משמיעים הקלטות. משם. הלב מתכווץ.
ירי. צרחות. זה מה ששומעים. חוזרים ברגע לרגעים האלה.
אני מבוהלת ממש.
יורדת מהר מהאוטו. רצה לאולפנא. הולכת אליה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
היא בשוק. אני כמעט בוכה עליה. היא נותנת לי חיבוק. לא רוצה לעזוב אןתי.
הגיעה אלי גם ב2. להשכיח לרגע את הכל. להיות איתי ועם הבכי. גם אם רק לרבע שעה.
דאגה לי ככ.
זה לא הגיע לי.
הלכה עם מצפון קצת שהיא ככה משאירה אותי לבכות. לא להירדם.
ולא ישנתי כמעט. נרדמתי מתישו כנראה. והתעררתי כל רגע.
והייתי תורנית אז חייבים לקום. בעע.
ושאלה בצהריים מה איתי
אני ככ מעריכה אנשים שנמצאים סביבי.