רק. אולי לא. אולי כל אחד הוא אחר. כל אחד צריך לבכות בזמן אחר. רק. רק אולי.

זהו.

נכון.
אבל יותר מידי זמן אני לא מצליחה לבכות.
הכל בפנים שבור.
יותר מידי זמן שהכל בפנים.
ולא מצליח לצאת.

שברים
שברים יוצרים פסיפס.

כלי שלם מקולקל אינו בר תקנה.
עד שישבר.


פסיפס.

פסיפס, זה זמן. הרבה זמן. השקעה

הכל מרוסק.
הלב הזה.
שאף אחד לא מצליח להבין.
מרוסק לאלפי חתיכות.
ואף אחד לא יודע איך הוא יחזור לעצמו.
למדתי לחיות עם הכאב.
אבל לפעמים הוא מתנקם על זה שמדחיקים אותו.
ונכנס בכל העוצמה.

(אתה כותב הכל במקום? זה עמוק ומדהים ברמות..)

יוצר, היוצר פסיפס אחר.
שונה מן הנראה לעין.

רחב.
כלל אנושי.

שובר אחד, למען עולם גדול.

תרגישי מוחמאת, הפסיפס האנושי יהיה שלם בזכותך.

הפסיפס האנושי- לשם השלמתו נוצרנו ע"י יוצר הכל.

פסיפס אנושי מורכב מאנשים שונים.
לא דווקא שבורים.
למה אני צריכה להיות כל כך שבורה כדי להשלים את הפסיפס הזה?
ובמה עוזר הכאב הפרטי שלי כדי להשלים אותו?

הוא שבר את הכלי.

יוצר שובר כלי מסיבה אחת.


הוא רואה בכלי פוטנציאל להרבה חתיכות קטנות ויפות שעם מאמץ ועבודה ייצרו משהו גדול בהרבה.

ומה אני אמורה לעשות כדי שייצא מזה משו יפה?