אח"כ תלמיד חכם יר"ש אמר לי שזה טוב בשלבים מאוחרים,

וזה חלק מהאמון ההדדי שיש ביניכם (זה נורא להיחשף).

קיצור, תדאג שתתחתנו אחרי שזה יקרה...

זה דבר שעושים ברגע שהשתיקות לא מביכות,

גם אם הן נמשכות שעתיים...

[אא"כ זה למשך שניות ספורות, ואז זה לגיטימי

(מניח שמלווה בחיוך ביישני מיד אח"כ, אבל לא משנה..)].

כי קשר עין הוא חלק מאד בסיסי בתקשורת

(ואת זה גם אתה אמרת).

כולן עם בעיות תקשורת?

אני יודע למה הן לא יכלו להסתכל עלי

מישהו כתב כאן למעלה שתלמיד חכם אמר לו שזה לא צנוע אם זה לא בשלבים מתקדמים (קטונתי מלהבין למה, אולי הוא סובר שזה רמיזה בעין).

יש מקרים שאדם מקפיד לא להסתכל בשביל שמירת עיניים, ביישנות טבעית, והעניין שמוזכר בסדר זרעים (לא מצליח להזכר כרגע).

יש גם חסידים שמקפידים לקיים את אגרת הרמב"ן...

כאחד שיודע לקרוא אנשים טוב (וע"פ הנסיון זה נכון), לא חושב שמבטים בשיחה מעידים כל-כך הרבה.

אבל כל אחד והכישרונות שלו

אם את מתכוונת לקשר עין תוך כדי שיחה-

זה חלק מתקשורת בסיסית בין בני אדם.

החל מדייט ראשון.

אם הכוונה ללשבת ולשתוק ביחד ולהסתכל אחד לשני בעיניים-

אממ

ברור שתלוי בשלב.

בעיקרון, לקראת אירוסין

ולמה קשר עין הכרחי לכל הדעות? מידת חסידים שאסור להסתכל לאף אדם על הפנים.

כמובן שזאת דרך להשגת ענווה ואז רוח הקודש, אבל מכאן משמע שיש בכך מעלה.

אַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ.

ראיתי תשובה מהרב עוזיאל אליהו שמפרש שלא כפשוטו, אני קיבלתי בפשטות כך מגיל קטן יחד עם דוגמא מעשית.

אגב, הרעיון בזה הוא להביע ענווה בגוף, כדי שהלב ילך אחריו.

מי שעמד אי פעם מול גדולי ישראל הרגיש בחוש איך הראש נהיה כבד, והעיניים מצטמצמות.

הייתי היום מול אחד מהגדולים של הדור, לא הצלחתי להסתכל עליו כל פעם שהוא הביט עלי.

יש לזה גם סיבה ברוחניות, אבל זה הפוך מהרעיון של כל אדם.

נ.ב,

יש פה פירוש לנ"ל של רב כמו שלימדו אותי

"בדברך עמו אבל בעלמא אין קפידא, וטוב להחמיר, ומטעם המבואר לעיל בס''ק הקודם 

עמו אבל כשמדבר עם אחד ומביט על אחר שרי, ועיין ס''ק הקודם".

http://www.ateret4u.com/online/f_01575.html

היא אמרה שזה הכרחי לכל הדעות, הבאתי ראיה שזה לא. זאת ועוד שיש בהפך מעלה.

לא כתבתי שזה חיוב, גם לא בשרשור הנזכר. זאת ודאי מידת חסידות ששייכת לאנשים בעלי מדרגה.

אמנם הבעש"ט מלמד אותנו שכל אדם היום יכול להשאיל הנהגות כאלה, אבל זה לא אומר שזה חיוב.

לגבי המשך ההודעה שלך, אספר את חווייתי: כשהייתי קטן הקפדתי במשך שנים רבות לא להסתכל לאנשים בפנים בגלל ששמעתי את הנ"ל (והיה לי חשק להיות רוח הקודשניק), ובמשך יותר מעשור העיר לי אדם אחד, שלא הערכתי בכלל אחר-כך.

לא חושב שזה משנה יותר מדי לאנשים, ככה הנסיון שלי לימד אותי. ולי אישית לא מפריע בכלל שלא מסתכלים עלי...

נ.ב, פותח/ת השרשור עשתה את ההבחנה שעשית בין הסתכלות לבין "מבט אינטימי" בתחילת הפצלו"ש הזה

להביא משם ראיות. מוזמן לשתף במקור בכל אופן.

לא מבין כל-כך את הקשר של התגובה שלך, אתה אומר את זה כאילו מישהו אמר שיש פה איזה חובה

אבל בלי קשר, מהקדמות בספר (ההדגשות במקור):

"וגם כמשה דיבר ה׳ קל"ח פתחי חכמה

והמה פתיחות לספר הקדוש עץ חיים מהא"רי ז"ל"

"הוא ספר קל"ח פתחי חכמה - רכו דבריו משמן

והמה פתיחות לס' הקדוש עץ חיים מהאר"י ז"ל"

הקדמת הרמח"ל עצמו:

"ספר דרך עץ החיים והוא הקדמה לספר פתחי חכמה, והוא מיוסד על ספר עץ החיים למהרח"ו זלה"ה".

ככה מובן בפשטות מהקדמת הרב פרידלנדר זצ"ל.

וככה גם הבין וכתב הרב שריקי במהדורה שלו

https://www.hamadaf-y.co.il/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94/%D7%A7%D7%9C%D7%97-%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%99-%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%94/

רמחל - קל"ח פתחי חכמה

מוזמן לפתוח על זה דיון נפרד

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.