אבל אזרתי אומץ,
וביקשתי סליחה.
טוב, אולי לא האומץ הכי גדול בעולם.
אבל גם לשלוח הודעה זה משהו, נכון?
אבל היא ראתה.
והתעלמה.
סיננה אותי.
מה זה אומר?
נכון, הייתי צריכה לחשוב יותר.
אבל ביקשתי סליחה.
אז למה ככה לסנן?
היא גרמה לי להבין עוד יותר שאני אפס. כלום.
אפילו הסליחה שלי לא שווה כלום.
גרמה לי להיות עצובה.
כשאני צריכה להיות שמחה.
אוף.
אני אוהבת אותה.
באמת.
ה' יתברך, תן לה להבין שאני מצטערת!
ואבא, אם אפשר גם טיפת כוח בשבילי.







