלוח

נתת לי כיוון למחשבה!

שמעתי שהוא אמר שאמא שלו הייתה אומרת לו שכשאי אפשר לדון לכף זכות צריך לדון לכף שטות

דהיינו תחשבי שהיא טיפשה/מסובכת ריגשית, פשוט אין לה מושג מה זה רגשות של אחרים

היא כמו נכה ריגשית,

לא מעליב אותך שמישהו חסר רגליים (חלילה וחס) לא מביא לך כוס מים למרות שאת ממש צמאה - נכון?

אז גם לה אין רגשות או כלים להבין רגשות של אחרים

בנוסף תחשבי בליבך אילו חטאים עשית כלפי שמיים השנה

ולעומתם מה את רוצה שיקרה דברים טובים בשנה הבאה

תביני עד כמה את זקוקה לרחמי שמיים

ואז תיזכרי שד' דן אותנו מידה כנגד מידה ואם את סולחת אפילו ולמרות

אז גם הוא יסלח אפילו ולמרות

ויתן לך כל מיני דברים

 כל פעם אני בהלם מחדש.

הרבה כוחות.

זו שעת רצון אדירה. אז אולי על אותו משקל  את יכולה להתגבר ולהתעלות על עצמך במאמץ גדול ולסלוח..  ולבקש מהשם ברכה לך ולמשפחתך.

שאני נפגעתי מאוד מאוד ממישהי לפני ראש השנה והיה לי ברור לגמרי שהיא טעתה ושאני לא עשיתי לה כלום, והיה לי קשה לסלוח לה וממש הקפדתי עליה. ואז לפני ראש השנה רציתי להגיע נקיה, אז פשוט החלטתי עם עצמי שאני כותבת לה ממה נפגעתי כדי שתהיה מודעת למה שעשתה וכדי שיהיה לה פתח לחשוב על זה..ואז החלטתי עם עצמי שאני סולחת לה מאותו הרגע ולא מקפידה עליה. ומה שעזר לי זה שסלחתי לה כאילו בלב שקט שאני עשיתי תחלק שלי ומרוצה מיזה שכתבתי לה את ההודעה כדי שהיא תהיה מודעת לפגיעה ותוכל לחשוב על זה...

שלום יקרה!

הייתי באותו מצב בדיוק ביום כיפור לפני שנה.

פגיעה מאוד עמוקה שנפגענו כל המשפחה.

ראשית חשוב שתפנימי שהכעס והטינה פוגכ בך!

וברגע שתשחררי כי תנסי לרחם עליה או פשוט לחשוב ע"כ שתמיד עדיף להיות בצד הנפגע ולא ח"ו בצד השני.

ותתפללי שכמו שאת מקריבה קורבן כ"כ גדול בלסלוח כך ה' ירחם עליך ויפתח לך שפע של כל מה שאת צריכה בחיים כפי שנאמר:כל המעביר על מידותיו מעבירין לו ....

יש לי מלא סיפורים על אנשים ששמרו כעס ושנאה אחד כלפי השני וח"ו חלו במחלות וכו' חבל! כך שממש לטובתך! !!תשחררי ,תסלחי! אין כמו ערב יום כיפור עמ"נ לעשות את העבודה הזאת.

אם את ממש גדולה תתקשרי ותנסי רק לברך אותה ואפילו לומר לה שאת סולחת ומבקשת סליחה.

אין לך מושג איזה שכר ע-נ-ק- תקבלי ע"ז.

אני אחרי שבכיתי בתפילה זכה דם! פשוט כל הגוף שלי רעד והרגשתי שזה ממש קשה לסלוח אבל אני עושה את זה 

קיבלתי מיד תפקיד ממש גדול שכולם ראו והרגשתי שקיבלתי תשובה מהשם ושהוא פשוט מחייך אלי.

לא תמיד יש הפי הנד אבל תמיד תמיד זה כדאי.

גמר חתימה טובה!

ובהצלחה רבה

בנוסף לדברים היפים שאמרו פה. 

ידוע שמאוד משמעותי לא לשמור בבטן כעס ועלבון וכו', מצד שני נשמע שפה הדמות שפגעה בך לא ממש הכתובת אליה נכון לבוא ולפרוק ולספר. אם מתאים לך, את יכולה לשבת ופשוט לכתוב לה מכתב עם -כל- מה שיש לך על הלב, כמה כואב לך, כל התחושות והרגשות, מה את מרגישה כלפיה, מה הפגיעה הזו עשתה לך, מה היית רוצה שיהיה, מה היית רוצה לחשוב עליה וכו וכו, ממש הכל. כביכול לכתוב את המכתב אליה, אבל בסוף להשאיר אותו אצלך או אפילו לזרוק לפח. כי שוב, נשמע שהיא לא כתובת שיהיה נכון לכתוב לה. וגם כשכותבים למישהו שעומד לקרוא את המכתב, אז יש הרבה סינון ומחשבה איך להגיד ומה להגיד וכו'. כשאת כותבת אליה אבל לא במטרה שהיא תראה את זה, את יכולה לכתוב ולפרוק ממש הכל בלי מעצורים, ואז יש איזו אפשרות של התנקות, "פרידה" מהעלבון ויכולת להניח את זה בצד ולהרגיש שזה מיצה את עצמו.

