את אשר יביאו
קודם כל להכין את התפילה.
'שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול... כדי שיהיה רגיל בעבודה'.
יש מצב, נראה לי, שזה נכון גם לנו.
אם הגעתי למסקנה שבכל מקרה אני מספיק להגיע לונתנה תוקף במקרה הטוב,
אז אין לי מה לעבור על 'אמיץ המנושא' וכו' קודם [חוסך זמן יקר בימים הלחוצים האלה]
ועל 'ונתנה תוקף' מספיק מבט חטוף בערב ר"ה כדי לבין 'כי הוא נורא ואיום'. יחסית מובן.
למי שאומר את 'מלך עליון', 'מעשה אלוקינו' וכו' - שיכין אותם קודם,
ויסמן לו במחזור דגשים אישיים ופרשניים.
כנ"ל על הסליחות האשכנזיות, בדוק ומנוסה מזה כמה שנים.
אחרי שאתה כותב פירושים שנה אחת - זה עשר דקות לעבור על מה יהיה ביום הבא,
וכנ"ל על יום הכיפורים (ואיזה כיף זה לראות מלא הערות משנים קודמות על המחזור...
).
וידוי - חובה להכין, יש כ"כ הרבה מאיפה.
על חטא שחטאנו, ועוד לפניך, תוך כדי שאתה מסתכל עלינו ומחיה אותנו.
אמרתי השנה בערך ארבעה פירושים שונים לוידוי ועל חטא
(ולצערי יש יותר מארבעה פירושים לכל חטא שעשיתי...).
סדר העבודה - חשבת פעם על קריאה בתורה, כשאתה מדמיין הכל בלייב?
זה מצריך להיות די מונח בפרטי סדר העבודה והקשר לפסוקים (שלא תמיד לפי הסדר),
אבל זה הופך אפילו את הקריאה בתורה לחוויה אחרת,
וכל שכן את סדר העבודה עצמו.
יש כ"כ הרבה ספרים, אפילו עם תמונות, פלפולים או משמעות פנימית לחובבי הז'אנר.
פשוט להכין.
איפה מוצאים את ה' - אנחנו יום שלם שרויים בתוך המקווה שלו,
ועלינו רק להוריד את החציצות והשרצים מאיתנו...
חוץ מזה, לגמרי חוקי לעצור באמצע הפיוט שאתה הכי לא מחובר אליו,
או בסוף תפילת לחש לפני יהיו לרצון,
ולדבר איתו על כל מה שיושב עליך.
אני בסוף הווידוי הוספתי פעם אחת חרָטה וקבלה לעתיד, ועוד קצת,
ובזמנים פנויים אחרים (מסתבר שיש כאלה) שפכתי קצת את הלב.
וסתם, הערה:
נשמע כאילו יש פער (מבחינתך, לפחות),
בין איך שאתה תופס את יו"כ לעומת האופן בו תפסו אותו הראשונים.
כדאי לחשוב על הנקודה הזו.
אשריך שאתה מברר!
הרב אור ושמחה ופתקא טבא!