מקווה שהועלתי קצת.

זה כ"כ חשוב האומץ הזה להתעמת עם הקשיים האלה בתוכנו.

בהצלחה רבה וגמר חתימה טובה

ומוסיפה, שאם אחרי מכתב אחד עדיין לא התנקה הרגש, אפשר אחרי קצת זמן לכתוב עוד מכתב כזה. ושוב.

זה נותן עוד שחרור, ויש סיכוי שמפעם לפעם המכתב משתדרג ונהיה יותר "טהור" עד שכבר אין בו צורך יותר.

יפה מאוד שאת רוצה לסלוח זאת מעלה גבוהה, אבל את לא חייבת מבחינה הלכתית כמו שכתבה "חדשה".

אדם שלא ביקש סליחה לא חייבים לסלוח לו.

אם אפשר עדיף להביא למודעות שהיא פגעה בך. אולי אז היא תבקש סליחה.

הרב שלנו אומר שיש סליחה שהיא ברמה שאת לא מאחלת שיקרה משהו רע לבן אדם, גם אם לא סלחת לגמרי על הפגיעה. (אם הוא לא ביקש סליחה). לסליחה כזאת באמת כדאי לשאוף. נדמה לי שזה קל יותר, לא לאחל רע לבן אדם.

ביהדות אנחנו לא נותנים את ה"לחי השנייה" למי שסתר לנו על לחי אחת. יש צדק וסדר בעולם. מי שפגע באדם אחר צריך לחזור בתשובה.

דוגמה: חברה שלי מורה לאנגלית העבירה שיעורים פרטיים לילדים ממשפחה אחת, והם פשוט לא שילמו לה.

היא השקיעה, והם דחו ודחו את התשלום אפילו עד יום כיפור. וגם אחרי כיפור לא שילמו.

היא שאלה רב האם היא חייבת לסלוח להם. הוא אמר לה שאם היא עבדה והשקיעה ברור שהיא לא חייבת לסלוח, הם חייבים לה כסף. (במיוחד שמדובר ברווקה שגרה לבד).

צום מועיל וגמר חתימה טובה!

ראשית תודה ענקית לכל העונות/ים!! עזרתם לי מאוד מאוד מאוד!!! בזכותכם עשיתי את זה!

אז ככה, חיכיתי שתפנה אלי ותבקש סליחה. אך זה לא קרה. והחלטתי שאני ככה לא מגיעה ליום כיפור, אז נכנסתי לחדר שלה(בעבודה) ושאלתי שאלה בנוגע לעבודה. ענתה בעצבים ובלחץ. אמרתי תודה ויצאתי. 

אחרי כשעה נכנסתי שוב ושאלתי שאלה נוספת, ותוך כדי שמתי לב שהיא הסתפרה, אז החמאתי לה על התספורת וכך המשכנו לדבר על דא ועל הא.......... וכשיצאתי מהחדר שמתי לב שאני כבר הרבה פחות כועסת עליה והרבה פחות פגועה ממנה פשוט עשיתי את תהליך הסליחה בהדרגה.

לקראת היציאה פניתי אליה, חיבקתי אותה ואיחלתי מכל הלב גמר חתימה טובה!

בדרך הביתה נסיתי לבדוק בתוך עצמי כמה אני עדיין כועסת עליה, ובאמת נשארו קצת חלקים פגועים בתוכי ,

אז ביום כיפור, בהדלקת הנרות של היום הקדוש, פניתי לאלוקים ואמרתי לו: "ריבונו של עולם, אתה יודע כמה שזה הכאיב לי, ובכל זאת אני מוכנה ביני לבינך לסלוח לה. אבל אני מבקש ממך, ריבונו של עולם, שבזכות זה שוויתרתי על כבודי וכאבי, שבזכות זה תשלח לי ולכל משפחתי בשנה הבאה - שנה טובה ומבורכת". 

וזהו!! לא כועסת! לא פגועה!! דף חלק נפתח!!

מאחלת שנה טובה ומתוקה לכולכם!! תודה ענקית על העזרה והתמיכה!!

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

מכל הלב💗

תחפשו מקום שיהיה לכם חברה ותעשו דברים ביחד/ תיפגשו לארוחות מדי פעם, זה דורש עבודה ומאמץ אבל שווה את זה בעיני.

הרבה הצלחה

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.